נאלמת / ענת ריבלין
השאלה העיקרית שיוצרת הפרדה בין התנהגות פוגעת סטנדרטית שקיימת בכל קשר זוגי לבין מערכת יחסים אלימה, היא אם אנו חשים ביטחון בקשר הזוגי
השאלה העיקרית שיוצרת הפרדה בין התנהגות פוגעת סטנדרטית שקיימת בכל קשר זוגי לבין מערכת יחסים אלימה, היא אם אנו חשים ביטחון בקשר הזוגי
כשאני משתפת במקומות אישיים ומצפה להכלה, אני מצפה שהוא יחזיק איתי את המקומות שקשה לי לשאת לבד? לקיחת אחריות אישית ורגשית של כל אחד על עצמו, היא תשתית לבריאות של הקשר הזוגי
סדנה בסימן סמלי המדינה במוזיאון נחום גוטמן בתל אביב מציעה פעילות לכל המשפחה לפני או אחרי המנגל
למסתכל מן החוץ זה קצת מבלבל, הרי בקשת העזרה נשמעת תלותית, משמעותה שאין לו מסוגלות להסתדר בעצמו. אבל האמת היא שזה צעד ענק
מצד אחד אנחנו לא מכניסים מספיק אנרגיה למשק האנרגיה הנפשי שלנו (ואני לא מתכוון לפחמימות, עזבי את העוגה במקום!), ומצד שני אנו מוציאים יותר מדיי אנרגיה מנטלית על הדברים הלא נכונים
שאלה: לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו עושים הכל "נכון" בבית, אבל תבלין אחד עיקרי חסר: השמחה. בית עליז, ילדים שמחים ואווירה נעימה הם חלום של כולנו. אז למה קשה להגשים אותו? ואיך נצליח להפוך את השמחה לדרך חיים אצלנו בבית?
בואו נשבור את השתיקה הזאת, דווקא עכשיו. כדי להתמודד עם הקורונה ועם שאר מרעין בישין אנו זקוקים למערכת חיסון נפשית חזקה
כשעמית החל להתקרב ליהדות, דנה הרגישה שעולמה חרב עליה, והחזיקה בלב תקווה שהוא יתעשת מהר ויחזור להיות האיש שאהבה. לעמית היה ברור שבשלב כזה או אחר דנה תצטרף אליו למסע, והוא התקשה להבין איך היא לא חווה את "אורות התשובה" כמוהו. עשור אחרי שעמית חזר בתשובה והפך לחרדי, השניים מדברים על זוגיות ומשפחה, על אהבה ועל השסע החברתי בין דתיים לחילונים בישראל
רובנו נצמדים לדפוסי המחשבה שלנו בלי שבדקנו אותם לעומק, וכאשר בן או בת הזוג לא עומד בהם, אנחנו מיד מפרשים זאת כבעיה. לעתים התבוננות על הדברים תגלה לי שדפוסי המחשבה שלי הם אלה שצריכים להשתנות
אפילו פייסבוק, שמכיר אותנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו, הפך את הנוסטלגייה לפיצ'ר ומאפשר לנו להסתכל כמה שנים אחורה ולהיזכר מה עשינו (כביסה), איך נראינו (גוועלד) ועל מה חשבנו (אוכל, אלא מה?)