כשתינוק חדש נולד, נולדת אימא חדשה ואבא חדש נברא, ואיתו נולדים סבא וסבתא גאים.
כשתינוק חדש נולד שומעים את שירת המלאכים. וזה לא משנה איזה היריון עברת וכמה ימים סבלת את הצירים.
כשנולד תינוק חדש, זאת אצבע אלוקים.
וכששאר האחים נולדים, כבר נוצרת משפחה וכוחות חיים מתווספים וגם ניסיונות ואתגרים. והנפש מתרחבת והלב נפתח שיהיה מקום לכולם ועוד קצת, עם כל ילד גדלים וצומחים.
וכשנולד תינוק שונה, מה ההורים מרגישים? האם הם מתביישים?
ומי אוסף את דמעתם? ומי מאזין לרחשי ליבם?
שחר, אתה אינך הראשון אבל אתה שונה וייחודי. וכשנולדת, באיזשהו אופן נולדתי גם אני. ועם הגדרה חדשה על הדש, התבקשתי לחשב מסלול מחדש. למצוא את השביל והדרך אליך, נתיב לקרובים, לעצמי ואל האלוקים. לסמן לנו דרך בין כל השבילים הלא מוכרים והלא מסומנים.
נולדתי מחדש לאימהות שונה, קצת אחרת.
איתך, ילד שלי מיוחד, אני אימא מאותגרת. כי איתך הפכתי להיות… אימא מיוחדת.
באחת נולדו רגשות ותחושות בעוצמה שלא הכרתי ואשמה אחת גדולה. על מה? על כל דבר כמעט.
התפללתי לתת לילדיי את החלקים הטובים שבנו, רציתי שיהיו יותר ממני בכול, בחוכמה, במידות טובות, שיהיו טובי לב, חומלים, אוהבים ואהובים. כאשר הילד בוחר אחרת או יוצא שונה זה משנה את התמונה, וכשנולד ילד מיוחד תחושת האשמה גדולה ועצומה.
היום אני יוצאת מנקודת הנחה שעוד אעשה טעויות רבות בדרך, אבל היכולת להתבונן ולדבר על כך מצמצמת את האפשרות שהטעות תתרחש שוב. אני משננת לעצמי שהרצון שלי הוא להיטיב, ויודעת שלכל צעד או בחירה שאעשה עם ילדיי תהיה השפעה על חייהם, לעיתים השפעה משמעותית ביותר.
אני אימא, אבל לא תמיד אני אשמה, גם אם אני אחראית להרבה כשלים של ילדיי. תחושת אשמה יכולה להיות חיובית ולהעיד על מודעות עצמית גבוהה ושאיפה להתקדמות, בתנאי שהיא מובילה לעשייה מקדמת ולא מהווה תקיעות או גורמת לסבל.
לכן אני משתדלת לפעול טוב ולקחת את האתגר בשתי ידיים, ולא מבזבזת אנרגיה וזמן על רגשות אשם ועל השאלה מי אחראי ומי אשם יותר. יש לי את החופש לבחור בכל יום מחדש כיצד לפעול ואיך לנתב את התחושות שמבעבעות בתוכי לעשייה שתאיר ותלווה את ילדיי לתמיד.
נועה ובנה שחר, צילום: ליזה ווייץ
***
הטור של נועה נבון מופיע בכל חודש במגזין פנימה
לקבלת הטורים, המדורים והכתבות של המגזין אלייך הביתה – לחצי כאן
