צליחת הכנרת הזוגית

הבטחתי לעצמי שעם יהונתן אני לא מתחתנת
גם אם ישלמו לי.

והנה השבוע, כשכולנו נהיה במדורות אנחנו חוגגים 10 שנות נישואים

ואני מרגישה בכל נים בגופי את הדרך
מנגבת זיעה
אבק דרכים אמיתי.

לצעוד בשניים זה לא צחוק
חלמתי להתחתן
חיכיתי ליחד הזה בניתי מגדלים
של אושר על הדמיון של מה יהיה לי כשאתחתן

והאושר הגיע
וכמו כל דבר בחיים, הוא הגיע עם עסקת חבילה
והחבילה הזו לפעמים גדולה עלי מנשוא,כפשוטו.
ולפעמים היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

יהונתן ואני הכרנו דרך אחת החברות הכי טובות שלי שהייתה גם מדריכה שלי בסניף.
הייתה לי הרגשה שניבאה את עצמה במציאות-שהיא זו שתכיר לי את מי שיהיה בעלי.

יצאנו חודשיים תמימים, גרתי אז במבוא חורון
הוא עבד בקריית ספר
מההתחלה התחברתי לשפת הנפש

זיהיתי שוני
ידעתי שבני זוג לא אמורים להיות דומים
והסתובבתי עם השוני

היו דברים שהפריעו לי וחששתי מלהתמודד איתם חיים שלמים
היו פערים שרציתי לבחון אם אני רוצה אותם לכל החיים
וזה היה גדול על שנינו

ונפרדנו.

עד היום אגב עוד חלוקים על מי נפרד ממי
אבל זה לא קריטי, מסתבר.

אחרי חודשיים
קיבלתי הודעה מיהונתן שיש לו בחור להציע לי
התפעלתי

הבנאדם שחרר אותי
הוא מתחיל לספר לי על הבחור
ואני, תמימה, בטוחה שהם חברים מהצבא, כי עד עכשיו המסלול שלו מאוד דומה לשל יהונתן.
בסוף, מסתבר, הוא הציע את עצמו.
גאון!
חשבתי על זה
ועניתי בשלילה.

אחרי 3 חודשים נוספים
רונית שוקר היקרה ביקשה שניפגש ביחד איתה, שניינו

הסכמתי.
אין לי הסבר הגיוני לזה
אבל הלב
פשוט נפתח
התרכך.

התקשר והציע את עצמו, גאון. חופה, אילוסטרציה

נפגשנו
דיברנו על השוני
על מה שהרחיק
וסגר כל אחד מאיתנו

ויצאנו לדרך חדשה
יצאנו חצי שנה
עליות
ירידות

עד שיהונתן הציע לי נישואים.

אשכרה כרע ברך ברחבת הכותל
מרוב מבוכה אמרתי לו "תקום תקום"
השאר היסטוריה

אבל האמת היא שלרגע לא הפסקנו לבנות
להשקיע, להתאמץ ולהזיע ממאמץ על היחד הזה

לחיות בשניים זה אתגר
אולי האתגר הגדול ביותר שאני חווה בחיי
לבנות
להתרסק
להחזיק בכח
לבחור
ולבחור שוב
להאמין
להרפות
להבין לעומק