אנחנו נפגשות בפתח בית הדין. היום מתקיים דיון חשוב בתיק של אורלי, אישה יפה ומרשימה בת 42, שמחכה כבר 14 שנים לקבלת הגט. אחרי מסע ארוך ומפרך שעברה, יש באוויר תקווה זהירה.
אחרי שבע שנים חלה תפנית בעלילה: הדיינים החליטו על מתן חיוב גט, שמשמעותו המעשית היא הטלת סנקציות, לפעמים עד מאסר בפועל.
במהלך הדיון ביקש אבנר לצאת להתייעצות עם מקורביו. מאותו הרגע אבדו עקבותיו. הטלפון שלו נותק ואיש לא ידע היכן הוא מתגורר.
לפתע נשמע קול שקשוק אזיקים. סרבן הגט עובר לידינו במסדרון, בדרכו לשירותים. הוא מוקף בסוהרים, לבוש בבגדי מעצר מרושלים. קשה להאמין עד לאן אדם מוכן להגיע במטרה למנוע גט מאשתו. אורלי נאלמת, שבע שנים לא ראתה אותו. האם זה אבנר בעלה? ההלם ניכר בפניה.
כל התביעות הכספיות של הבעל נעלמו. שלושה חודשים של מעצר חוללו את המהפך המיוחל, וכעת, אחרי שנים שאורלי נלחמת על החופש שלה, פתאום הוא זה שצריך לחשוש על החופש שלו.
קשה לתאר את גודל השעה ואת המתח. 14 שנים של המתנה מתנקזות לרגע אחד. פנינה ואורלי מתחבקות חיבוק חם, יש פה אחוות נשים שצועדות יחד בדרך ארוכה ומפרכת.
אנחנו נכנסות אל אולם בית הדין, שלוש נשים בין גברים רבים. כמה קשה לעמוד בסיטואציה הגברית הזו כשאת אישה יחידה. הדיינים מלאים באמפתיה, גם הם כבר מייחלים לראות בסיומה של הפרשה. ועדיין, השפה והאווירה – גבריות הן לראשונה מזה זמן רב אורלי מתייצבת אל מול בעלה. אנחנו עוצרות את הנשימה, כל כך הרבה דיונים עד היום התפוצצו על סעיף כזה או אחר בהסכם הגירושין
אנחנו יוצאות מאולם בית הדין. יש רצון ענק לפצוח בשיר, אבל פנינה מזהירה שעוד מוקדם לשמוח. חכי, היא אומרת לאורלי. עד שהגט לא בידייך הכל עוד יכול להשתנות. היא נזכרת בבעל אחד, שבשעת מתן הגט זרק את הגט בפני אשתו על הרצפה ודבק בסרבנותו.
******************
דבר ידוע הוא במשפחתנו שסעודת שבת עם דודה תהילה תספק אין ספור רגעים קומיים ומשעשעים לצד סיפורים מסמרי שיער וקורעי לב. בהיותה עורכת דין וטוענת רבנית בארגון "יד לאישה" היא מלווה עשרות נשים מסורבות גט ועגונות במסען אל הגט המיוחל. מתוקף תפקידה היא משמשת בתור עורכת הדין של הנשים, אבל לעיתים היא נדרשת להיות גם עובדת סוציאלית וחוקרת פרטית – בכובע אחד.
לקראת יום העגונה שחל בתענית אסתר התלוויתי אליה ליום בבית הדין הגדול בירושלים, לראות מקרוב את העבודה המאומצת שנעשית מאחורי הקלעים במטרה לשחרר נשים מעגינותן, ולשמוע על השינויים הגדולים שעוד נדרשים כדי לצמצם את היקף התופעה.
אנחנו נפגשות בפתח בית הדין. היום מתקיים דיון חשוב בתיק של אורלי, אישה יפה ומרשימה בת 42, שמחכה כבר 14 שנים לקבלת הגט. אחרי מסע ארוך ומפרך שעברה, יש באוויר תקווה זהירה שאולי היום סוף סוף היא תותר מכבליה ותזכה לצאת לחופשי.
אנחנו עוברות את הבידוק הביטחוני הקפדני בכניסה ועולות לקומת בית הדין. הדיינים כבר החלו בדיון מול הבעל. אחד מעובדי בית הדין יוצא אלינו עם טופס הסכמות שאליו הגיעו הדיינים עם עורך דינו של הבעל, ומבטא את תקוותו שהולכת להיות פה היום התקדמות משמעותית.
