שבתות של חורף מרגשות אותי. אני מצפה להן, לזמן משפחתי, לבית חמים ונעים עם שולחן ערוך, רעשים של טפטופי גשם ומשב רוח שאפשר לשמוע מעבר לדלת.
סירי שבת של חורף הם סירים שמלאים בחום ובאהבה, כאלה שאני מכינה ברגע ומניחה לבישול איטי על הפלטה. הבית מתמלא בריחות של תבשילים שמזכירים לי את הבית של ההורים שלי ואת הבית של סבא וסבתא. מדיפים ניחוח ומייצרים אווירה שאי אפשר להסביר במילים.
ההכנה פשוטה. בלי הרבה מאמץ אני מעמידה סיר גדול, ומחכה בסבלנות ובנחת. זה כל מה שסיר של שבת צריך. זמן ונחת.
בשנים האחרונות צמח בישראל אוסף מרשים של פטיסרי, מצפון ועד דרום. מאפים כמו "פאן או שוקולה", טארט או "פארי־ברסט" נאפים בעבודת יד ומחומרי גלם משובחים. יצאנו לפגוש את קסם האפייה הצרפתית שהיא חוויה חושית של טעמים, ניחוחות ומרקמים והופכת כל ביס לתענוג צרוף.
יש משהו במטבח האסייתי שהוא כמו יציאה למסע. מסע של צבעים, ריחות, טעמים חדים ומדויקים, איזון מופלא בין מתוק, מלוח, חריף וחמוץ. זה מטבח שמבוסס על פשטות. כמה רכיבים טריים, מחבת ווק לוהטת, תנועה מהירה של הקפצה ויש לנו את זה. בכל ביס מסתתרת מורכבות עדינה וקסומה.
יש מאפים שכבר כשהם נכנסים לתנור – הבית מתמלא באושר. ריח הקינמון והחמאה המשכרים, הבצק הרך והקרם שמקפיץ את כל החוויה במראה ובטעם הופכים את הסינבון, מאפה הקינמון המגולגל, לכזה בדיוק.
לא בכדי הוא הפך לאחד הטרנדים החזקים בעגלות הקפה. פשוט מתכון מושלם לחגוג איתו את החורף.
אני מחכה לחנוכה כדי לטגן לביבות. כן, אני יודעת שאפשר גם לאפות. ובכל זאת, בכל ערב בחג אניח מחבת על הגז, אמלא בשמן ואבחר איזה ירק ייכנס היום לתערובת הלביבות, עם ביצים, קצת קמח ולפעמים גם גבינות. זה תמיד יהיה מפתיע ותמיד יהיה טעים.
אחרי החגים כבר כאן, ומתחילים לחזור לקצב של שגרה. למרות ששגרה זו מילה שמאוד מוזר לי להשתמש בה בזמן שהרוחות עדיין סוערות. כל יום עדיין מלווה במחשבות על החטופים, והלב עם המשפחות החסרות ברחבי הארץ. בתקווה שעד שתקראו את המילים האלה, המלחמה כבר תהיה מאחורינו וכולם יחזרו בריאים ושלמים.
בזמן שהטמפרטורות בחוץ יורדות, אין מפנק יותר מבקלאווה חמה לצד כוס תה מחממת. זהו מאפה מסורתי המכיל דפי פילו דקיקים ממולאים בתערובת אגוזים עשירה, ספוגים במי סוכר. קינוח מהיר, קל ויחסית בריא, שמתאים להכנה בימי שישי הקצרים. בתפילה שעם הבקלאוות האלה נזכה לחגוג בעזרת ה' ניצחונות גדולים.
לפני כמה שנים התארח אצלנו חבר טוב בשבת שלפני צום. לימים הוא אמר לי: “זה היה הצום הכי קל שעברתי, בזכות האוכל שאכלתי אצלכם”.
בראש השנה שעבר חוויתי את סימני החג בעוצמות שלא הכרתי קודם. עם הברכות זלגו לי הדמעות. כל אחד מהסועדים הקריא בקול את מהות הסימן וכולנו בירכנו וצעקנו יחד "אמן" בקול גדול. המילים המוכרות נשמעו פתאום אחרת. לא רק נוסח קבוע שאני מכירה עוד מהגן, אלא תחינה עמוקה, מלאה בכאב וגם בתקווה גדולה. עם דמעות בעיניים ביקשנו כולנו שייתמו אויבינו, שירבו זכויותינו, שהקב"ה ירחם עלינו ושתהיה השנה הזו מלאה אור וישועה.
כשאני יוצאת מהבית עם קופסה או צנצנת לארוחת צהריים, אני אורזת איתי הרבה יותר מאוכל. אני לוקחת חלקיק של בית, של ניחוחות מוכרים ושל אהבה. היא אומנם קטנה וקומפקטית, אבל נושאת בתוכה עולם שלם של טעמים, צבעים, מרקמים, ושילוב שמסתכם בביס מושלם.
ארוחה בצנצנת היא לא רק פתרון פרקטי, היא רגע קטן של פינוק באמצע היום שנותן עצירה לנשום, לטעום, להתמלא. וכשאני מכינה צנצנת – אני לא מכינה רק לעצמי. אני כבר אורזת לכולם, לכל אחד הצנצנת שלו, שירגיש את החיבוק הזה מהבית גם באמצע יום רועש.
וטיפ קטן שעושה הבדל גדול: שמרו במקרר קופסאות עם עדשים וקטניות מבושלות, ירקות אפויים ותוספות מוכנות. ככה ההרכבה של ארוחה לדרך הופכת לפשוטה ומהירה והאוכל נשאר מזין וטעים גם למחרת.
שלכן
אלינור
