מועד ב'

פסח שני נועד למי שהחמיץ את ליל הסדר ואת קורבן פסח מאחת משתי סיבות: מי שהיה טמא מעוונות, או שהיה בדרך רחוקה ולא הספיק להגיע. אומר ה': אתם כל כך רוצים? איזה יופי! אתן לכם מה שאין ביהדות אף פעם: מועד ב', פסח שני. קחו עוד הזדמנות, קחו עוד יום טוב. ולמה? כי אתם כל כך רוצים.

ה' לא מודד אותך לפי מה שאת עושה בפועל, אלא לפי מה שאת רוצה לעשות. כך תבוא הגאולה. "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". אלה שרוצים נמצאים בדרגה כזו גבוהה. פסח שני מנופף לנו בשמחה לשלום: עבר זמנו – לא בטל קורבנו!
בפסח שני נהוג לאכול מצה לפני שעת הצהריים. מה קשורה מצה, והלוא מזמן כבר חזרנו לחמץ? אלא שכלום לא מוחמץ אצל הקב"ה.

שם ראיתי קשת
שימו לב שבכל פעם שיש היפוך של דין לרחמים זה מבוטא בקשת. ה' אומר לנח: לא אשמיד את העולם יותר במבול, אבל בכל פעם שאני כועס עליכם אתם תראו את הקשת בשמיים ותבינו לבד שהדין התהפך לרחמים. בימיו של רשב"י אות הקשת לא נראה.
רבי חיים ויטל כותב: מדוע נפטר רשב"י בל"ג בעומר? ל"ג – חצי מהמילה גלגל, והקשת היא חצי גלגל. ה' עוצר בחצי הדרך ומוחל לנו.
סגולה עצומה למי שרוצה שהמזל שלה יעוף קדימה, לקנות קשת או לירות בחץ וקשת בל"ג בעומר. הקשת היא קודם כול סגולה ידועה לילדים, כותבים חסידים.
"קווצותיו תלתלים שחורות" – ראשי תיבות קשת. "ה', בלי נדר, כשתשלח לי ילד אביא אותו לכאן לעשות לו חלאקה". קשת היא ההרגשה שה' מתח אותך לאחור כל כך הרבה, די די כמה צער – כדי לעשות לך עומר התנופה. את תראי. מערב ל"ג בעומר ה' יירה אותך קדימה, יחדש אותך, יעשה לך יום טוב שני.

הבן של יוחאי
לאמו של רבי שמעון בר יוחאי לא היו ילדים וגם לא היה לה סיכוי ללדת ילדים. קראו לה שרה, היא הייתה נשואה ליוחאי עשר שנים והם היו עקרים. יום אחד היא שומעת שתי נשים מרכלות: "שמעת? יוחאי מחפש שידוך אחר כי אשתו לא יכולה ללדת".
"מה? זה מה שהוא מתכנן מאחורי גבי ולא ידעתי?" היא נדהמת, בוכה ולא אומרת לו כלום מגיע ליל ראש השנה, ויוחאי רואה בחלום שהוא בשדה מלא עצי סרק. על כל עץ נשען איש, ומגיע מלאך עם דלי מים ומשקה עץ אחר עץ. והעצים פורחים. עומד יוחאי ומחכה שישקו את העץ שעליו הוא נשען – והמים בדלי נגמרים. אבל אז המלאך מתקרב אליו, מוציא צלוחית ומשקה ממנה את העץ. העץ פורח ויוצא ממנו פרי גדול וטעים.
הוא מתעורר ומספר את החלום לרבי עקיבא. "אתה חלמת את זה בליל ראש השנה, ליל פקידת עקרות", אומר רבי עקיבא. "עצי סרק מוציאים פרי – זה סימן לפקידת עקרות. נכון, אשתך עקרה עקורה, אין לה סיכוי. אבל המלאך לא השקה את העץ מהדלי שלו אלא מתוך צלוחית הדמעות של אשתך. זה ילד של דמעות. יהיה לכם בן מופלא".

רבי שמעון בר יוחאי הוא ילד שנולד מהדמעות של אימא שלו. לכן חז"ל אומרים שנמסך בו כוח להתפלל על עקרות. סגולה ללכת לציון במירון ולהתפלל על פרי בטן. חז"ל אומרים שכל מי ששמו שמעון הוא איש של דין.
אלא שכאשר רבי שמעון בר יוחאי יוצא שוב מהמערה ורוצה להפוך את איש ההדסים לגל עצמות, הוא מבין שמעשיו רצויים וטובים ומאותו הרגע כבר לא קוראים לו רבי שמעון, אלא בר יוחאי.
זה ממש היפוך אישיות. אביו, יוחאי, לא היה שורף אנשים במבטו הרושף. להפך, הוא היה שתדלן, אדם שהולך לרשויות ומבקש בשביל היהודים. "מהיום אני הופך למליץ יושר של העם הזה", אומר רבי שמעון, "בשבילי אין יותר עמי ארצות, יש עם של רצון. אני אוהב את עם ישראל". במילים אחרות, מרבי שמעון, מידת הדין, הוא נהיה בר יוחאי – בן השתדלן, מידת הרחמים.