אורלי ותהילה מתיישבות על הספסלים במסדרון ועוברות ביחד על פרטי ההסכם, נרגשות לגלות שהבעל ויתר כמעט על כל תביעותיו הכספיות. תהילה נכנסת אל אולם בית הדין להמשך ההתדיינות, ובינתיים אורלי ואני נשארות בחוץ להמתין. המתח ניכר עליה, חשש ותקווה משמשים בערבוביה.
נחזור אחורה: לפני 14 שנים פתחה אורלי, אז אישה צעירה בת 28 ואמא לארבעה, בהליך גירושין אחרי שנות נישואין לא פשוטות. במשך שנים נמשכו הדיונים על הסכמי הרכוש והממון, כאשר בעלה אבנר (שם בדוי) גורר רגליים בכוונה ומתנה את מתן הגט בהישגים כלכליים.
אחרי שבע שנים חלה תפנית בעלילה: הדיינים החליטו על מתן חיוב גט, שמשמעותו המעשית היא שאם יוסיף האיש לעמוד בסירובו למתן הגט, אזי בית הדין יכול להטיל עליו סנקציות בניסיון לכפות זאת עליו (לפעמים עד מאסר בפועל). במהלך הדיון ביקש אבנר לצאת להתייעצות עם מקורביו. מאותו הרגע אבדו עקבותיו. הטלפון שלו נותק ואיש לא ידע היכן הוא מתגורר.
כל ניסיונות החיפוש של אגף העגונות, השייך להנהלת בתי הדין הרבניים והאמון על איתור בעלים מעגנים, עלו בתוהו. כך חלפו שנה ועוד שנה, שבהן אורלי אסורה בכבליה, מנועה מלהתחיל את חייה מחדש ומגדלת לבד את ילדיהם.
לפני כחצי שנה חלה פריצת דרך – פיסת מידע שהגיעה אל ארגון יד לאישה הובילה לקצה חוט לחקירה ולמעקבים, אשר הביאו לאיתורו של הבעל. הוא נתפס והושם במעצר, ומכאן ואילך התהפכו יחסי הכוחות.
אנחנו מגיעות לבית הדין בשעה שהבעל נמצא במעצר כבר שלושה חודשים. האם היום הוא יפסיק סוף סוף את התעמרותו וייתן את הגט? אורלי מקווה מאוד שכן.
מתכוננות לדיון בבית הדין הרבני. (צילום: אביטל הירש)
שלום בית, האומנם?
תהילה כהן (59) היא עורכת דין זה 11 שנים. אל עולם מסורבות הגט והעגונות הגיעה אחרי שנים ארוכות של עבודה בייעוץ חינוכי. "עשרים שנה עסקתי בייעוץ ובהדרכה ונהניתי. בגיל 40 הרגשתי פתאום שדי, אני לא יכולה לעבוד בזה עוד עשרים שנה עד הפנסיה. מיציתי".
היא התחילה בלימודי טוענות רבניות, ובהמשך הלכה ללמוד משפטים. מי שאפשרו זאת, עודדו ותמכו היו הוריה, הרי הם סבא וסבתא שלי. לסבי, כך מתברר לי מפיה לראשונה, היה חלום להיות עורך דין, אבל נסיבות חייו – ילד שעבר את השואה ולא רכש השכלה – לא אפשרו זאת. כשתהילה החליטה על השינוי הם תמכו בה מבחינה מעשית וכלכלית, כדי לעזור לה לצלוח את לימודי המשפטים במקביל לגידול של שבעה ילדים.
"תוך כדי הלימודים כל אחד ששמע מה אני עושה ריפה את ידיי. התקרבתי לגיל 50, זה באמת היה הזוי. יש מלא עורכי דין, מה הסיכויים שלי למצוא עבודה? אנשים אמרו לי אמירות מחלישות מאוד, השתדלתי להתעלם ולהתפלל לעזרת שמיים, ואכן ה' היה בעזרי".
חדורה במטרתה להשתלב בעבודה עם מסורבות גט ועגונות, היא התחילה כבר במהלך הלימודים להתנדב בתחום, וכשסיימה בדיוק התפנתה משרה בארגון 'יד לאישה', שבו היא עובדת כיום. הארגון, שהוקם על ידי רשת 'אור תורה סטון', שם לו למטרה לסייע לנשים עגונות ומסורבות גט. במהלך 25 שנות פעילותו סייע צוות הארגון ליותר מ־1000 נשים להשתחרר מכבלי נישואיהן.
