הדבר המתבקש הוא שאכתוב על נשיות, שאחבר בין עולם הרוח לעולם הגוף. אני נושמת את זה ועוסקת בזה כבר שנים ובכל זאת, בתוכי יש עוד נשימה, זו שבאמת מנשימה אותי, זו שדעתי עליה, התורה.
בעולם של מפגשי נשים, העצמה וסדנאות למימוש עצמי, אני הולכת ומגלה כמה פשטות התורה ויוקר חיותה של התורה הם דבר נצרך. פשוט ללמוד פרשת שבוע, פשוט לקרוא הלכה (גם אם לא פשוט לקיים), לחפש בה את דבר ה' אליי. להרגיש את אותיות התורה מאירות לי את הדרך, את ההלכה טווה לי הליכת דרך.
ככל שעובר הזמן אני לומדת איך הכול בה, ממנה ואליה, איך היא שזורה בענפי החיים, בדומם, בצומח ובחי. בכול היא נוגעת, על הכול היא מדברת, היא לא מוותרת על שום חלק בי ונלחמת כדי שאהיה טובה יותר. אני מנסה לאהוב אותה, להתגעגע, להתרחק, להתקרב, לחפש את עצמי ולחפש אותה. להניח את ראשי, לבי ונפשי בה.
מתגעגעת לגעגוע
אוי, כמה התרחקתי, כמה אני צריכה ללמוד לקבל את התורה. היא מונחת לעתים בקרן זווית, לעתים במרכז השולחן, אורה מעומעם אך גם זוהר, כל יום היא נראית לי אחרת. יש בה מרחק וגעגוע, ערפל ובהירות, דיוק ומחילה, צמצום והתרחבות. הפכתי והפכתי בה והאין סוף שב ומופיע.
כל יום היא מבקשת ממני: בראשית. בואי ניפגש שוב, מהתחלה. לא תמיד אני שומעת בקולה, אבל היא עקשנית, כיאה לאחת שנבראה עוד לפנינו, היא מחכה לתורה, מאפשרת לי לתור אחריה ומסבירה כיצד לצעוד בהעלם הזה. התורה היא דבר ה' אלינו, היא המציאה והאבדה גם יחד. היא מי שהייתי עוד בטרם, הזיכרון הראשון שכבר שכחתי.
נדידה קיומית
איזה עם מתוק יש פה. כזה שצועד במדבר בלי לדעת לאן, עומד שלושה ימים מתחת להר ומתכונן לקבל תורה רוויה בהלכות, סוגיות, דיונים, דעות, כיפות, מטפחות, צבעים וסגנונות. תורה מלאה צדיקים זצ"ל ושליט"א וכשר מהדרין וכשר רבנות. עד לאן שלא אברח התורה כבר הגיעה לפניי, רחבה מספיק כדי לחבק את הכול.
אז רגע לפני שאני בוחרת שוב בבחירת חיי, רגע לפני דוד המלך והבעל שם טוב, אני יוצאת שוב למסע חיפוש ומזמינה אותך להצטרף אליי לחפש היכן התורה.
בגמרא מרגשת, מפתיעה ובעיקר מעוררת שלמדתי פעם, השטן מחפש את התורה. הוא נודד בין רובדי הקיום – ארץ, ים, תהום – ומחפש משמעות. גם החלקים הרעועים והאבודים ביותר מחפשים קִרבה גדולה ותשובה.
מרגע מתן התורה העולם השתנה. לא עוד "בשמים היא" אלא אפילו אם "אציעה שאול הנך". המרחק הולך ומצטמצם. הכול מבקש להתקרב. כל חלקי הנפש מבקשים להיגאל. זהו מסע שכולו רצון לקרבה, מסע שחיפושו מהדהד בעולם.
ואמר יהושע בן לוי: בשעה שירד משה מלפני הקב"ה, בא שטן ואמר לפניו: "ריבונו של עולם, תורה – היכן היא?". אמר לו: "נתתיה לארץ".
הלך אצל ארץ, אמר לה: "תורה היכן היא?". אמרה לו: "אלוקים הבין דרכה" וגו'.
הלך אצל ים ואמר לו: "אין עמדי". הלך אצל תהום, אמרה לו: "אין בי". שנאמר: "תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי", "אבדון ומוות אמרו באוזנינו שמענו שמעה" (איוב כח, ד; כב).
חזר ואמר לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה".
אמר לו: "לך אצל בן עמרם".
הלך אצל משה, אמר לו: "תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא?". אמר לו: "וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה?"
אמר לו הקב"ה למשה: "משה, בדאי אתה". אמר לפניו: "ריבונו של עולם, חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי?!"
אמר לו הקב"ה למשה: "הואיל ומיעטת עצמך, תיקרא על שמך", שנאמר: "זכרו תורת משה עבדי" וגו' (מלאכי ג, כב).
אני מזמינה אותך לקרוא ולחשוב: מה מסמלים בשבילך ארץ, ים ותהום? מה לדעתך השטן באמת מחפש? היכן היא התורה שלך?
הכותבת נשואה ואמא לילדים, מדריכת כלות, היריון ולידה, מורה ומלמדת במדרשות, מנחת מפגשי לימוד לנשים נשואות 'תחת התפוח עוררתיך' | [email protected]
