תורת אמך – פרויקט חגיגי לשבועות

איך נגדל את בנינו ובנותינו לאהבת התורה? כיצד הופכים את המצוות על דקדוקיהן לחוויה שהילדים מצפים לה? מה מקומם של פרסים בחינוך היהודי? ואיזו השפעה יכולה להיות לספרי קומיקס על החיבור לקודש ולתלמידי חכמים? אנשי חינוך ותרבות בשיח על חינוך יהודי מכיל ואוהב, שמטרתו להוביל את דור המסכים אל המסכתות | פרויקט חג

 

 

טקס מיוחד ועתיק יומין קיים בעם ישראל, ובו מכנסים ילדים רכים שמתחילים ללמוד קרוא וכתוב לליקוק אותיות הא"ב המצופות בדבש. כמה מתיקות, רכות ונועם יש בטקס הקסום, המפעיל את כל החושים ומטרתו להאהיב ולחבב את התורה על הילדים.

המנהג המתוק, תרתי משמע, מוזכר בספרו של ר' אלעזר מוורמס זצ"ל (הידוע בכינוי 'הרקח'), שנכתב לפני כ־800 שנה. הזמן חלף והמנהג נשתמר, אך הדורות השתנו ונדמה כי האתגר החינוכי גדל.

כיצד נכון בדורנו לשכלל ולהעצים את החינוך של ילדינו לאהבת התורה? האם אנחנו משקיעים מספיק כדי לייצר עבורם חוויה חיובית סביב לימוד התורה וקיום המצוות? הלא הזרעים שאנו טומנים בילדות הם שייצרו את הפירות העתידיים.

חג מתן תורה הוא בדיוק הזמן לשאול את השאלות הללו, אך יש כאלו שמנסים לתת עליהן מענה במשך השנה כולה. שגרת יומם סובבת סביב ילדי ישראל, 'תינוקות של בית רבן', וסביב הניסיון להאהיב עליהם את הקודש.

בדיוק כזה הוא הרב אריאל חייקין (40), תושב קידה ואב ל־7, שהקים לפני ארבע שנים ארגון בשם 'כי הם חיינו – תורה בקהילה', העוסק בהקמת תלמודי תורה בשעות אחר הצהריים ובהפעלתם.

המיזם המוצלח פועל בתשעה יישובים וכולל כ־750 ילדים וילדות ו־60 קבוצות לומדות, המגיעות לכ־500 שעות תורה בחודש. בתוכנית לימוד רב שנתית הם מסיימים את כל סיפורי התנ"ך, לומדים מסכתות בגמרא ובמשנה ועוסקים בתכנים נוספים המותאמים לגיל ולמגדר.

מה הרעיון שעמד בבסיס הקמת תלמודי התורה?

"קיימות הרבה מסגרות פורמליות טובות שמשפיעות אהבת תורה לילדים, אך אחר הצהריים הילד פנוי, משוחרר וחשוף למה שמתרחש סביבו. אנחנו רוצים להשפיע בתוך המרחב החברתי והקהילתי, גם כמענה נגד דברים לא חיוביים ובעיקר מצד האמת, שאין סיבה שבזמנים האלה לא תהיה תורה. כמות שעות הפנאי היא גדולה ולפעמים יש חוסר מעש – כאן אנחנו רוצים לתת תורה מאהבה.

"בזמן שהתלמוד תורה פועל ההורים נמצאים בבית, והילד יכול לבחור להישאר איתם, בניגוד לבית הספר. עם זאת, הילד בוחר ורוצה להגיע לתלמוד תורה, מה שיוצר מפגש ממקום נקי וזך", מתאר הרב חייקין. "התורה מתיישבת בקרבו ומתאהבת על הלב שלו. אנחנו מחזירים את אהבת התורה אל הדור, הילדים מחכים לזמן שבו הם יפתחו ספר וייפגשו עם הלימוד".

איך הופכים את דור המסכים לדור המסכתות?

"זה בנפשנו. בין המלמד והתורה לבין הילד יש משוכות שמפריעות, וצריך להתגבר עליהן. קשה לילד לעשות זאת לבד ולכן אנחנו עוזרים לו באמצעות תגמול משמעותי ופרסים רציניים. הפרסים והתגמולים בנויים באופן כזה שהם מייצרים מתח חברתי חיובי כלפי התורה. לדוגמה, אנו יוצרים מבצע לימוד שיש בו כרטיסים שצריך להחליף עם החברים כדי לקבל פרס שווה בסוף, וכך התורה מחלחלת לתוך החיים החברתיים של הילדים. הילד אומר: 'וואלה, אם אני לא שם אני לא קיים', וזה עוזר לו להיכנס להתרחשות החברתית.