"מגיעות אלינו נשים מכל המגזרים", היא מספרת, ומדגישה כי תופעת מסורבות הגט והעגונות חוצה גיל, מגזר או מצב סוציו־אקונומי. הארגון מעניק שיחת ייעוץ ראשונית בחינם לנשים החושבות על הליך גירושין או שנמצאות בתוכו ורוצות להתייעץ בעניינן, ולאחר מכן, אם מדובר באישה מסורבת גט או עגונה, הארגון מייצג אותה תמורת תשלום סמלי בלבד.
בנוסף לליווי המשפטי מקבלות הנשים המיוצגות גם מעטפת סיוע נפשית של עובדת סוציאלית, אימון, ובמקרה הצורך גם עזרה כלכלית. מדי שנה מצטרפות לארגון כ־60 נשים מסורבות גט ועגונות, ומנגד ניתנים כ־60 גיטין בשנה. זמן ניהול של תיק משתנה ממקרה למקרה, וצוות המייצגות ביד לאישה פועל בכל תיק עד למתן הגט המיוחל.
במקרה של אורלי, אומרת תהילה, "הייתה שם אלימות, אבל בדרך כלל אלו דברים שבינו לבינה, ואין לאישה דרך להוכיח אותם. במשך שנים הוא טען שהוא רוצה שלום בית, עד שהם הגיעו לבית הדין הגדול, ושם הרב לאו הודיע שנגמרו המשחקים, ושהתביעה שלו לשלום בית היא לא תביעה כנה", היא מספרת ונזכרת באנקדוטה משעשעת: "אותו אבנר, שבבית הדין כל הזמן טען שהוא רוצה שלום בית, הלך לערב פנויים פנויות ונתן שם את המספר שלו למישהי שהייתה גם היא בהליך גירושין. אחרי כמה דקות של פטפוט איתה הוא שאל אותה מי עורך הדין שמייצג אותה, והיא ענתה 'תהילה כהן', אז הוא ביקש את הפתק בחזרה.
"שמרתי את האינפורמציה הזאת, ותוך כדי דיון, כשהוא אמר שהוא רוצה שלום בית, אמרתי: כן, הוא רוצה שלום בית, והולך לערב פנויים פנויות. הוא החוויר במקום".
איזה תהליך אישה עוברת מהרגע שהיא פותחת בהליך גירושין ועד שהיא מוגדרת בתור מסורבת גט או עגונה?
"קיימים הבדלים בהגדרת המושגים בינינו לבין בתי הדין. מצד אחד, אנחנו לא מצפות שאם הבעל לא מסכים להתגרש תוך שבוע או תוך חודש, אשתו תוגדר מסורבת גט. אולם בחלוף זמן ולאחר שניסיונות להגיע להסכמות כשלו ואין מניעה הלכתית לסדר את הגט (כמו מגורים משותפים), והבעל עומד על דעתו ודורש שלום בית או מתנה את הגט בתנאים שונים, מבחינתנו האישה מסורבת גט. בבית הדין אישה מוגדרת מסורבת גט רק לאחר שניתן פסק דין לחיוב בגט והאיש עדיין מסרב לתת אותו".
אנשים שאומרים שהם רוצים שלום בית מתכוונים לכך בכנות?
"יש ויש. הרבה פעמים טענת שלום בית עולה כמנוף להישגים רכושיים, כמו בעלים שאומרים 'אני רוצה שלום בית, ואם את רוצה להתגרש אז תוותרי על מזונות, רכוש, מתנות שההורים שלי נתנו'. השמיים הם הגבול".
ביהדות, היא מסבירה, "בשביל להתגרש צריך הסכמה, ובהיעדרה צריך להוכיח שקיימות עילות גירושין. כאן מתחיל תהליך של דיונים בבית הדין, ובו על בן הזוג שפתח בהליך מוטלת חובת ההוכחה להראות מהן עילות הגירושין הקיימות. בית הדין יכול להסתפק בהמלצה בלבד על מתן גט, בציווי על מתן הגט, וככל שהעילה חזקה יותר – יכול להורות גם על חיוב גט. הדרגה הגבוהה בפסיקת בתי הדין היא כפיית גט, שאז מדין תורה מכים אותו עד שיאמר רוצה אני".
לדבריה, אישה יכולה להימצא בתוך דיונים במשך שנים ארוכות עד שיינתן חיוב גט, ועד אז היא אינה מוגדרת מסורבת גט על פי בתי הדין.
מה בעצם מוביל אנשים להיות סרבני גט?
