הבעיה העיקרית שלי עם הקיץ היא שקר לי. אני מתחילה כל קיץ בהצטננות חגיגית ובמלאי טישו שמאיים על כמה יערות גשם בברזיל. אין לי קורונה וגם לא אלרגיה, אני פשוט אלרגית למעבר בין החום המזעזע שבחוץ למזגנים המוגזמים שבפנים. אפשר לאבחן זאת כאלרגיה עונתית.
אולי בגלל שנולדתי אי שם בשלהי הסתיו, ובעיצומו של הקיץ הייתי עסוקה בנפילות הראשונות שלי תוך כדי ניסיונות עקשניים להתקדם אל עבר קערת אבטיח מפתה. אולי בגלל שגדלתי בהרים שבהם גם סוודר באוגוסט הוא לגיטימי ופוך הוא מוצר צריכה בסיסי? ואולי פשוט בגלל שקיץ וחם, ומזיעים ומי אוהב קיץ בכלל?
בני האור ובני החושך
אני יודעת, אתם, האוכלוסייה הנאורה יותר על פני כדור הארץ, אנשי האור, הים והבולגרית (מי שם גבינה על אבטיח? אתם!) – אתם אוהבים את השמש שלכם חזקה, וול דאן, צולה היטב, מותירה בכם סימנים אדומים, מקלפת מכם את הקליפות ומותירה אתכם חשופים ליתושים. לגיטימי.
אנחנו, אנשי החורף, מתחילים להתכסות בזיעה (חמה!) ברגע שהירוק מתחיל להפוך לצהבהב, זיעה שהולכת ומצטברת ככל שהשעות נוקפות והשמש לא מתכוונת ללכת לשום מקום. אנחנו לא יכולים לסבול את הריח של קרם ההגנה ועוד פחות את הריח הדוחה של האלתוש, משל היינו בעצמנו יתושים שמנמנים במיוחד. היינו מוכנים לסלוח קצת לקיץ בזכות הפירות המטורפים שלו, אם רק היינו מסוגלים לקנות אותם.
אנחנו אוהבים את הים, ים זה רומנטי, עננים, שקיעות, זו תפאורה מדהימה לקריאת ספר או לכתיבת שירים, אבל רק מרחוק כמובן. מי המשוגע שייכנס לאמבטיית המלח הזו רק כדי להתמלא אחר כך בגרגרים דביקים ובלתי רומנטיים בעליל?
אין לנו בעיה עם השמש, השמש הרי חייבת לעשות את הפוטוסינתזה שלה ולמלא אותנו בוויטמין D טבעי, אבל למה כל כך הרבה שעות ביום? ולמה ככה חזק?
בשנים האחרונות חלה זליגה מפתיעה. אנשי הקיץ פשוט מממשים את האידאולוגיה שלנו, אנשי החורף. להתכסות בפוך כשקפוא? זו המצאה שלנו! קרדיגן? אנחנו גוזרים עליו אחוזים מדי שנה. אתם לא באמת אוהבים את הקיץ, אתם אוהבים את המזגן שלכם על 17 מעלות ואם אפשר שמישהו ידליק אותו שעה לפני שאתם נכנסים הביתה או לגיהינום הכווייתי המכונה בטעות רכב.
מזגן מתחת לאפס
אחרי שאמרתי את כל הנ"ל הבנתי שאין לי ברירה אלא להתיידד גם עם הקיץ, בכל זאת, הקיץ שולט פה 11 וחצי חודשים בשנה.
התחלתי עם השעות היפות שלו, הקרירות כמובן, שעות שמזכירות לי את החורף. מסתבר שבין חמש לשש בבוקר פשוט תענוג להיות בחוץ, ויש אפילו חמש דקות באוגוסט שממש קריר ב־19:00 וכיף לצאת עם הילדים לגן השעשועים ולאכול גלידה. כן, שוב מסתבר שמה שאנשים אוהבים בקיץ הוא החלק הקר שלו, ובאמת גלידה היא מתת האל, היא פינוק, היא תענוג, אבל מי אמר שחייבים 37 מעלות כדי ליהנות ממנה?
נסיעה הביתה באור היא באמת כיף. כל כך הרבה זמן שבו אפשר לתלות כביסה. ליהנות מימי שישי ארוכים, שבת שנכנסת ב־19:30 ומאפשרת לכם אין סוף שעות נוספות שבהם אפשר לריב על מי ינקה ועדיין להיכנס אליה בלחץ כנגד כל הסיכויים. ליהנות ממוצ"שים קצרים, טוב, בעצם לא, מה יש ליהנות ממוצ"ש קצר? ואיך אפשר לקרוא בשם למשהו שאורך חמש וחצי דקות במקסימום?
אבל בסוף הצלחתי. הקיץ הצליח לשכנע אותי בעזרת טיול נחלים (קריר) בצפון והרבה הרבה ענבים בשלים וקשים כמו שאני אוהבת שהוא בעצם לא כל כך נורא, ושאני יכולה להרשות לעצמי ליהנות ממנו.
בעיקר כי ממש עוד מעט הוא יפנה את מקומו לאלול סגרירי.
