יש שני דברים שכשאני עושה אותם, אני מוצפת באושר אמיתי:
מוזיקה טובה, וטיולי פריחה.
ולא, אני לא יודעת איך נראה הפרח עכנאי יהודה (סתם, אני כן. ותודה לאמא שלי) או חוטמית זיפנית (סתם, אני כן), אלא פשוט מראה הפריחה באביב, כמי שגרה רוב שנותיה ברמת הגולן, גורם לנפש שלי להתרחב.
אומנם כשאני שואפת את האבקנים לריאותיי אני חוטפת קדחת השחת, אבל למי אכפת, העיקר שראינו את אירוס הגולן.
ומוזיקה טובה, אוי מוזיקה טובה. היא יכולה לגרום לי לבכות, לצחוק, לעשות תאונת דרכים כי התרכזתי בשיר של אריאל זילבר (סיפור אמיתי) ומה לא.
אלא מה?
התחתנתי עם בחור שלא מתרגש כל כך ממוזיקה, וכשיצאנו לטיול פריחה בשישי האחרון הוא לא הפסיק לצחוק על זה שהצטרפנו למרצ ושהוא לא מאמין שהצטרף למשפחה של יפי נפש.
לא אשקר, ידעתי את זה לפני החתונה, ולמרות זאת הסכמתי להתחתן איתו. כזאת אני, אדם טוב שכזה.
כשאנחנו בוחרים את האדם איתו נבלה את שארית חיינו, אנחנו מסתכלים על התכונות, על האופי, על האהבה, על ההתחשבות והחברות, ומשום מה, באופן מוזר לחלוטין, אנחנו לא בודקים האם הוא אוהב טיולי פריחה או עושה תאונות דרכים (טוטאלוס…) בגלל שיר טוב.
תשאלו אותי, האם את מתחרטת שלא בדקת את הנושא הזה לעומק?
ואומר לכם, לא חברים, לא.
יודעים למה?
כי מעבר לכל מעלותיו של האיש שלי שאני הכי אוהבת בעולם, גם לי יש מעלה אחת, והיא: היכולת לחנך אותו.
במשך כמעט חמש שנות נישואינו, קניתי לו לא מעט דיסקים שעליו להתחיל לאהוב, ובכל נסיעה הוא חייב לשמוע יחד איתי את השירים ולחקוק אותם בליבו. בנוסף לכך, אני מנגנת לו על הפסנתר פעם בכמה זמן, ויחד עם זה הבאתי לו ילד מאוד מוזיקלי ששר שירים מהרגע שפותח את עיניו ועד הרגע שהולך לישון.
כך שמשטיפת מוח שכזאת, אי אפשר להתחמק.
לגבי הפריחה, ובכן, מכיוון שהארץ שלנו פורחת בערך חודש וחצי בשנה, יש לו עשרה וחצי חודשים לנוח ובהם הוא אוגר כוחות לקראת סבב הפריחה בו אגרור אותו מאירוס הגולן לאירוס הנגב. סה"כ פאן.
אתם חושבים שזה לא עובד גם לכיוון השני? עובד ועוד איך עובד.
גם אני מקבלת סדרת חינוך! מכיוון שהאיש שלי פריק אקטואליה ברמה שלא ראיתם, לפני הבחירות עברתי סדרת חינוך על מה היא מפלגת זהות, יתרונותיה של אילת שקד, חסרונותיו של בני גנץ והערך הקשה ביותר שהוא מנסה לשכנע אותי בו: שביבי לא חתיך.
מצליח לו? מצליח!
חוץ מהקטע עם ביבי. אין על ביבי.
ומה אני רוצה להגיד בכל זה? שכשאת מתחתנת עם בחור, אין מה לעשות, אתם לא מתאימים בצורה מושלמת, החכמה היא להבין את זה, לראות את השוני ביניכם, לנסות להכיל ובעיקר ללכת זה לקראת זה. כי זה המתכון לנישואין טובים – הכלה והבנה.
אה, וסדרת חינוך – שיתחיל לאהוב את מה שאת רוצה.
תגובה אחת
איזה מסר גרוע. אם את מתכוונת להתחתן עם מישהו על דעת זה שתשני אותו זה מתכון בטוח לאכזבות תסכולים אם לא מעבר לזה..
אם את לא מקבלת אותו כמו שהוא עכשיו וותרי מראש. מנסיון כואב של 20 שנות נישואין.. גם אני חשבתי שאצליח לחנך אותו לאהוב טיולים ורק כשהשלמתי באמת עם מי הוא וקיבלתי אותו הפסקתי להתאכזב על כך..(וזו רק דוגמה שולית..)