מנוח לכף רגלך / שירת מלאך

אין ספק שרווקות זו התמודדות למבקשי הזוגיות עצמם בראש ובראשונה, ולצידם גם ההורים נדרשים לצמוח, להתמודד, להיות עוגן עבור הילדים. עוגן של ביטחון, עוגן של אמונה, מגדלור של אופטימיות.

היא הסתכלה בפעם העשירית על ההודעה שקיבלה מבתה: "הוא חתך. נמאס לי". מאז שההודעה נשלחה הקו לא מחובר. הווטסאפ לא נקרא. אין דרך לתקשר. כנראה היא רוצה להיות עם עצמה, אך אני, לעומת זאת, כל כך רוצה להיות שם בשבילה. להגיד "אני פה. אמא פה. אני מאמינה בך, ובטוחה שהאיש שלך יגיע". אני לא עומדת בזה, כמה פעמים היא עוד תצטרך לעבור את שברון הלב עד שהיא תמצא בן זוג?

כל אב ואם חולמים, מתפללים ומקווים שהילדים שלהם ימצאו זוגיות שמחה, יציבה ומאושרת, ויקימו בית נאמן בישראל. תחת החופה אפשר לראות לעיתים קרובות את הזוג המאושר לצד ההורים הקורנים. אבל לפעמים הדרך לא קלה, החיפוש מתמשך, צפים קשיים. עוברת שנה ועוד שנה, הדאגה מתחילה לכרסם, וההורים נדרשים להתמודדות גדולה יותר. הרבה נכתב וייכתב על מבקשי זוגיות ועל התהליכים המאתגרים שמסע הרווקות והחיפוש דורש מהם. עלינו לזכור שמאחורי כל מבקשי זוגיות עומדים אבא ואמא, שעוברים מסע משלהם.

מעיין חתום

יובל ושרית הם הורים לחמישה ילדים, שלושה מתוכם נשואים. הקטן בתיכון והבכורה כבר כמה שנים מחפשת. שרית לא ישנה בלילות מדאגה, ויובל מנסה ככל יכולתו לעודד את עצמו ואת אשתו. הם פנו לייעוץ כדי לחשוב יחד על הקשר שלהם עם הבת הבכורה.

יש להם קשר חזק ורציף, כמעט יומיומי, קשר חם ואכפתי, אבל על דבר אחד היא לא רוצה לדבר: על דייטים. או ליתר דיוק, על ההתמודדות שלה עם מציאת בן זוג. היא לא מעוניינת לספר על הצעות ולא על קשרים שמתחילים ומתפוגגים. אין להם מושג אם יש תקופות של יובש ששום דבר לא קורה בהן, או שיש משהו והם פשוט לא חלק ממנו. היא בונקר. לא משחררת בדל מידע. "אמא", היא אמרה פעם לשרית, "אם יהיה משהו רציני, אני אספר לך".

יובל מעלה סברה שהיא מגוננת עליהם כדי שלא יתאכזבו. שרית לעומת זאת מרגישה תסכול, כי אין להם באמת איך לעזור. את התחושות של שרית ויובל חווים הורים רבים, והרבה שואלים את עצמם איך אין בכוחם לעזור בסוגיה הכי חשובה לילד שלהם. כדי לענות על כך, העליתי בקבוצת הפייסבוק 'יוצרות סיפור אהבה' את השאלה: מה הציפייה שלכן, נשים מבקשות זוגיות, מההורים שלכן בתקופת החיים הזו, של חיפוש ממושך ומאתגר?

מעניין שהתשובות לא התייחסו בכלל להצעות או לדייטים עצמם, אלא למערכת היחסים שלהן עם הוריהן. "אני רוצה להרגיש שיש לי גב, שסומכים עליי"; "אהבה אהבה אהבה"; "אני מתגעגעת לימים שאמא שלי לא ראתה בי רק רווקה"; "אבא שלי מציע לי הצעות הזויות. מה אני מבקשת? שיכבד את הרצונות שלי? זה מוגזם?"

לצמוח עם הילד

אין תחנה בחיי הילדים שההורים לא צומחים בזכותה. אין ספק שרווקות זו התמודדות למבקשי הזוגיות עצמם בראש ובראשונה, ולצידם גם ההורים נדרשים לצמוח, להתמודד, להיות עוגן עבור הילדים. עוגן של ביטחון, עוגן של אמונה, מגדלור של אופטימיות. אלו משאבים יקרי ערך שהילדים מעריכים מאוד, כיוון שהם נדירים בתקופה הזו של החיים וקיומם הוא מעין חמצן עבור מבקשי זוגיות.

הכוח שילדים שואבים מהוריהם מאפשר להם להעלות את איכות החיים הרגשית שלהם, שמשפיעה מאוד על קשרים ודייטים. זו לא דרך קלה, יש ימים שבהם הלב של ההורים נשבר. יש תקופות של דאגה. אבל המתנה הכי משמעותית ויקרת ערך שהורים יכולים לתת בתקופת החיים הזו היא יכולת הקבלה וההכלה והיעדר השיפוטיות.

על ההורים להיות המקום שבו מבקשי הזוגיות יוכלו להגיד: הגעתי הביתה. כאן אני מתמלאת בכוח. כאן אוהבים אותי ללא תנאי, בלי שאני אתן דוח על מצבי או על מצב הדייטים שלי. כאן אני מתדלקת לקראת שבוע חדש. צריך שהבית יהיה המקום בעולם שבו תמצא היונה מנוח לכף רגלה.

 

 

הכותבת היא יועצת ומלווה מבקשי זוגיות. לתגובות: shiratm@gmail.com

אודות הכותב/ת

Avatar

כתוב תגובה