"אחרי שהתגבר על כל המשוכות הילד פוגש את המלמד שהוא אוהב ושמח בו, ושם הלב", מבהיר הרב חייקין. "שם אין צורך בתמריצים, כי התורה עצמה משמחת. אבל הוא צריך 'קביים' כדי לדלג על המשוכות של המסכים והסחות הדעת, כדי להגיע אל הלב".

תורה מאהבה

על הנייר זה נשמע מושלם: ילדים שהולכים מרצונם החופשי לתלמוד תורה, תמריצים חיוביים שנותנים דרבון והווי חברתי שסובב סביב הלימוד. בפועל, בדור שבו כמעט כל תלמיד סובל מהפרעת קשב מאובחנת, קשה לדמיין איך בני השש ומעלה מתיישבים ללמוד על הסדר גם בשעות אחר הצהריים.

איך אתם מתמודדים עם בעיות הקשב והריכוז, שמאפיינות מאוד את הדור?

"בתלמוד תורה הבעיות נעלמות כמעט לחלוטין", אומר הרב חייקין בביטחון. "מצאתי לכך שתי סיבות. הראשונה – המרחב שבו המלמד נמצא מבחינת יכולת המשחק שלו עם הילד הוא גדול. המלמד לא מחויב להספקים, וילד יכול לצאת להתאוורר בכל עת בלי להפסיד חומר לימודי. הדבר היחיד שהמלמד מחויב אליו הוא השאיפה שהילד ייכנס לחדר וילמד תורה באהבה ובשמחה.

"הסיבה השנייה היא נקודת הרצון. כשילד מגיע למפגש ברצון, והמלמד מקרין עליו אהבה, זה מסנן המון קשיים. אנחנו לא מודדים את ההצלחות שלנו בכמה הילד יודע, אלא בכמה הילד נקשר ומחובר לתורה".

הרב חייקין סובר שבעיות הקשב והריכוז של הדור הן תולדה של החתירה המערבית לתוצאות ושל הדילוג על הדבר האמיתי והחשוב, שהוא הקשר ללימוד ולתורה. "הרבה מהחינוך הוא ידע טכני, ואם אין ידע הילד הופך ללא רלוונטי לחברה וללימוד. אנחנו יהודים והמקצוע העיקרי שלנו הוא התורה, שאיננה נמדדת בידיעות אלא בקשר. כל אחד נמדד אצל הקדוש ברוך הוא במידת הקשר שלו לתורה, ולא בכמה תורה הוא קנה. זה הדבר העיקרי ולמענו אנחנו מחנכים, קודם כל הקשר ואז הידע".

"באחד היישובים", משתף הרב בניסיון לשקף את מידת המסירות של הילדים ללימוד, "היה לו"ז של תלמוד תורה במקביל לסרט שהוקרן במועדון. המלמד ישב והניח שהילדים לא יגיעו, הרי הסרט מושך יותר. אבל בשעה ארבע הגיעה אמא להזכיר לילדים שזו שעת התלמוד תורה, וכל שכבת הגיל הרלוונטית עזבה את הסרט והלכה ללימוד. כעבור שעה קרה אותו הדבר ושכבת הגיל הבאה יצאה ללמוד. כששמעתי על כך מהמלמד כמעט ירדו לי דמעות. התורה גברה על המסך".

אילו פרסים ותגמולים יש במהלך הלימוד?

 "הילדים מקבלים צ'ופר בתחילת הלימוד ובסופו, וכל חודש או חודשיים ישנה פעילות נחמדה, כמו 'על האש', ערב לימוד, הכנת פיתות, מסיבת ראש חודש וכדומה. במקומות שבהם יש לנו תקציב מוגבר לתוספת פעילות בנינו מודל שבנוי משלושה מבצעי לימוד בשנה, המלווים בפרסים, כרטיסים ואמצעים שונים לעידוד הלימוד הכולל משנה, הלכה ותנ"ך".

בנוסף, מספר הרב, מתקיימות פעילויות כיף נוספות במהלך השנה, "המשמעותית שבהן נקראת 'מחנון', פעילות כיפית בסביבת היישוב מהצהריים ועד הבוקר עם לו"ז מתוכנן שמשאיר חותם משמעותי על הילדים, כמו טיול שנתי".

במסכת אבות נאמר "שלא על מנת לקבל פרס", האם הפרסים אינם חסם לקניית לימוד "לשמה"?

