הקורונה הפכה את חייה של הרבנית ימימה מזרחי, שהייתה יוצאת כמעט מדי ערב לשיעורים, הרצאות, כנסים וערבי נשים בארץ ובעולם כולו. כעת היא מסכמת שנה של שיבה הביתה ("הילדים שלי לא יודעים מה לעשות איתי"), מספרת על הבית המיוחד בו גדלה ("אבא היה מגדלור ענק של פמיניזם ופטריארכליות גם יחד"), פותחת מחדש את השד העדתי ("הרבה אנשים איבדו זהות") ומתפללת לשנה טובה ומתוקה ("עכשיו חובה שיהיה משהו הרבה יותר מוצלח").