שבת בצוהריים, הילדון ואני מכורבלים על הספה. אני קוראת לו 'מעשה בחמישה בלונים', ופתאום מרגישה בום חזק, מכה מעומק הבטן. מישהי נוספת רוצה להזכיר לי שהיא פה וקיימת, מישהי שלא הגיתי בה המון זמן, אבל היא הולכת וגדלה, ואיתה גם הבטן. התנועות הופכות אותה להרבה יותר ממשית, בקרוב היא כבר תהיה כאן. ואיפה אני?
לא אותו דבר
לפני שנתיים (פחות או יותר) הפכתם למשפחה. יצור קטן ומתוק הצטרף לזוג שהייתם, מארג החיים השתנה מקצה אל קצה. לילות לבנים, האכלות, דאגה. בחיים לא חשבת שתדאגי בעוצמה כזאת. שתאהבי בעוצמה כזאת. הניצוץ המבין הזה בעיניים, הידיעה שהברנש הקטן הזה הוא שלך ואת שלו לעד, הפכו אותך לכל כך מאושרת.
לאט לאט נכנסתם למסלול, למדת את עצמכם מהתחלה. שגרה חדשה הפכה לידועה ומוכרת, כמו הייתה כך מאז ומעולם. ואז החלטתם שאתם רוצים עוד, הגיע הזמן. וה' העניק לכם חסד, מקלון בדיקה עם שני פסים. את שמחה, אבל גם איפה שהוא בתוכך, את מרגישה שזה לא אותו הדבר.
את כבר לא מתהלכת עם עיניים נוצצות, רוחשת סוד בתחושת מלאות שלא סותרת את ההתרוקנות של ההקאות. הבטן יצאה מוקדם והפעם את מקיאה כבר מהשבוע החמישי, או אולי יש לך רק בחילה, אבל במקביל אלייך ישנו גם ילדון קטן בן שנתיים לרדוף אחריו בגינה. ובשבת בבוקר, במקום ליהנות מיקיצה טבעית אחרי שבוע של עשייה והיריון מאתגר, את מתייצבת לצד מיטתו ב-6:00 בבוקר, קוראת לו סיפור, ועוד אחד.
למי יש זמן להתרגש ולשמוח ולהתמלא פליאה על יצירה חדשה שמתרקמת בתוכך, כשכל מה שבא לך זה רק להירדם על הספה, כשהמשמרת שלך נגמרת ובעלך חוזר סוף סוף מהתפילה. בעומק הלב, את מרגישה אשמה. מול הילדון הקטן שהולך לאבד את כתר הבלעדיות, מול הבעל, שאין לכם מקום ומרחב להיפגש כי את כל כך עייפה, וגם מול העוברית, אולי היא לא מרגישה רצויה?
כשנזכרים בהיריון הראשון, טבעי להיות נוסטלגית ולדמיין אותו מושלם. עגול, יפה, מלא רוך ועדנה.
קשה לא להתגעגע ולהשוות. קשה לא להרגיש מנותקת כשהחיים שבחוץ כל כך סוחפים ואין זמן. קשה לא לחשוש שהלידה המתקרבת תשנה את כל המארג שבנית בעדינות. למרות זאת, זה אפשרי! להרגיש, להתחבר, לפעום ולצפות. אל תוותרי, החיבור הזה לא יהיה מושלם כמו שחלמת, הוא פשוט יהיה אחר. אבל גם את ההיריון הנוסף תוכלי לעבור מתוך קשר ושמחה.
מפנה מקום
- גם אם יש לך מצבור של בגדים מהילדים הקודמים, פני לעצמך בוקר חופשי ולכי לקנות בגד חדש או צעצוע לעובר החדש, פני לו מקום בליבך ובסדר יומך
- הגדירי זמן קבוע של חמש דקות ביום לדיבור עם העובר. מותר גם לספר לו שזה מורכב
- זכרי להיות בחמלה כלפי עצמך ולתת מקום גם לרגשות המורכבים ביותר. זה טבעי
- כשהמשפחה תתרחב, יורחבו גם הכלים לאהוב ולשמוח. דברי ושחררי עם בן הזוג או עם חברה טובה. נסי לא לשמור בבטן, יש שם מישהו
- כשאת מרגישה אשמה מול ילדך הבכור, החזיקי בליבך את הידיעה שאת הולכת להביא לילד שלך מתנה, אח חדש!
- הקפידי ללכת לכל הבדיקות, בקשי עזרה מבן זוגך שיזכיר לך אותן. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, גם הכנה ללידה חוזרת או טיפול מגע טוב ייתנו לך מקום להתחבר להיריון ולהתכונן ללידה
- אם את מרגישה שאת לא מצליחה לשמוח בהיריון בשום דרך – פני לעזרה מקצועית, חשוב לשלול דיכאון לפני לידה (יש דבר כזה!)
הכותבת היא מדריכת הכנה ללידה 'ללדת עטופה' – ללידות ראשונות וחוזרות, ומטפלת ברפלקסולוגיה נשית ושיאצו. לתגובות: [email protected]