"הכוונה במשנה היא לגבי עבודת ה', שלא לעבוד את ה' כדי לקבל שכר. אך מי לנו גדול מהרמב"ם, שחיזק את עידוד הילדים לתורה על ידי מזרזים וגמולים, כמו אגוזים, תאנים ודבש? עם זאת, כדאי לדעת שהפרסים לעולם לא יוכלו להחליף את חום הלימוד של המלמד, ואם הוא לא קיים, כל השפע שבעולם לא יקרב את הילד לתורה.

"תפקידם של הפרסים הוא לתת את הטעם הטוב ללימוד ולתורה, להנכיח את מתיקות התורה ולעזור לילד לעבור את כל המשוכות", מסביר הרב חייקין. "לימוד 'לשמה' קשור לגילאים בוגרים יותר, וגם שם: 'מתוך שלא לשמה יבוא לשמה'".

אילו פידבקים חיוביים אתם מקבלים מההורים ומהילדים?

"אחת האימהות סיפרה לי פעם בהתלהבות על נסיעה משפחתית לכנרת שנפלה על יום של התלמוד תורה. באמצע הכיף עם כל המשפחה צלצלה התזכורת בטלפון, והילד פרץ בבכי: 'אני לא אהיה היום בתלמוד תורה'".

במקרה אחר, מספר הרב חייקין, קבוצת לימוד של ילדי כיתה ה' עשתה הזמנה משותפת של המבורגרים על חשבונם. "השליח היה אמור להגיע תוך כדי והמלמד צפה התפרקות של הלימוד, אך הופתע כשראה את כולם חוזרים תוך עידודים הדדיים, 'בואו, חוזרים ללמוד'". שקיות ההמבורגר הונחו אחר כבוד בצד, והילדים סיימו את הלימוד הקבוע לפני שפנו לאכול.

מה החזון קדימה?

"להוסיף עוד ועוד אהבת תורה בילדי ישראל ובקהילות. הרחבת הפעילות שלנו תלויה בבשלות של הקהילה המבקשת להקים תלמוד תורה. אנחנו לא מעוניינים לפתוח קבוצות לימוד ללא שותפות מלאה של הקהילה, מתוך תפיסה עקרונית שתלמוד התורה אינו שלנו אלא של הקהילה, שאיננו מפעילים חיצוניים אלא פועלים בשותפות עמוקה עם הקהילה.

"התפיסה הזו מחייבת חיבור של מוסדות היישוב ושל האנשים למהלך ונטילת אחריות על התורה של דור ההמשך בקהילה. זה דורש ועד היגוי פעיל, מוכנות לגיוס כספים, וזה לא מובן מאליו בכל מקום.

"אם אתם מעוניינים להצטרף למיזם, ואתם בשלים להשקעה מזמנכם ולגיוס כסף עבור הפרויקט, נשמח להקים בשותפות איתכם תלמוד תורה שיאיר את אור התורה בקהילתכם", חותם הרב בחיוך.

יוצאים מהבועה

את בת־אל ונתנאל אפשטיין רבים מכירים בתור יוצרי ספרי הילדים האהובים 'הגיע הזמן' ו'אביהם של ילדי ישראל', ובתור יוצרי מדור הקומיקס 'איזהו גיבור' בעיתון 'אותיות וילדים'. אני משוחחת עם בת־אל על מפעל החיים שלה ושל בעלה, והיא חושפת בפניי תפיסת עולם כוללת וסדורה שעניינה חיבור הילדים לתורה ולקודש.

"התחלנו את הדרך ביחד", היא משתפת, "בשנים הראשונות הייתי שותפה מלאה ותפקידי היה להקליד, לערוך, לצבוע ולהיות אחראית על העימוד והעיצוב הגרפי".

בשנתיים האחרונות בת־אל מלווה את הספרים קצת יותר מרחוק, אך עדיין חתומה על כולם. "זה חלק מהמסר שאנחנו רוצים להעביר – כל זוג שחי חיים של תורה, הלכה ואהבת ה' עובד יחד, בהרמוניה, בצורה כזו או אחרת. נתנאל אומר שאני נותנת את הכוח להמשיך, לכוון ולדייק".

את דרכם המקצועית התחילו הזוג אפשטיין בעלון השבת של 'ראש יהודי', ולאחר מכן פנו אליהם מהארגון בבקשה ליצור ספרי ילדים שנוגעים למועדי ישראל, וכך נולדה הסדרה הנהדרת 'הגיע הזמן'.

