);

וספרת לך: על ספירת קלוריות וספירת העומר

"גם מבלי להתכוון אנו פוזלות הצידה לראות מה קורה אצל האחרים: למה אני? למה רק אני מתמודדת עם עודף משקל? איך נותרתי רווקה בעוד חברות הילדות שלי נשואות כבר כמה שנים? למה רק אני ממתינה להריון המיוחל?" התבוננות קצת אחרת על ספירת העומר ועל היחס שלנו אל עצמנו בהשוואה לאחרים

מיכל מקדימה בשלום ומיד מתחילה בשטף לספר על אחותה הקטנה-

"היא הגיעה אלינו לשבת, לא טעמה אף עוגה. כלום, במהלך שבת שלמה היא לא אכלה עוגה ולא עוגייה, אפילו לא חתיכה קטנה. ישבה איתנו באותו השולחן ואמרה שהסוכר והקמח בכלל לא חסרים לה. אני לא יכולה להבין את זה, אפשר לאכול מהכול במידה. אני אוכלת כמה פרוסות עוגה ואז מפסיקה, גם אם לפעמים קשה לי להתגבר. אבל לא לאכול בכלל, אף פעם?!".

אני מקשיבה למיכל שממשיכה ומזכירה לעצמי שהיא הגיעה אליי כדי לקבל הכוונה לתזונה טובה עבור עצמה…

 

הדשא של השכן

ההיגיון אמנם אומר שכל אדם מחליט לעצמו מה טוב לו בחיים, אך הטבע האנושי שלנו תמיד היה לראות מה קורה אצל האחרים, ולהשוות את עצמנו אליהם- למה הם מתנהגים כך, ולא כמוני?

ההמשך של השיחה של מיכל ושלי עורר בי מחשבות אף יותר –

"יש לי המון תסכול ועייפות בשעות הערב, בסופו של יום ארוך ומתיש. אחרי שהילדים נרדמים אני מחפשת כל מיני מתוקים, שוקולד או עוגה משבת. או שאני אוכלת את הפתיתים שנשארו מהצהריים, ואח"כ מצטערת שהגזמתי בכמויות. אבל אני לא היחידה שאוכלת כך, אז מדוע רק אני עם עודף משקל כזה? אני לא מבינה איך נשים אחרות פורקות את הלחץ הזה שלהן, אם לא על ידי אכילה."

גם מבלי להתכוון אנו פוזלות הצידה לראות מה קורה אצל האחרים. לפעמים עוברות עלינו חוויות שמעלות בנו את השאלה הכל-כך נפוצה: "למה אני?".

למה רק אני מתמודדת עם עודף משקל? איך נותרתי רווקה בעוד חברות הילדות שלי נשואות כבר כמה שנים? למה רק אני ממתינה להריון המיוחל?

מדוע עוד אין לי קביעות בעבודה? אין לנו דירה? אין לי מספיק כסף?

הרגלי האכילה של אנשים אחרים מסקרנים ומוציאים מאיתנו את הביקורתיות, אך הבחירות של החברה לא משפיעות עליי ועל הבחירות שלי באוכל. אילוסטרציה

"וספרתם לכם"

ספירת העומר מלמדת אותנו איך לספור את ה"סיפור" שלנו. כל אחת סופרת את המציאות של עצמה ללא השוואות.

הרגלי האכילה של אנשים אחרים אולי מסקרנים מאוד ומוציאים מאיתנו את הביקורתיות, אך הבחירות של החברה לא משפיעות עליי ועל הבחירות שלי באוכל. לכל אחת יש מסע אישי בחיים שאין לאף אחת אחרת בעולם.

 

ובכל זאת, איך נוכל להתגבר על הדחף להשוות את עצמנו לאחרות?

אנו סופרים את הימים שנותרו עוד עד לחג השבועות. אך הספירה איננה כמה ימים עוד נותרו אלא כמה דרך עברנו כבר-  "היום שבעה ועשרים יום".

בדרך שעברתי היה הרבה טוב, ואני  שמחה בדברים הטובים שעשיתי במהלך הצעידה בה. בסופו של יום ארוך, כאשר אני יושבת בבית וחושבת מה היה לי היום, אני יכולה להיזכר בבחירות הטובות שעשיתי היום: אכלתי ירקות בארוחת הצהריים, בחרתי לעלות במדרגות במקום במעלית, שיתפתי את הילדים בעריכת השולחן לארוחה.

כשמסתכלים על הבחירות הטובות שמאחוריי, גם המשך הדרך מתחיל להאיר פנים וגורם לי לרצות לעשות עוד טוב.

 

אודות הכותב/ת

יעל בניונס

הכותבת היא דיאטנית מומחית לתזונה בריאה לנשים | ייעוץ, הרצאות וסדנאות, חפשי אותי בפייסבוק

השאר תגובה