הכל בסגר? חוזרים לליל הסדר הלא שגרתי של שנה שעברה בצל הקורונה

פסח תש”פ ייזכר לעולם כחג בצל הקורונה. המגפה החדשה והמסתורית שהשתוללה בחוץ כפתה עלינו מציאות חג שלא הכרנו, עם סגר הדוק, בידוד חברתי וריחוק מהמשפחות. נשים שנאלצו לחגוג בסגנון שונה לגמרי מזה שהכירו משתפות ממרחק הזמן בחוסר הוודאות, בהכנות הקדחתניות ובטעם שנותר בהן מחוויות החג

אורית בוזנח (29) ובעלה שבי הם מאותם זוגות שלראשונה בחייהם נאלצו לחגוג פסח ללא משפחתם. יותר מזה, הסיטואציה פגשה אותם ארבעה חודשים בלבד לאחר נישואיהם, והוסיפה אתגר על אתגרי בניין הזוגיות של זוג צעיר.

“התחתנו בחודש כסלו”, נזכרת בוזנח, “וידענו שאת ליל הסדר הראשון שלנו בתור זוג נחגוג עם המשפחה המורחבת של שבי, כמיטב המסורת המשפחתית שלו. כשהתחיל השיח על הסגר והבנו שהסדר הגדול לא יתקיים, חשבנו להגיע להוריי באלקנה ולהשתתף איתם בסדר במתכונת מצומצמת. אבל גם התוכנית הזו התבטלה לנוכח המצב, ונשארנו בבית לסדר זוגי מרגש”.

בפעם הראשונה יחד בליל הסדר, ולבד. שבי ואורית בוזנח מסכמים חוויה מיוחדת

בעוד שזוגות רבים בחרו להגיע להוריהם לפני כניסת הסגר ולהישאר למשך כל ימי החג, אורית משתפת שלהם הייתה אומנם מחשבה לעשות זאת, אך היא ירדה מהפרק לאור הפחד להדביק את ההורים ולסכן אותם. וכך, שלושה ימים לפני ליל הסדר, החליט הזוג הטרי: נשארים בבית.

בית חדש, שנה ראשונה לנישואין, איך מתארגנים לחג בהתראה כה קצרה?

“זה היה אתגר עצום. לנקות ולהכשיר את כל הבית בשלושה ימים, ובנוסף להצטייד בכלים ובמצרכים מתאימים לפסח. כל זה כשאנחנו עוד בהתאקלמות לדירה החדשה, לנישואין ולחיים המשותפים. אבל לקחנו את הפרויקט בשתי ידיים, עשינו קנייה ענקית שכוללת גם כלי מטבח, סירים ומחבתות, ויצאנו בהלם מהעלויות הכספיות של פסח בבית”.

לדבריה, מה שהקל מעט על ההתארגנות מבחינתה, היה דווקא קבלת המנהגים הספרדיים של בעלה, שכמי שגדלה בבית אשכנזי היו חדשים ומרעננים עבורה.

היו לכם חששות לפני החג?

“בהתחלה הייתה דאגה גדולה, איך נתארגן ומה יקרה בחג עצמו. תוך כדי הכנות פתאום הבנו שחסרים לנו דברים בסיסיים ואנחנו חייבים את עזרת ההורים. הגדות של פסח ומחזורי תפילה, למשל. לא חשבנו שנחגוג לבד, לכן כשהתחתנו השארנו אותם בבית הורינו. אז נסענו להוריי יום לפני החג, עמדנו בחוץ עם מסכות, במרחק, והם הביאו לנו הגדות וקערת ליל הסדר וציידו אותנו בכל מה שהיה חסר לנו”.

אורית ושבי, שניהם סטודנטים שכאמור נישאו רק כמה חודשים לפני הפסח, לא הספיקו להתארח אצל משפחת המוצא זו של זה באופן שמאפשר להכיר את מנהגי הבתים שמהם הגיעו. אורית מודה בפניי שהתקשתה מעט לשנות מההרגלים המוכרים והאהובים עליה מבית אבא.

אבל מה שיכול היה להפוך בקלות לקונפליקט, התברר דווקא כחוויה מיוחדת. “עשינו כמעט הכל פעמיים”, היא נזכרת, “הכרפס היה גם תפוח אדמה וגם סלרי, שרנו שירים פעם במנגינה שלו ופעם במנגינה שלי, למדנו את המנהגים זה של זו ונהנינו מאוד.

