כמעט כל השירים שאתן שומעות ברדיו מתחלקים לשלושה חלקים: בית, קטע מעבר ופזמון. קטע המעבר הוא כביכול השלב הכי פחות נוצץ בשיר.
הבית הוא בעצם שלב ההיכרות, הוא אחראי לגרום לכם ללחוץ ריפליי בסוף השיר, וחלילה לא להעביר לשיר הבא. את הפזמון לוקחים לרינגטונים, וזה בסופו של דבר מה שכולנו זוכרים. אז מה תפקידו של קטע המעבר? סתם להרגיע את האוזן?
גם אני טעיתי לחשוב כך, אבל בסשן עם יוצר יקר הבנתי שהוא בעצם החלק בעל הערך הרב ביותר בשיר. הוא זה שמאחד בין שני החלקים הראשיים, שמסכם את הבית ומכין לקראת הפזמון. כביכול 'סתם', כי אף אחד לא באמת מבקש "שימו לי את השיר עם קטע המעבר המטורף ההוא", אבל הכי מצמיח ציפייה.
תמרור עצור
אנחנו אחרי הספתח המטורף של השנה, שהחלטתי לקרוא לה שנת תשא״ף, ולא תשפ״א. אחרי התפילה מעומק הלב, בכוונה: מנע מגפה מנחלתך! וכולם צועקים אמן – התפילה שנראית כזאת רחוקה ושייכת רק לימי אבותינו הפכה פתאום לכל כך רלוונטית.
ואחרי שלמדנו את הברכות לפרטי פרטים כי אין איך להסתמך על סבא, ויותר הטבענו מאשר טבלנו את התפוח בתוך הדבש. אחרי שהרגשנו את הרעד בתפילת נעילה, ושנייה לפני שהשער נסגר ביקשנו "העבר גם אותי!", אחרי הסוכה והשמחה עם התורה, פתאום מגיעה התקופה הזאת. כמו תמרור עצור. שבו רגע על הספה.
החודש הזה מביא איתו שקט שבודק אותי. לא שואל או מוכיח, פשוט שותק ושגרתי. מוודא עד כמה רחוקים החיצים ששיגרתי, עד כמה רציניות הכוונות שלי. אדם שנמצא בצמרת לא זוכר תמיד לבדוק מה שלום השורשים. וכמה שהבמה חסרה לי, והקהל, ולשמח אנשים, וכמה שכואב לי מאוד על כל העסקים שנסגרים ועל האנשים שאינם איתנו עוד, אני חושבת שזה זמן מבורך שמנתק את כל הכבלים ומחבר אותם מחדש בסדר הנכון.
אני מאמינה שהצמיחות הכי גדולות קורות בשקט, פנימה. כשאני בתוך הטירוף של ההופעות אין לי זמן באמת לרדת לפרטים, לדייק, להחליף סוללה. זה זמן שאני רוצה לנצל אותו כדי לייצב את כל העמידה שלי, את המקום שממנו אני משדרת לעולם.
הבנתי שהבמה היא מקום מאוד מחייב. אין מקום לסתם, לכמעט. ההורים של הילדים שעוקבים אחריי באינסטגרם מבינים שדברים מתוכי יכולים לחלחל אליהם, ואני מרגישה אחריות רבה.
שמחה בחלקי
אסיים בקטע שחיברתי לקראת התקופה:
"כשכל התפילות שלי מתאחדות לשנייה,
אני רואה שם מישהי שדומה לי,
רק הרבה יותר טובה.
חופשייה מהסברים, ממותרות, לא מחפשת אישורים מהסביבה.
מתמידה בהכרת הטוב, שמחה בחלקה – בכל אחד מהחלקים שבו.
עם הרבה אוויר בנשמה. אחת כזאת שיכולה תמיד לפעול, ולא רק מתוך לחץ.
שיודעת להעביר הילוך בקלות, לתמרן בין כל מצבי החיים ולהישאר היא.
משוחררת מפעם, מתרגשת ממחר ושמחה עכשיו. תמיד הכי שמחה".
