אם טרם שמעתן על טרנד ה"מחדוש" , כנראה אתן לא אספניות חובבות או גרופיות של יד שנייה. מדובר על אחד הטרנדים הלוהטים של השנים האחרונות, שבמסגרתו אנשים מן השורה מאמצים רהיטים עזובים והופכים אותם לעיקר הבית.
הדרך מפח הזבל אל מרכז הסלון עוברת בכמה שלבים שכוללים לרוב חיזוק, שיוף, תיקון, צביעה ועוד. שימו לב: לא מדובר בתחביב למקצוענים ולאנשים עם שתי ידיים ימניות, אלא במגמה ירוקה וידידותית לסביבה שסוחפת אחריה רבים ואף הביאה להקמתן של קבוצות פייסבוק ייעודיות לתחום.
אז גם אם מעולם לא חששתן שנפל לכם בורג, והאום היחיד שאתן מכירות הוא גוף בין־לאומי שנוי במחלוקת, דעו שיש תקווה לשידה הישנה שלכן. רגע לפני שאתן מוציאות אותה ביום של פינוי גזם, נסו למַחְדֵש אותה בעצמכן. תתמחדשו!
פינת הגזם והמציאות
האם שידת החתלה ישנה יכולה להפוך לאי מטבח מרשים ויפהפה? נשמע מופרך, אבל התשובה חיובית. ענת מייל (54), אמא לשלושה מאבן יהודה, רואת חשבון בעבר ובעלת סטודיו לחידוש רהיטים בהווה, מוכיחה שכן.
מייל רכשה שידת החתלה ישנה באתר 'יד 2' ב־200 שקלים בלבד, והפכה אותה למרכז המטבח בביתה. "במקום לקנות פינות אוכל או רהיטים אחרים במחירים יקרים, אפשר להשתמש בקיים. אל תמהרו לזרוק ולקנות חדש", אומרת ענת, "במקום זה אני ממליצה לעצור ולחשוב איך אפשר לשדרג את מה שיש לנו בבית".
למרות תרבות השפע שאנו חיים בה, וההיצע הבלתי מוגבל של רהיטים חדשים ומבהיקים, המודעות הגוברת לקיימות ולשמירה על כדור הארץ מזכירה לנו כי כדאי קודם כול לצאת מהקופסה ולבדוק מה אפשר לעשות עם רהיט ישן. מייל מאמינה כי צעד ראשון בדרך למחדוש הנכסף הוא התגברות על מחסום הבושה; עבור רבים, איסוף רהיטים ישנים מהרחוב נחשב למעשה מביך, ללא סיבה רציונלית.
שרי ג'אן, למשל, עברה מזמן את מחסום הבושה. היא בת 31, אמא לארבעה, בעלת סטודיו בהר ברכה לסדנאות אומנות בעץ ומחדשת רהיטים בעצמה. עבור ג'אן, איסוף רהיטים ישנים הוא תחביב של ממש.
"הילדים שלי יודעים שאין מצב שאני עוברת ליד פינת הגזם השכונתית ולא מרחרחת מסביב כדי לראות אם יש משהו רלוונטי שאוכל לעבוד איתו", היא אומרת בחיוך, "הם אפילו כבר עושים את זה בעצמם, וחוזרים לפעמים הביתה תוך התפעלות: 'אמא, תראי מה מצאנו!'"
ג'אן אינה מתמקדת רק בריענון רהיטים, אלא גם בחשיבה מחודשת על איך משלבים חומר גלם ישן בבנייה של רהיט חדש. "אני לאו דווקא לוקחת רהיט וצובעת אותו מחדש – שזה גם מהמם, אלא אוהבת לשלב אותו בדברים שאני בונה".
מימי בן־גוריון
ג'אן מציינת בכנות כי אם טרם רכשנו את החומרים והציוד הדרושים, ואין לנו ניסיון או רקע בחידוש רהיטים, חידוש הרהיט עלול לצאת יקר
יותר מקניית רהיט חדש. עם זאת, יש להביא בחשבון שחלק מהציוד הוא בבחינת השקעה לטווח ארוך ויועיל לנו בפרויקטים נוספים.
"בעיניי לא צריך הרבה דברים עבור חידוש", חולקת עליה ענת מייל. "צריך רהיט, וכמה חומרים וכלי עבודה שאפשר לרכוש בטמבורייה ובחנויות יצירה מקומיות. עכשיו נותר רק לתפוס פינה בבית או בחצר, להשמיע מוזיקה טובה, לפרוש ניילון על הרצפה ולהתחיל. לא צריך להיערך לזה יותר מדי; היו אצלי נשים שעשו מטבחים חדשים, פינות אוכל שלמות עם ריפוד חדש בכלום כסף, צריך רק לעשות את הצעד הראשון ולהפוך את הרעיון למציאות".
מה הערך העיקרי בעיניכן ברהיט מחודש?
ג'אן: "גם אם תמצאי בזול במקס סטוק ארונית מהממת – אין תחליף למשהו שיצרת בעצמך. החוויה של החידוש, התהליך, והרגע הזה לעצמך שאת מקבלת מהיצירה, זה משהו שאי אפשר לקנות בכסף. לא שאני מתנגדת לקנייה, גם אני לפעמים
קונה רהיטים חדשים, אבל ברוך ה' הרבה מהרהיטים שלי בבית זכיתי ליצור בעצמי, ואין תחושה מספקת יותר
מלראות אותם ולחיות בתוך זה".
מייל: "לכל רהיט יש היסטוריה. אני לא מדברת על רהיטים חדשים שרוצים לרענן, אלא על רהיטים ישנים. פעמים רבות נשים מגיעות לסדנאות עם רהיטים מהבתים של סבא וסבתא או של ההורים שלהן, זה ממש רהיט שמספר סיפור".
לפעמים נשים נרתעות מלגשת לעבודה עם מברגה ופטיש. איך אפשר להשתחרר ולגשת לכלים האלו בקלות?
ג'אן: "אני רוצה לדייק אותך: זה לא 'לפעמים' – כמעט כל הנשים נרתעות משלב ההברגות. אין סדנה שאני לא שומעת בה נשים שאומרות שזה לא בשבילן, שיש להן ידיים שמאליות ושאין מצב שהן יצליחו. דברים שאנחנו לא מכירות ולא התנסינו בהם תמיד ייראו לנו מפחידים, אבל אני ממליצה להעז ולנסות, ולא למלא את עצמנו במחשבות מגבילות".
גם נטע מינס (38), אמא לשישה מתקוע, מצאה את עצמה מתאהבת בשיפוץ רהיטים. כמו מייל וג'אן, גם לה הייתה לפני כן קריירה שונה בתכלית. עד לפני כמה שנים היא עבדה במשרד החינוך כמחנכת ויועצת חינוכית. "לא רק שלא עבדתי עם הידיים – העבודה עם עץ ומסמרים אפילו הרתיעה אותי", היא מגלה.
מינס נרשמה לסדנת נגרות וחידוש רהיטים, מבלי לדעת שזו תוביל לקיצה של קריירת ההוראה שלה. כיום היא בעלת הסטודיו 'רונה ויטנג" ומעבירה קורסים לקבוצות, זוגות ומשפחות. ידיה מנוקדות בשאריות של צבע, היא אוחזת במקדחה, וקשה להאמין שלא נראתה כך מאז ומתמיד.
מתוך גיליון אב תשפ"ג של מגזין פנימה. לכתבה מלאה וטיפים נוספים לחצי כאן