העושר הזוגי בא לידי ביטוי גם במאכלים שהכנו. עשינו שילובים מגניבים ממאכלים שכל אחד אהב במשפחתו, כמו מרק עוף עם קניידלך שאמא שלי מכינה אבל הפעם בשילוב קטניות ואורז, או ‘מצברייט’ עם טחינה. ניסינו לשלב בין כל המנהגים ויצרנו משהו חדש משלנו”.

קיבלתם הדרכה איך לנהל את הסדר?

“מה עושים עם שנשאר? זה סודות שרק ההורים יודעים”. קערת ליל הסדר המסורתית

“אבא שלי הסביר לנו איך להכשיר את הבית ולהתארגן לפני החג, אבא של שבי עבר איתו על ההגדה, נתן דגשים והדריך אותו לעשות את הקידוש המסורתי והמיוחד שעובר אצלם במשפחה. והיו גם פרוספקטים לעורכי סדר שלמדנו יחד, כדי ללמוד מעבר למה שאנחנו מכירים ויודעים מהבית.

למרות ההכנה, היו דברים שגילינו רק אחרי”, היא משתפת בחיוך, “דובר רבות על ההכנות ועל ליל הסדר, אבל אף אחד לא גילה לנו מה עושים בסיומו עם כל מה שנשאר. פתאום נוכחנו לדעת שאין לנו מושג מה עושים עם הזרוע, הביצה מהקערה והכוס של אליהו הנביא. למדנו את זה בדיעבד וצחקנו שאלו סודות שרק ההורים יודעים”.

את החוויה המיוחדת מסכמת בוזנח כחיובית, ומוסיפה כי למדו להקשיב זה לזו, גם בזמני לחץ ואתגר, באופן שאפשר להם לעשות חיבורים בין העולמות השונים שמהם הגיעו ולייצר משהו חדש משלהם.

“אנחנו קוראים לזה ליל הסדר של ירח הדבש. גם במהלך הסגר שבא אחריו היינו כל הזמן רק שנינו, וזה היה מבחינתנו זמן שייצב וביסס את הבית ואת הזוגיות. ובכל מקרה, זכינו השנה בתינוק מתוק, כך שליל הסדר הזוגי שחווינו יישאר תמיד חוויה שלא תחזור”.

קופצת למים העמוקים

בעוד שבני הזוג בוזנח חגגו אומנם הרחק מבני משפחתם אבל עדיין בזוג, נאלצה רעות קורנברג (30) להתמודד עם האתגר לבדה. באופן לא צפוי, מצאה עצמה עם שלושת ילדיה הקטנים (6, 3.5, ושנה וחצי) בבית המשפחה בקדומים, בזמן שבעלה, המשרת כרב צבאי בקבע, נמצא אי שם בבסיס.

באיזה שלב הבנת שתחגגי את החג בנפרד מבעלך?

“לכתחילה היינו אמורים להיות כולנו יחד בבסיס שבו הוא משרת. תכננו זאת כמה חודשים מראש, והמשפחות ידעו שהשנה לא נהיה איתם אלא בצבא. כשהתחילה הקורונה, בעלי נשאר זמן רב יותר בבסיס, גם בגלל הסגר שהחיל הצבא וגם בגלל כל ההכנות שם לפסח.

חג בדגש על הילדים, ויש אפילו תמונות לתיעוד. צילום עצמי: רעות קורנברג

התחיל דיבור על זה שהחיילים יישארו בבסיסים בחג ויאסרו גם כניסה של משפחות. בשלב הזה עדיין לא האמנתי שיש אופציה שאשאר לבד, היה לי ברור שהוא יחזור. אבל ככל שהתקרב החג הבנו שזה לא יקרה, והוא נדרש להישאר בבסיס כדי לבצע את תפקידו”.

רעות התלבטה רבות אם לנסוע להוריה או לאחד מהאחים כדי לא להישאר לבד, אבל גם היא, כמו הזוג בוזנח, חששה להדביק את היקרים לה, וזה מה שהכריע את הכף. “כיוון שבתקופה שקדמה לחג בעלי היה כל הזמן על הציר של בית–בסיס ופגש הרבה אנשים בחוץ, חששתי שנחשוף את המשפחה לסכנת הדבקה”, היא משתפת בכנות. “אז למרות שמאוד רציתי, ויתרתי על האפשרות להתארח. עלתה גם מחשבה ללכת לשכנים, אבל הרגשתי שזה יבליט את החוסר של בעלי ולא היה לי נוח עם העניין. החלטתי להישאר בבית ולהעביר לילדים את מנהגי החג שלנו”.

אני מבקשת ממנה לשתף בחששות שצפו בה לקראת החג בתור אמא שנשארת לבד עם חבורת ילדים קטנטנים, ואני נותרת נפעמת מול הנחישות והיכולת שלה לא להיכנע לפחד, כפי שעולה מדבריה. “בהתחלה זה נשמע מאוד מלחיץ”, היא נזכרת. “לא ידעתי מה עושים. אף פעם לא ערכתי ליל סדר, לא למדתי את ההגדה ולא הכרתי אותה באופן שמאפשר לי להעביר אותה לילדים. תמיד בונים על הבעל או על האבא שינחה את הסדר. אז כן, בהחלט חששתי. אבל מהר מאוד לקחתי את זה בתור פרויקט, למדתי, השתתפתי בזום לעורכי סדר שהעניק דגשים והדרכות, וכמה ימים לפני החג ישבתי עם עצמי להתכונן וללמוד מה אומרים ומה עושים מתי”.

איך הילדים קיבלו את זה?

“הבן הגדול היה שותף בהתלבטויות. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנלך לשכנים או שנישאר בבית, והוא דווקא התלהב מהאפשרות שנישאר רק אנחנו. נתתי לו את תפקיד האבא של החג, ושלושתם נהנו ונשארו ערים הרבה יותר שעות ממה שחשבתי. הכל זרם בפשטות והיה לי כיף איתם”.

איך מתנהל בפועל ליל סדר עם מבוגר אחד ושלושה ילדים?

“הכנתי את עצמי מראש שזהו ליל סדר של ילדים, והוא היה מוכוון אליהם. קראתי את קטעי ההגדה יחד עם בני הבכור, שרנו, התחפשנו וערכנו הצגות, הכנתי משחקים לילדים, היינו בתנועה והכל היה קליל יותר.

לי כן היה חשוב לומר את כל ההגדה, לעצמי, וכתבתי הערות ליד כל משפט, מה אומרים ומה המשמעות”, היא צוחקת, ומוסיפה שהערב הזה היה די דומה ליום בחייה של אמא: “הייתי צריכה לבשל, להגיש, לפנות, להניק, לערוך את הסדר, להגיד דברי תורה, לספר סיפורים ולשחק עם הילדים. הכל היה דינמי, תזזיתי ומעניין”.

דינמי, תזזיתי ומעניין. ליל הסדר לבד עם הילדים. איור: נעמה להב

כדי לאפשר לילדיה להתחבר גם לחוויה של אביהם שנמצא בבסיס, הוסיפה קורנברג למהלך הערב תרגילי דמיון על מה אבא עושה עכשיו ואיך הוא חווה את הסדר בלעדיהם.

איך את מסכמת את החוויה?

“חוץ מזה שבעלי לא היה, הייתה חוויה מדהימה. היה לי מוזר לשבת בראש השולחן, אבל הכל היה מותאם בדיוק לצרכים שלי ושלהם. התינוק שלי היה בן כמה חודשים, וכשהייתי צריכה להניק אותו עצרנו את הסדר והמשכנו כשסיימתי. במציאות אחרת האמא ניגשת לחדר להניק והסדר ממשיך בלעדיה.

הייתי מאוד פעילה ומשוחררת עם הילדים, וברור לי שאם היינו בסיטואציה אחרת, עם שכנים או משפחה, הייתי תופסת מקום צדדי יותר. נשארתי עם חוויה שזה היה ליל סדר הרבה יותר עוצמתי עבורי, שכל מילה בהגדה נכנסה למקום עמוק אצלי. זה היה הדבר הכי נכון בשבילנו”.

אילו תגובות קיבלת מהסביבה על ההחלטה להיות לבד עם הילדים?

“היו אנשים שהרימו גבה או שאלו אם אני בטוחה בזה. השכנות לא הבינו איך אסתדר ובמשפחה חששו, אבל כולם הבינו שהכל נסגר ואין באמת ברירה. אני מודה שהתגובות ערערו אותי והעלו בי תהיות האם אני פועלת נכון.

בנוסף, הפער מול בעלי שהולך לשליחות שנראתה גדולה ומלהיבה בהרבה, עשה קצת קווצ’ בלב. אבל בסוף, כשנשארה החוויה הטובה, הבנתי שזה היה מדויק, הייתי שלמה עם זה ויכולתי לשתף את הסביבה בטוב שהיה לנו”.

 

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה ניסן. להצטרפות וקבלת המגזין הביתה כבר היום לחצו כאן

אודות הכותב/ת

כתוב תגובה