החילונים ראו בו במאי ושחקן גאון שהיה על גג העולם לפני שעשה תפנית מפתיעה, "גילה את האור" ואיבד את עולמו. הדתיים ראו בו את רבי עקיבא של הדור, איש אמת שבגיל ארבעים נטש חיי שעה וקנה עולמו בשעה אחת. ובעלי התשובה? הם ראו בו אבא טוב, אבי מהפכת התשובה, שעזר להם לעבור את התהליך המשמעותי ביותר בחייהם בליווי צמוד ומלא אהבה.
86 שנותיו של הרב אורי זוהר הן בבחינת ספר מוסר מרתק. נראה שהביטוי "זכר צדיק וקדוש לברכה" מעולם לא התאים יותר לדמותו של אדם. קצרה היריעה מלהכיל את כל האנשים והנשמות שבהם נגע הרב, ובכל זאת, רבים שחייהם השתנו בעקבות המפגש איתו ניאותו לשתף בסיפוריהם את קוראות פנימה ולשפוך אור על דמותו של האיש שהיה לאגדה בוהמיינית בארבעים שנותיו הראשונות, ויתר על הכול לטובת חיי תורה ופשטות, ונפטר מן העולם בערב חג השבועות האחרון, כמו גדול דור אמיתי.
"האזנה לכלי התקשורת השונים במדינה ביום פטירתו הייתה יכולה להטעות ולחשוב שמספידים איש אחר לגמרי", אומר הרב דן טיומקין, שזכה ללמוד עם הרב אורי זוהר חברותא קבועה בעשרים השנים האחרונות. "כלי התקשורת החילוניים הציגו שחקן ובמאי מוכשר שבמקרה קצת חזר בתשובה והתנתק. כלי התקשורת החרדיים הציגו צדיק פרוש וסגפן שבז לעולם שעזב והתמסר להחזרה בתשובה. והמכנה המשותף לכולם הוא שאף אחד לא באמת תפס את העוצמה והמהפכנות של האיש".
מה באמת היה סוד קסמו?
"למרות שהרב היה אדם מוכר ומפורסם, הוא הצליח להיות 'צדיק נסתר'. הנהגות התמדתו בלימוד וצדיקותו לא היו מפורסמות. הוא היה עובד ה' שהתחיל כל בוקר בחייו, כולל יום מותו, בלימוד בחברותא בשעה 3:30. הקב"ה באמת היה נוכח בחייו, והוא חי 'אלול' תמידי, או אפילו 'מעמד הר סיני' תמידי".
גם סיון רהב מאיר, בעלת תשובה בעצמה, שביקרה בביתו של הרב פעמים רבות, כתבה דברים דומים עם פטירתו: "סמלי בעיניי שהרב אורי נפטר בערב מתן תורה. מבחינתי, וזו לא גוזמה, כל ביקור בחדרו הקטן היה מעין מעמד הר סיני. הוא לא היה עוד אומן שהתחזק או סלב שגילה את התורה. אצלו באמת משה קיבל תורה מסיני ומסרה לאורי. והוא כאן כדי ללמוד וללמד".
אני משוחחת איתה כעת, חודשים ספורים לאחר הסתלקותו של הרב, והיא מספרת על אמת פשוטה ובהירה ועל אדם שהמוסר היה נר לרגליו.
ראיינת את הרב לא מעט, וצילמת מספר כתבות איתו לטלוויזיה לאורך השנים. מה את יכולה לספר על מאחורי הקלעים של הצילומים?
"מצד אחד הוא התמסר לצילומים והבין שהוא צריך לשבת, לענות, להיענות לבקשות הצלמים. הוא התרגש והזיל דמעה מול ארכיונים של אריק איינשטיין, הוא הזמין את הנכדים להתראיין ביחד איתו כי הבין שזה חשוב לכתבת טלוויזיה, ובקיצור – הוא הבין את הכללים, את המשחק.
"מצד שני, ברגע שסגרנו את המצלמות, לא היה סמול טוק. הוא לא בזבז זמן. אביי ורבא חיכו לו, וחבל לו על כל שנייה", מתארת רהב מאיר. "הוא תמיד פתח ספר, תמיד למד. התחושה הייתה שבכל שנייה שעוברת אנחנו יוצרים ביטול תורה בסלון הקטן של הבית הקטן, וכדאי לצאת החוצה. הרי לא תעמוד עם נשיא ארצות הברית לפטפט ככה, נכון? אז גם איתו לא. הוא שידר שהוא עוסק בפיקוח נפש. מאידך, אם היה מגיע איזה מקרה מצוקה, איזה שואל שצריך אותו – הוא היה יודע להתמסר במלוא הקשב".
האבא של בעלי התשובה
בין בעלי התשובה הרבים שעברו דרך הרב זוהר והושפעו מאורו הייתה גם הזמרת דפנה חסדאי. "הייתי אז בת עשרים, רגע לפני הפריצה הגדולה של הקריירה שלי, בדיוק השתחררתי מלהקת הנח"ל, שם שירתי כסולנית ושרתי יחד עם אחינועם ניני ודפנה דקל", היא נזכרת.
"חתמתי חוזה אמרגנות והופעתי בתוכניות טלוויזיה מדי ערב על במות גדולות. רציתי לכבוש את העולם". בדיוק אז החליט בן זוגה דאז ולימים בעלה, משה, לחזור בתשובה. "זה לא היה בתוכניות שלי ונפרדנו", מספרת דפנה.
בסמינר של ערכים פגש משה את הרב אורי זוהר וזיהה כי הרב יהיה השליח הנכון להשיב לו את אהבתו. הרב אורי התגייס למשימה וחייג אל דפנה, שבדיוק למדה מוזיקה שחורה בקהילת העבריים בדימונה.
איך הגבת כשקיבלת ממנו טלפון?
"כמעט התעלפתי. הוא הזמין אותי לביתו בירושלים. הגעתי לשם יחפה ובמכנסי ג'ינס. את הדלת פתחה לי במאור פנים אמא שלו, שגרה איתם. לידה עמדה אשתו אליה בכיסוי ראש ובירכה. נדלקתי על כיסוי הראש פתאום, היא הייתה יפהפייה.
"הרב הסתכל לי לתוך העיניים, ראיתי שם את השובבות המפורסמת שלו, ושאל: 'דפנה יא בינתי, לא חבל עלייך? ככה כל היום לשיר איי לאב יו, יו לאב מי, לא מיצית? בורא עולם נתן לך מתנה, נתן לך קול מיוחד, מה את עושה עם הקול הזה?'"
ארבע שעות הם ישבו ודיברו, ובסופן שמעה דפנה לעצתו, הגיעה לסמינר וחזרה בתשובה שלמה. משה, שחיכה לה בסבלנות, נישא לה כדת משה וישראל, ולשניים נולדו 12 ילדים. דפנה עדיין עוסקת במוזיקה, אך שרה לנשים בלבד.
כמו דפנה היו מאות ואלפים שהרב אורי במסירותו השפיע עליהם לבחור בדרך האמונה. "הוא היה האבא של בעלי התשובה", אומרת לי אפרת ברזל, אשת תקשורת, שבעצמה חצתה את הקווים בהשפעתו של הרב. "גדלתי בבית חילוני מאוד בהרצליה, ואבא שלי העריץ את אורי. הוא היה מראה לי ולאחי את הסרטים שלו ובוחן אותנו עד שידענו לצטט אותם בעל פה. יום אחד אבא שלי הזמין אותי לבוא איתו להרצאה של הרב אורי זוהר. זו הייתה ההרצאה הראשונה שהוא נתן, לפני כ־26 שנה.
"ההורים שלי שניהם אנשי תקשורת מפורסמים, וגם אני כתבתי אז מדור רכילות מאוד פופולרי בידיעות אחרונות, כל הביצה התל אביבית ידעה שאם אתה לא שם אתה לא קיים", משחזרת אפרת. "העובדה שאיש כמוהו – שבא מעולם העיתונות והטלוויזיה – חזר בתשובה, הקלה על התהליך שלי שהגיע בהמשך".
למה?
"בעולם שממנו באתי, לחזור בתשובה היה פדיחה, היה הרבה לחץ חברתי נגד זה. אבל האיש הנערץ הזה, שכולם ידעו את הסרטים שלו בעל פה, היה כמו שטיח אדום בשבילי. הוא נתן לי את האומץ והבטחון לעשות גם אני את הצעד הזה.
"אני זוכרת איך מיד אחרי ההרצאה ההיא הוזמנתי להתארח בתוכנית של דן שילון. היו שם במעגל גם יאיר לפיד ואסי דיין, ואני הכרזתי שם לראשונה שאני לא מעוניינת לעבוד יותר ככתבת רכילות. הם היו המומים. דן שאל אותי: איך אפשר לעזוב כזו עבודה כשאת על גג העולם? כשהכול נוצץ? החזרה בתשובה של הרב אורי נתנה לי את הכוח לעזוב את העולם הנוצץ הזה ולהבין שהכול שקר".
אפרת של היום היא אשת משפחה, סבתא בני ברקית מסורה, מרצה ואשת תקשורת חרדית. את מדור הרכילות של ידיעות אחרונות החליפה בטור קבוע בעיתון הליטאי 'יתד נאמן'. מאז השינוי המכונן ההוא התארחה יחד עם אביה ומשפחתה פעמים אינספור בביתו של הרב אורי, ועד היום היא נחשבת לבת בית בביתו. "לבעלי תשובה יש שפה שרק הם יבינו. לב מבין לב", היא חותמת.
"אני מזדקן ורוצה לדאוג לעולם הבא שלי. להתמסר ללימוד התורה יומם ולילה. אני לא מסתפק ביציע, אני רוצה לשבת למטה בשולחן עם כל הצדיקים"
(הרב אורי זוהר לרב שטיינמן זצ"ל)
***********
כשהגיע לגיל גבורות ביקש הרב זוהר לסיים את משימתו כשליח ציבור הנותן מענה לרבים, ולעשות לביתו. משניגש לרב שטיינמן ואמר לו את אשר על ליבו (****ראי מסגרת****), השיב לו הרב בשלילה וביקש שימשיך לזכות את הרבים.
"הוא היה חביבם של גדולי הדור, ובמיוחד של הרב שך זצ"ל והרב עובדיה יוסף זצ"ל. הוא התנדב ב'לב לאחים', הקים את ארגון 'מענה' כדי לסייע לחוזרים בתשובה, אבל עיקר תכליתו היה לימוד התורה", מספר הרב טיומקין. "הרב היה מוצף בבקשות לפרויקטים, ראיונות ולימוד, והצליח די בעקביות לסרב לכולם.
"אני זוכר שנסענו פעם לסדנה בנתיבות. כל הדרך הלוך הרב למד, כדרכו. בסוף ההרצאה, כשהתחלנו לחזור לירושלים וכבר החשיך, הרב הוציא פנס ראש, שם על ראשו ולמד כך כל הדרך חזרה לירושלים. ויש עוד אלפי סיפורים כאלו, של חיזוק ולימוד בהתמדה".
"ההתמדה והרצינות שלו בתורה היו הדבר הכי בולט אצלו", מעידה גם ברזל, "הוא ממש נטש את הכול ונכנס לעולמה של תורה. הוא לקח יחד איתו את היכולות הקולנועיות שלו, והגיע ללימוד עמוק ויצירתי. היה לו אור של סקרנות בעיניים שלא כבה גם בגיל שמונים, אור שביקש לדעת יותר, לטרוף את עולם התורה".
מתי היה המפגש האחרון ביניכם?
ינון: "דיברתי איתו לפני חג השבועות כדי לאחל לו חג שמח. אמרתי שאני מתגעגע ורוצה שניפגש, הוא הזמין אותי לביתו, אבל לא הספקנו להיפגש שוב. אהבתי אותו אהבת נפש. הערצתי אותו בשני המצבים, לפני ואחרי החזרה בתשובה. היו בו עוצמות ענקיות".
סיוון רהב מאיר: "השארתי לו את הספר האחרון שכתבתי, 'ימים באים', בתיבת הדואר. תוך זמן קצר מאוד, אולי כמה דקות, הוא צלצל, בירך אותי על הספר, אמר שהוא עלעל בו ונהנה, ואיחל לי בהצלחה ושהספר יחזק אנשים. חילקתי את הספר להרבה אנשים, אבל רובם לא צלצלו תוך זמן קצר כדי להודות. רובם לא צלצלו בכלל. אצלו זה היה עיקרון מקודש: נתנו לי משהו – אני צריך לומר תודה. הוא לא ילך לישון בלי לנקות שולחן מכל מיני חובות קטנות כאלה. הוא היה מאוד מסודר, זה חלק מידיעת חובת האדם בעולמו. היה מאוד מרשים לראות אדם שחי ככה, נקי".
הרב טיומקין: "למדנו יחד במוצאי השבת האחרונה לחייו, והרב מסר שיעור מיוחד על הכנה לשבועות. השיעור היה מבוסס על דבר תורה ששמע מהרב בידרמן, ותירץ תירוץ מעניין לשאלה המפורסמת מדוע נוהגים לאכול מאכלי חלב בשבועות. הרב בידרמן ענה שהחלב שונה מיתר המשקאות בכך שהוא לא נזרק אחרי שהוא מחמיץ, אלא נהפך לחמאה וקצפת, גבינה ולבנה. ללמדנו שגם אם אדם החמיץ, שלא יתייאש. זה יסוד שהרב מאוד התחבר אליו, לא להתייאש, להמשיך תמיד מכל מקום".
הרב פרץ: "כמה ימים לפני שהרב נפטר העברתי שיעור ואמרתי שרבי עקיבא, רבי אליעזר בן הורקנוס והרב אורי זוהר חזרו בתשובה בגיל מבוגר והספיקו המון. הוספתי לפי תומי שלרב אורי היו המון שטויות בראש והוא הצליח לנקות אותו לגמרי – להבדיל, כמו ריש לקיש, שהיה ראש השודדים ולאחר מכן חזר בתשובה והפך לקדוש עליון ולאחד מגדולי האמוראים".
הרב נפטר במיתת נשיקה בערב חג שבועות האחרון. הוא חי חיי זוהר ואמת, והדרך שסלל מחייבת את כולנו. אם הוא, שהיה כל כך רחוק, הצליח לשוב – כנראה גם אנחנו יכולות. בואו וראו כוחה של תשובה.
הכתבה המלאה בגליון תשרי של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן.
קרדיט צילום: דן טיומקין.
כתבת: הדס לביא