אילו ערכים הובילו אתכם בעת כתיבת הסדרה?

"נתנאל יצר דמויות שהן כולן מאותה משפחה. זהו מסר שחשוב לנו מאוד, כי אהבת תורה, אהבת אלוקים ואהבת החיים – כולם קשורים במשפחה. רצינו להנכיח יחסים בין הורים וילדים, אחים ואחיות, אב ואם, ושבכולם ישררו כבוד ושלום. בספרים הילדים לומדים על דמויות מהתנ"ך ומהדור שלנו וסופגים את הערכים של החגים".

במרכזה של סדרת הספרים 'אביהם של ילדי ישראל', פרי עטם של האפשטיינים, עומדת דמותו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. "הרב הוא דמות אגדית שזכינו להכיר דרך עשרות ומאות סיפורים שקראנו עליו", מספרת בת־אל, ומגלה כי בעקבות הסדרה פנו אליהם מחסידות חב"ד בבקשה ליצור סדרה על ראשי תנועת החסידות, בהם רב זושא, ר' אלימלך מליז'נסק, הרבי מליובאוויטש ובעל התניא, האדמו"ר הזקן. "על התניא לומדים דרך הגיבור של הספר, שיש לו נפש בהמית ציורית ונפש אלוקית. כל הלימוד נעשה בצורה חווייתית, עם הרבה הומור".

לאורך כל השיחה מדגישה בת־אל את המסרים המרכזיים שהם מבקשים להעביר דרך הספרים, "אנחנו רוצים להעביר את התכנים שאנחנו קולטים מהתורה, מספרי הקודש, לילדים שלנו. בוער בנו הרצון להעביר את התוכן בצורה חווייתית, חושית וכיפית, ובאופן שבו הדברים מגיעים ישר ללב".

בנוסף להיותו של נתנאל מאייר וסופר הוא משמש גם בתפקיד רב גן במקום יישובם. "עבודת מידות, אהבת ה', קיום המצוות, מסירות נפש, כבוד הזולת – את כל אלו מעביר נתנאל בגנים בצורה חווייתית, דרך הצגות, סיפורים והפעלות. חשוב לנו שהנקודה התורנית־אמונית תיגע ברגש", אומרת בת־אל.

מה היתרון ביצירה שתוכנה קודש, אך נכתבת ומכוונת במיוחד לילדים?

"אני מאמינה ומקווה שמפגש עם הספרים שלנו יוצר חוויה ראשונית חיובית. אם בעוד עשר שנים הילד שהפך לנער ירצה ללמוד תניא, למשל, הוא יבוא ללימוד בשמחה, באווירה טובה. יכול להיות שאם הילד לא היה נחשף לדמויות מופת בילדותו, הוא לא היה רוצה או שלא היה לו עניין להיחשף אליהן גם בבגרותו.

"כשנתנאל משלב פסוקים בתוך הספרים הוא תמיד כותב מהיכן הפסוק", מסבירה בת־אל את הניסיון לטעת בילדים, באמצעות הקומיקס, זרעים שיבשילו בעתיד, "זה נותן לילד זיקה של קשר חיובי לתורה. כשהילד יגדל הוא יפגוש את הפסוק הזה שוב, וזה יהיה לו כעוגן חיובי שמזכיר לו את הילדות".

יש בכלל מקום לספרים בעידן של המסכים?

"המסך תמיד יהיה מושך יותר, כיוון שהצפייה במסך היא פסיבית ולא דורשת שום מאמץ. הקומיקס הוא ז'אנר שהוא 'דרך האמצע' בין הכל לכלום, הקריאה לא דורשת מאמץ רב מדי אך גם לא יוצרת פסיביות. הספרניות מתלוננות שבקומיקס הילדים לא נחשפים לשפה עשירה, והן צודקות, אך זה עדיף מבחינתנו מבהייה במסך".

האם יש לנו סיכוי ליצור תרבות יהודית שמתחרה במדיה החילונית, שהיא מפותחת ומתוקצבת יותר?

"שאיפת השאיפות שלנו היא ליצור סרטים שלמים עם תכנים ורעיונות יהודיים שאיכותם לא תרד מהתרבות שמסביב. נתנאל למד במכללה הישראלית לאנימציה וזכה ליצור שני פרקים בסדרת 'רחלי הקטנה', שכבר עלתה ליוטיוב, ואנחנו מקווים שהיצירה הזו תלך ותתרחב.

 

קרדיט צילום לתמונה הראשית: עידית יקותיאל

הכתבה המלאה בגליון סיון של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן