מי ירפא לך / הרבנית נעמי שפירא

איך ה' מדבר אלינו דרך הקורונה, מה הוא מבקש מאיתנו ומה השיעור שהאנושות עשויה ללמוד מהמגפה הקשה הזאת? הרבנית נעמי שפירא מעניקה מבט חדש על התקופה הזאת

בכל טור שאני כותבת מאז פרוץ הקורונה אני חושבת שאולי, עד שהטור יתפרסם, הדברים שכתבתי לא יהיו אקטואליים. אך כנראה לצערנו הקורונה תישאר אקטואלית עוד זמן רב, ואנחנו לומדים לחיות, תרתי משמע, איתה.

בחודש מנחם אב אנחנו מבקשים מה' שינחם אותנו. השבר כל כך קשה, ואין לנו כבר יכולת לסבול את המרחק והניתוק. לכן, למרות חטאינו ובגידותינו, אנו מתפללים: אבא, נחם אותנו. התקווה היחידה שלנו נמצאת אצלך אבא. ברחמיך, בקרבתך, בהיגלותך על העולם. די לנו עם ההסתרות. אנחנו מבקשים נוכחות גלויה.

במצרים, המכות הסירו את המסך מעל חוקי הטבע וגילו את ה' כמנהיג הבריאה. כל המכות היו טבעיות, אבל מוגזמות בגודלן, בהיקפן ובאינטנסיביות של הופעתן. והנה גם אנחנו עומדים מול מכה כזאת, נגיף שהוא כביכול טבעי, הרי בכל שנה אנשים מתים משפעת – אבל הקורונה חריגה בממדים ובהיקף שלה.

איך ה' מדבר אלינו דרכה, מה הוא מבקש מאיתנו ומה השיעור שהאנושות עשויה ללמוד מהמגפה הקשה הזאת? יש מספר נושאים שמקובלים על כולם, שהתחדדו בזכותה.

גמישות ואופטימיות

גילינו שהרבה יותר כיף לעבוד מהבית, הבית הוא עוגן וגם מקום לטיפוח, בעוד התעסוקה האינטנסיבית גורמת להזנחה. יחד עם זאת, כולנו צריכים לצאת. לפגוש אנשים, להיות בקשר. קשר אנושי הוא מזין, מחיה ומפרה, הרבה יותר ממה שחשבנו.

נזכרנו בכך שכולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה בצורה מאוד קיומית. כל מעשה של כל אחד משפיע על כולם. כל אחד חשוב. התנהגות מוסרית ואחראית מקדמת את הכלל, וכן להפך. ומצד שני, גם כשבודדים אפשר להיות בקשר. אצל כל אחד יש פוטנציאל גדול של אפשרויות למפגש ונתינה.

בתקופה הזאת הרגשנו בצורה חזקה איך כשמשהו אחד נסגר, משהו אחר נפתח. המיומנות החזקה ביותר היא גמישות ואופטימיות. יש בתוכנו המון כוח, ואנחנו יכולים להעניק אותו אחד לשני בדרכים מגוונות.

לצערנו, בגלל מספר המתים הגדול בקרב העם היהודי בתפוצות, נוכחנו לדעת גם כי ארץ ישראל היא המקום הכי טוב ליהודים. והלוואי שלא נצטרך צרות כדי ללמוד זאת.

תלויים באוויר

למדנו שאפשר להתחתן אחרת, העיקר שמחת הנישואין.

למדנו שגם ברחוב, בתחנת האוטובוס, במרפסת ובחצרות ניתן להתפלל במניין, עם כל מי שרוצה להצטרף, ומול כל מי שמתבונן מן הצד. למדנו שאפשר למחוא אחד לשני כפיים ולגעת בלב. למדנו כמה ההתמסרות נותנת.

אנחנו מסגלים כישורים של חיים בתוך אי בהירות. מתי יסתיימו הלימודים, האם ואיך הם יתחילו. מה יהיה עם תפילות ימים נוראים. הרבה שאלות סובבות אותנו, שאלות שמעולם לא שאלנו. הכול היה כל כך ברור, ועכשיו לא.

זה אולי הלימוד הגדול מכולם, לדעת עד כמה אנחנו תלויים. עד כמה שום דבר לא מובן מאליו, ומה שיש הוא חסד אלוקי גדול. את סוד ההשגחה האלוקית אנחנו לא מבינים, וכנראה לא נבין. זה למעלה מבינת אנוש. אבל יש לנו היכולת לקרוא לה', מתוך הבנתנו הדלה.

העולם עבר ועודנו עובר משבר גדול. פרנסת רבים אבדה, חיי רבים וטובים נטלו, ויחד עם זה היו רבים יותר שהחלימו, ונקווה שרבים יתאוששו כלכלית ויצמחו מהמשבר.

בחודש הזה, שבו אנו מרגישים את המשברים הקשים ביותר שעם ישראל עבר, נחם אותנו, אבינו. אמור לצרותינו די. הפוך לנו משבר ללידה, ומכה לרפואה. פדנו מכל צרותינו, וחוש לגאלנו.

אודות הכותב/ת

כתוב תגובה