"אני חושבת שאצל רוב האנשים זה דפוס של אלימות שקיים כבר קודם לכן גם במסגרת הנישואין, דפוס של שליטה וכוח שאומר 'אם את לא תהיי שלי את לא תהיי של אף אחד'. גבר כזה שאשתו עזבה אותו, הדבר היחיד שנשאר לו להחזיק בו זה הגט, והנזק שהוא יכול לגרום לאישה, בשנים המשמעותיות מאוד של הפוריות, הוא עצום".
"אבל גם לנשים ככלל יכול להיות כוח", היא מוסיפה. "הכוח של הנשים הרבה פעמים הוא הילדים, להשתמש בילדים. וזה עיקרון יסודי ביד לאישה – אנחנו לא מוכנות לשימוש בילדים. גם כשגבר מסרב לתת גט, אנחנו לא נותנות יד לניתוק שלו מהילדים. היו תיקים שבהם הפסקנו ייצוג בגלל העובדה הזאת".
מדרון חלקלק
במשך השנים שבהן הן מלוות מסורבות גט ועגונות, פנינה ותהילה ראו מקרים מורכבים וקשים של גברים שהיו מוכנים לברוח לחו"ל, להסתתר או לשבת בכלא במשך שנים, רק לא לתת גט. תהילה נזכרת באישה שבעלה הצהיר שאשתו לא תקבל ממנו גט עד יום מותו, ואכן, נאמן להבטחתו, חלה בסרטן בזמן שישב בכלא, ונפטר ממחלתו בהיותו אסיר.
כל מקרה וכל אישה זוכים לטיפול מסור. הן מנהלות תהליכי משא ומתן מורכבים בתוך בית הדין ומחוצה לו; לפעמים נעזרות בשירותים של חוקר פרטי שיחפש אחר עקבותיו של גבר שנעלם, לפעמים חוזרות אחורה בניסיון לברר פרטים על קידושין שהתרחשו לפני שלושים שנה.
כך למשל, במקרה אחד, אחרי שכלו כל הסיכויים להוציא גט מהבעל הסרבן, עשתה תהילה עבודת מחקר מקיפה וגילתה כי העדים שהעידו בחתונה היו קרובי משפחה, וכך למעשה הוכיחה שהקידושין פסולים וסללה את הדרך עבור בית הדין להתיר את האישה אחרי שנים ארוכות על עגינות.
במהלך השיחה איתה אני מתרשמת מבקיאותה הרבה בדינים ההלכתיים הרבים והסבוכים, שחלקם נשמעים מנותקים מהמציאות של ימינו.
את מרגישה שלאורך זמן יש לכן השפעה על האופן שבו דברים מתנהלים? על התפיסות ההלכתיות?
"במפורש כן. לרוב אני לא אגלה לדיינים את ההלכה אך אציג את העובדות בצורה כזו שתגייס אותם, וגם אסביר את המנגנונים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי התנהלותם של הצדדים, אכין את התשתית לפסיקה ההלכתית".
כשאני רואה אתכן כאן מקרוב, אתן עושות עבודת קודש. אבל יש פער בין מה שקורה בשטח למה שמצטייר בתקשורת, של קולות שקוראים לשנות את ההלכה, ותחושה שארגוני הנשים תמיד בהתנגחות עם הממסד הרבני.
"אני לא מדברת בשם ארגוני נשים אחרים. יד לאישה הוא ארגון שעובד אך ורק עם כלים הלכתיים, על פי ההלכה האורתודוקסית, ושואף ועושה הכל כדי לפתח כלים ופרקטיקות הלכתיים. המטרה שלנו היא לא להרוס את בתי הדין ולסגור אותם.
"ההלכה יצרה במשך השנים כלים כדי להתמודד עם המציאות. חכמים במהלך הדורות מצאו פתרונות יצירתיים, קהילות פיתחו כלים ורעיונות כדי להתמודד עם סרבנות גט. גם היום יש דיינים ויש רבנים שמנסים לפתח את הכלים האלה, אבל לצערי לא אחת יש גורמים פוליטיים שמסכלים אותם.
"היה את המקרה המפורסם של העגונה מצפת", מזכירה תהילה, "אישה שבעלה היה צמח, ובית הדין נתן לה זיכוי גט, שמשמעותו שבית הדין הופך לשליח של הבעל ונותן את הגט בשמו. בבית הדין הגדול היו מי שהתנגדו לזה, הרבה פוליטיקה הייתה סביב אותו פסק דין, ומאז לא ניתן פסק דין דומה, אשר יכול היה לתת פתרון לנשים נוספות שבעליהן במצב של קומה"
קרדיט צילום: אביטל הירש.
הכתבה המלאה בגליון אדר ב' של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן
