דמייני את עצמך בדיוק באמצע המתכון המיוחד שתכננת להכין לחג. הרכיבים בקערה כבר מעורבבים, ואת מחפשת את הגבינה שביקשת מבעלך לקנות. את ניגשת למקרר, למדף של הגבינות, וזה לא נמצא שם. במדף מתחת את באמת רואה גבינה לא רגילה, אבל ממש לא את ההיא שכתבת ברשימה.
הפיוזים מתחילים להישרף לך. את ניגשת לסלון עם הגבינה שמצאת ונועצת בו מבט מצמית. הוא קולט שהוא עשה טעות, רק לא סגור מה בדיוק היה לא בסדר הפעם. הוא מכין את עצמו למתקפה.
עכשיו, סטופ. מכירה את הסיפורים האלו, שבהם את יכולה לבחור עכשיו לאיזה כיוון הסיפור יתגלגל? בואי נבחר אופציה ראשונה, כזו שהיא ממש לא מוצלחת: תוך כדי המבט המפחיד שאת נועצת בו, את מתחילה להטיח בו כמה הוא חסר אחריות, כמה הוא לא מתחשב, כמה הוא לא אכפתי כלפייך ומזלזל ברצונות שלך.
מה משותף לכל אלו? כל ה"מחמאות" האלו שאת זורקת עליו, הן סוג של אבחון על מי שהוא, על האדם שהוא, על הבעל שהוא, ובעיקר על האישיות והזהות שלו.
ואין, פשוט אין דבר יותר מוריד ומעליב, מתגית שלילית ששמים עליך כאדם. המקרים הכי קשים שאני פוגשת בטיפול הם של אנשים שסוחבים איתם תגיות כאלו על האישיות שלהם. כמו נער שמאמין על עצמו שהוא באמת דפוק ומגיע עד למקומות של פגיעה עצמית ואובדנות מרוב האמונה שמשהו ממש לא בסדר בו, שמשהו באישיות שלו מקולקל מהיסוד.
זה מה שביקורת בסגנון "אבחון אישיות" גורמת לצד שמולנו להרגיש. ואם זו ההרגשה שאני נותנת לו – שהוא עצמו פגום מהיסוד – המחשבה היחידה שהוא יתחיל להסתובב איתה היא שלא משנה מה הוא יעשה, התוצאה ממילא לא תהיה טובה.
אבחון נוקב
גם לי וגם לך ברור שהמטרה שלך לא הייתה לסובב לו את הסכין של הביקורת בלב. בסך הכול רצית לקבל בפעם הבאה את המצרכים שביקשת. בואי ננסה רגע לבחור סיומת אחרת לאירוע, כזו שתשיג את מה שבאמת חשוב לך.
נחזור אחורה בזמן כמה דקות טובות, ונבחר באופציה השנייה, זו שתעזור לסיטואציה הזו להיות פחות פוגענית, ועם זאת הרבה יותר אפקטיבית.
דמייני את עצמך שוב מולו, עם המבט המצמית הזה שמכניס אותו לכוננות ספיגה, רק שהפעם, במקום להתחיל לזרוק עליו אבחון אישיות לא מחמיא במיוחד, תנסי להתמקד במשהו אחר. לא באישיות שלו, אלא בפעולה שהוא עשה. ואם לדייק, בפעולה שאת מבקשת ממנו לעשות בפעם הבאה.
נכון, להיתקע באמצע מתכון שהתכוננת אליו רבות והכנת בשבילו רשימת קניות מדוקדקת זה מבאס ביותר, אבל זה מה יש כרגע, ומה שחשוב לך זה להשיג תוצאה שונה לפעם הבאה. אז במקום לבוא ולדבר על האישיות שלו וכמה שהוא לא יוצלח, בואי תדברי על הפעולות שאת רוצה שהוא יעשה בפעם הבאה.
למשל – "בפעם הבאה שאתה לא סגור במאה אחוז אם זה המוצר שביקשתי, אני מבקשת שתוודא איתי ותשלח לי תמונה לפני שאתה מגיע לקופה".
או בסיטואציה אחרת – במקרה שהוא חזר באיחור מהעבודה ולא עדכן אותך – במקום לתת לו שוב אבחון מקיף על מי שהוא, כמו חסר אחריות, או תמיד לא אכפת לך ממני, או אתה אגואיסט, בואי נלך לאפשרות הטובה יותר: "בפעם הבאה שאתה שם לב שאתה מגיע באיחור, אל תניח שאני מבינה שאתה מתעכב ושמן הסתם אני מסתדרת. שלח לי הודעה, תעדכן".
וכן, אפשר להוסיף כאן שלל רגשות כמו: נפגעתי, לא נעים לי, דאגתי לך – הכול לגיטימי ומותר לשחרר קיטור. רק בואי לא נדבר על האישיות שלו, אלא על העובדות. אפשר ורצוי לדבר על הרגשות שלי, ומיד אחר כך לעבור לפעולות שאני מבקשת שהוא יעשה בפעם הבאה.
שפרו מעשיכם
ביקורת היא לגיטימית, אבל בשביל שהיא לא תהרוס, ובמיוחד אם אני רוצה שהיא תהיה יעילה – כדאי לציין איזו פעולה אני מבקשת לפעם הבאה, ולהשאיר את הביקורת ברובד של המעשים.
למה? כי את האישיות שלנו קשה מאוד לשנות, אבל את המעשים, לעומת זאת, אפשר לשנות יחסית בקלות.
כך אנחנו לומדים גם מהווידוי שנגיד ביום כיפור. הוא לא עוסק במאפייני האישיות שלנו. לא נאמר "אני גזלנית" או "אני שקרנית". דווקא במעמד שבו אנחנו מטיחים בעצמנו את הביקורת הכי נוקבת שיש, אנחנו מתמקדים בפעולות שעשינו, ושאותן בכוחנו לשנות.
מתוך גיליון תשרי תשפ"ד
לעוד מדורים וכתבות במיוחד עבורך הצרטפי עוד היום למגזין פנימה בלחיצה כאן
