אם מצאתי חן: חנה כהן אלורו משתפת את המסע שלה לבמה

חנה כהן אלורו משתפת בהופעותיה ובפוסטים שלה את חייה בכנות כובשת. בריאיון אישי גלוי לב היא מספרת על ההליכה נגד הזרם כשבחרה להינשא בגיל צעיר, על המסעות הרוחניים שעברה, על חיפוש המקום והכישלונות שהיו מנת חלקה בדרך, ועל תורת החסידות שהחייתה את נפשה

"אני לא תופסת את עצמי כבן אדם מצחיק", אומרת חנה כהן אלורו בכנות האופיינית לה בפתח השיחה בינינו, "זה משהו שיוצא ממני על הבמה, כשאני מספרת על דברים שקרו לי. רועי האיש שלי צוחק שאנשים חושבים שאני מגזימה סיטואציות ולכן זה נורא מצחיק, אבל לא, אני לא מגזימה. זה החיים שלנו, ככה זה קרה".

סיפור חייה אכן נע במעברים חדים, רצוף תנועות וסתירות, מהפכים ועלילות משנה, ממש כמו מגילת אסתר, שאליה היא מחוברת במיוחד, בין השאר כי נולדה בתענית אסתר ושמה השני הוא הדסה. "משמח אותי שאני קרויה על שמה העברי של אסתר. השם אסתר היה הסתר לשמה העברי, למהות האמיתית שלה. אני מרגישה שהכוח שלי הוא לגלות, לדבר, להביא מהות ולא להסתתר".

את הכנות שהיא מביאה על הבמה בהופעות שלה, היא חושפת גם ברשתות, וזוכה בעקבות כך

לאינספור תגובות. "מישהי שאלה אותי איך אני כותבת פוסט. אמרתי לה שבדרך כלל כואב לי משהו, בבטן, ואז אני פשוט חייבת להוציא את זה, וכשזה יוצא נרגע לי הכאב. הכתיבה היא חלקים מהנשמה שלי שהם לא שלי, אלא עוברים דרכי.

"כשאני מקבלת תגובות של אנשים שאומרים תודה שכתבת, אני אומרת – כנראה בגללך כתבתי. אני מבינה שאני מחוברת לעוד מסעות ולעוד אנשים. לפעמים אחרי הופעות מאוד גדולות וחזקות קשה לי נפשית, יש לי קריסה. זו הבנה שאם הופעתי מול 2,000 נשים, אז גם 2,000 נשים עברו דרכי. כשאני משתפת בכאבי הגדילה עם הילדים, במשבר, ברצון להיות אמא טובה, ונשים יושבות שם ובוכות, הבכי הזה, הכאב הזה, עובר אצלי".

לא בכדי, מופעי ההומור והלב שלה הפכו למבוקשים מאוד במגזר. "המון דברים בחיים שלי לא מושלמים, וגם ההופעות שלי לא מושלמות. כששואלים אותי: מה סוד ההצלחה שלך? אני עונה שבתוך ההצלחה הזו אני נכשלת, מתרסקת ונופלת – זה חלק ממני. איך אני אקום? אני לא יודעת, אבל חוסר המושלמות שאני מביאה הוא אולי הסוד להצלחה".

עשור וחצי אחורה, היא לא דמיינה שתופיע על הבמות ערב אחרי ערב במופע מקורי משלה. על אף שעסקה במשך שנים בתחום המשחק בסדנאות תיאטרון ופלייבק וכבימאית ומפיקה של הצגות ומופעי סוף שנה, לקח לה שנים להרגיש שיש לה גם מה לתת מעצמה בקדמת הבמה.

הפעם הראשונה שעלתה על הבמה קרתה במפתיע. הם גרו אז בגליל, והיא הייתה אמא לארבעה ילדים קטנים. חברה שכנעה אותה להגיע לאירוע התחזקות עם הרבנית קוק מטבריה. "יום אחד הרבנית מחזיקה במיקרופון ושואלת: מי רוצה לספר לנו נס? אני הייתי בדיכאון כזה של החיים, מרגישה שיש בתוכי אנרגיה בלתי נשלטת ואני לא יודעת מה לעשות איתה. ידעתי שיש לי משהו שמבעבע ורוצה לצאת לאור, אבל לא ממש ידעתי מה. כל מה שראיתי באותו רגע היה המיקרופון, ורציתי אותו.

"התחלתי לספר סיפור של נס – איך הכרתי בין דודה שלי לבעלה – כמו שאני מספרת, כולל הנחיריים". אני צוחקת, והיא עוצרת להסביר איך התברכה בנחיריים שמביעים בדיוק את מה שהיא חושבת, בלי מילים. "אני קוראת לזה: תג נחיר".

הסיפורים שלה בערבים של הרבנית קוק הפכו לפינה קבועה. "אחרי הרבה שנים שהרגשתי שאני לא יודעת מה אני ומה הכוחות שלי, פתאום גיליתי שיש לי מה להגיד. עשר שנים ישבתי בבית ובניתי את הזוגיות שלי, חזרתי בשאלה וחזרתי בתשובה, ונהייתי אמא, ועברתי משברים בזוגיות ופתרתי אותם, וגדלתי מהם, ועשיתי כזה מהלך שפתאום היה לי מה להגיד, הייתה לי נביעה פנימית".

לילה אחד חזרה מהופעה שהתקיימה במושב שלה, והרגישה שהיא יכולה בקלות לעשות מופע משלה. "הערתי את רועי ואמרתי לו: אני יכולה לעשות כזה גם! והוא ענה: חובת ההוכחה עלייך. את חושבת שאת יכולה? בואי. מה מונע בעדך?"

דבר הוביל לדבר, יועץ עסקי שאיתו נפגשה נתן לה דחיפה נוספת, ובעזרת עמותה בשם 'חסדי לב' שליוותה אותם הם עברו תהליך מקיף של אימון אישי וזוגי, ייעוץ עסקי וייעוץ כלכלי. כעבור תשעה חודשים היא יצאה במופע יחד עם אחותה. בפעם השנייה שהופיעו "הקהל עמד על הרגליים וצעק: עוד הפעם! עוד הפעם! זה היה פסיכי, והבנתי שאני במקום הנכון". במקביל למופע עם אחותה התחילה להופיע גם במופע יחיד.

מאז היא הספיקה לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, להופיע מול אולפנות, קהילות ובכנסים גדולים. במלחמה היא יצרה מופע חדש מתוך החוויות שלה כתושבת עוטף עזה בשמחת תורה. "את המופע על המלחמה הקב"ה נתן לי במתנה. מופע היסטורי שהיה נוגע, חד וחזק. הופעתי איתו 300 פעמים,

ולפעמים שלוש פעמים ביום. הוא היה על הרגעים הכי מפחידים בחיים שלי, על ההשפלה של ללכת לאיזה מקלט במלון כדי למצוא פיג'מה או כפכפים. כשאני שונאת בני אדם ולא רוצה לפגוש אף אחד אני עומדת בתור לחביתה. זה היה מטורף. סיפרתי את הסיפור שלנו הכי אותנטי וחשוף שיש".

 

המשך הכתבה בגיליון אדר תשפ"ו,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות  לחצי כאן