כשהודיה ויעקב אסרף ישבו על הספסל בדייט החמישי, היא בת 19 והוא בן 21, הם החליטו שלוש החלטות הרות גורל להמשך חייהם: הם יתחתנו, יחיו חיים של שליחות ומשמעות, וישנו מהקצה אל הקצה את עולם התרבות היהודי.
ליעקב היה ברור שיהיה גיטריסט ויעמוד על במות גדולות. "הייתי משתגע איך בעולם החיצוני הכול מושלם מבחינת ההפקה, ואיכשהו דווקא אצל הדתיים הכול היה מצ'וקמק – גיטרות לא מכוונות וטקסטים שלא כתובים עד הסוף", הוא מסביר.
כשהודיעו שהם מתחתנים אחרי חמש פגישות, הסביבה הייתה מופתעת. "חברים של יעקב חשבו שהוא לא נורמלי", הודיה מחייכת. "בחתונה שלנו הם היו בטוחים שהשתגעתי, שהם נוסעים לגירושין, ושחבל על הצ'ק", מוסיף יעקב.
החוויה של הודיה, שהייתה בת 19, הייתה שונה. "מאוד רציתי להתחתן. לי זה כבר הרגיש ממש מאוחר", היא צוחקת.
שבוע אחרי החתונה הם לקחו שליש מהסכום שאיתו התחילו את חייהם המשותפים, והלכו לקנות ליעקב גיטרה וציוד, כצעד ראשון להגשמת המטרה, "למרות שעוד לא הייתה לי להקה ולא כלום", מציין יעקב. "זאת הצדיקות של הודיה".
מאז ועד היום חלפו עשרים שנה, והמציאות עלתה על כל דמיון: נולדו להם שמונה ילדים, הזוגיות שלהם פורחת, והם משתפים פעולה גם ברמה המקצועית, כבעלי הסטודיו 'סולם יעקב' שמפיק ומביים קליפים ומופעים לאומנים מובילים. בנוסף, יעקב הוא הגיטריסט והמנהל המוזיקלי של להקתו של חנן בן ארי, מביים את מופעי 'צמאה', וכעת עולה, בעזרתה של הודיה, במופע יחיד משלו.
ביניים: סאונד של הלב
אני מגיעה לפגוש את יעקב (42) והודיה (40) בביתם בפדואל, שחולש על נוף מדהים באזור שקט ורגוע. הודיה מספרת שעברו לא מזמן לבית אחרי שמצאו אותו כנגד כל הסיכויים, בעזרת לא מעט סבבי תפילות שעשתה בירושלים בקברו של הרבי מזוועהיל.
"מה שאת שומעת עכשיו זה לא הסאונד הרגיל של הבית", מבהיר יעקב על רקע השקט הפסטורלי, "יש כאן שמונה ילדים. לפני כמה ימים שרנו פה בקולי קולות". בסלון ניצב פסנתר. הילדים, כך הם מספרים, ירשו את החוש המוזיקלי.
הודיה גדלה ביישוב מעון בדרום הר חברון, והיא בתה של הציירת והאומנית רות ונטורה. בתקופת ילדותה היישוב מנה כשלושים משפחות, והייתה רק עוד ילדה אחת בת גילה.
היא למדה באולפנה בקריית ארבע, ובסוף כיתה ט' החליטה לעזוב. "היה לי מאוד קשה", היא מסבירה, "הרגשתי שאני כל הזמן כמו כולם. הכרתי רק אנשים דתיים, כולם הרגישו לי אותו הדבר, ומאוד חיפשתי את הייחודיות שלי".
היא עברה לאולפנה חדשה בשם 'חנוך לנערה על פי דרכה', שפתח הראל חצרוני. האולפנה, שהייתה מכוונת לפנימיות הנפש, הייתה ייחודית, אך הודיה נחשפה לראשונה לעולם שלא הכירה – נערות שהיו שקועות עמוק בסמים וברחוב. "הייתי שם חודשיים שהיו בשבילי טלטלה מטורפת", היא משתפת, "זה זרק אותי לשאול מי אני ולחפש את התשובות".
כשחזרה ללמוד בקריית ארבע, כבר לא הרגישה חלק מעדר, אלא שהיא נמצאת במקום של בחירה. כשלמדה בכיתה י"א, נסעה בטרמפ אקראי ששינה את חייה. "הנהג שמע דיסק של הרב ארוש, שנאמר בו 'כל יהודי הוא היהלום בכתר של הקב"ה. ה' אוהב אותך. ה' שמח בך'". הודיה הרגישה שגילתה עולם אחר. "לא הכרתי בכלל את החסידות, ופתאום כששמעתי דיבורים כאלה, זו הייתה קפיצה משמעותית".
בסוף הדיסק הוקרא מספר הטלפון להזמנות, והודיה שלפה מיד דף ועט. הנהג הבחין בכך, הוציא את הדיסק ונתן לה אותו במתנה. הודיה בנתה לעצמה זולה בהרים, והייתה יושבת ושומעת את הדיסק בלופ. בהמשך החלה ללמוד חסידות, להתקרב לרבי נחמן, ולחיות עם ממד אחר של קרבת ה'.
"הייתה לי תמיד גופייה בארון, שאם אני ארצה יום אחד לזרוק את הכול – אני מוכנה", היא צוחקת. "כל כך חיפשתי למצוא את האמת והחיבור שלי, לדעת שבחרתי בדרך הזאת לא כי נולדתי לשם, והיה מדהים לגלות את זה ברבות הימים. זה נתן לי הרבה שמחה, הייתי מאוד עצובה לפני כן".
אני רואה אותך עכשיו, ולא יכולה לדמיין אותך עצובה.
"גם אני לא", היא מחייכת, "אבל הייתי בן אדם אחר".
מגיל 18 הודיה רצתה להתחתן, והייתה חדורת מטרה. היא השיגה מחברה את מספרו האישי של הרב יהושע שפירא, התקשרה ואמרה ששמעה שיש לו ישיבה טובה, והיא מבקשת שיכיר לה בחור. הרב צחק, הודה לה על המחמאה והפנה אותה לשדכנית של הישיבה.
ביניים: תורה חדשה
במקביל יעקב, שגדל בעיר החוף היפה נתניה…
המשך הכתבה בגיליון אייר תשפ"ו,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
קרדיט: רקפת גרוס
צילום: נעמה שטרן
איפור: אביה ברוקנטל
