הם הגיעו משני עולמות שונים בתכלית: הוא מעומק החילוניות והבוהמה התל אביבית, היא מלב ליבה של הציונות הדתית בבית אל. משנפגשו צללו יחד אל עומק הנסתר והנגלה שבתורה ובחסידות והפכו לתלמידים קרובים של הרב גינזבורג. לכבוד חודש אלול הם מספרים על הדרך שעשו, יחד ובנפרד, אל הקודש, ומבהירים כי אין מנוס מלהתחבר חזרה אל הקב"ה ואל עצמנו.
הוא הגיע ממעוז החילוניות השמאלנית, הבוהמיינית והתל אביבית, ובכל זאת חש כי הוריו לא חילונים מספיק. מחוזות הפוסט־ציונות הרדיקליים היו לו לבית, עד שמפגש עם אדם אחד באקדמיה הוביל אותו למסע רוחני ארוך.
היא הגיעה מלב הציונות הדתית, נצר לשושלת הגר"א, ועברה מסלול דתי־לאומי קלאסי, עד שבגיל צעיר מצאה עצמה גרושה ואמא לילד. המשבר הוליד בה חיבור מיוחד לעולם החסידי, והיא מצאה בו מזור ותקווה.
ניר ונעמה מנוסי הם אחד הזוגות הכי לא צפויים שיש. סיפור חייהם היה יכול למלא ספר, אולי אפילו שניים, אבל תורתם, שרבים כמהים אליה, ממלאת מדפים וספריות שלמות. הם מעבירים שיעורים בכל רחבי הארץ ונחשבים לשם דבר בקרב לומדי החסידות בכלל ובקרב תלמידי הרב יצחק גינזבורג בפרט.
מי ששמע אותם בעבר מכיר ודאי את קולה השקט והרגוע של נעמה, המדריכה רבים בנבכי תורת הנפש היהודית, ואת חשיבתו המתוחכמת והרציונלית של ניר, המתובלת בחוש הומור בריא. לעומת זאת, המסע שעברו שניהם, ביחד ולחוד, בחיפוש אחר רוחניות ומקום בעולם – מוכר פחות.
אוצר מתחת לגשר
נעמה (45) וניר (48) גרים ברעננה. הם הורים לשישה ילדים, הראשון מנישואיה הקודמים של נעמה, ועוסקים שניהם בהוראת חסידות. הרב ניר גם כותב ועורך ספרים ומאמרים, ואילו נעמה עוסקת גם בייעוץ, תוך שימוש בכלים הלקוחים מתורת הנפש החסידית.
על קירות סלון ביתם תלויות תמונות רבנים, הבולטת שבהן היא של הרבי מליובאוויטש. לאחר אינספור מסעות רוחניים שבהם צללו אל עומק הכתבים החסידיים, בחרו השניים לדבוק בחסידות חב"ד. ספריית הקודש בביתם עמוסה כל טוב ומגוונת: ספרי הגות, השקפה, אימון וקודש דרים בשכנות על מדפיה. מדף נכבד משמש לאכלוס ספרי הרב גינזבורג, מורם ורבם של הזוג מנוסי, שחלק נכבד ומהותי מספריו נערכו בכישרון על ידי הרב ניר.
הרב ניר נולד בשם ניל. אביו, דידי מנוסי ז"ל, היה מהסטיריקנים הגדולים שידעה ארצנו, וגם פזמונאי ומשורר מוכשר. לטובת הקהל הצעיר נזכיר את שיריו 'מי שחלם', 'נר בחלונך' ו'בת שישים', שהפכו לשירים קאנוניים בתרבות הישראלית. אמו, צילה מנוסי, היא מאיירת וקריקטוריסטית מוכרת. במשך עשרות שנים יצרה יחד עם בעלה מדי שבוע קריקטורה פוליטית סאטירית לעיתון 'ידיעות אחרונות'.
"עד גיל עשרים ושש הייתי טבול בעולם מערבי חילוני, בלי שום זיקה ליהדות", הוא פותח, ומספר כי בנעוריו פיתח התנגדות גדולה לכל מה שקשור ליהדות ולדת. "ראיתי את עצמי כיותר חילוני אפילו מהוריי. בעוד הם היו בעיניי חילוניים מתוך הרגל, ההתנגדות שלי לדת ולרוחניות נשענה על יסודות פילוסופיים מנומקים", הוא אומר בחיוך.
מה בנוגע לתפיסה הציונית? כמי שגדל אצל אבא יוצא פלמ"ח, ודאי ינקת אהבת העם והארץ בבית.
"גדלתי בבית מאוד ליברלי ופתוח. אבא שלי גדל בבית ילדים בקיבוץ, כך שלא היה לו מושג של הורות שמעורבת בחיי הילדים, לכן הערכים הציוניים שלו לא ממש חלחלו אלינו. אחותי ירדה מהארץ ואני הייתי במחוזות של הפוסט־ציונות הרדיקלית. גדלתי בתודעה אוניברסלית של איש העולם הגדול.
"לא חגגתי אפילו בר־מצווה", הוא מנסה לסבר את האוזן בנוגע לסביבה שבה גדל, "הפעם הראשונה ששמעתי על קיומה של מזוזה הייתה בכיתה ב', כשעברנו לגור בבית שהוריי בנו. בכל פעם שהם ערכו בבית סיור למבקרים, הוא תמיד החל במילים 'כפי שאתם רואים, אין בבית מזוזה…' כך הכרתי מילדות את המזוזה והבנתי שמדובר במשהו שחשוב מאוד להקפיד שלא לשים אותו על המשקוף", הוא אומר בחיוך.
למרבה הפלא, דווקא הלימודים באוניברסיטה, מעוז הידע האקדמי, הם שהחלו לסדוק את תפיסותיו ולעורר אותו לצאת לחיפוש רוחני. "כשהעמקתי בלימודי פילוסופיה של המדע גיליתי שדברים שתפסתי כמוחלטים ולא ניתנים לערעור אינם באמת כאלו. הלימודים ערערו אצלי את התפיסה שהמדע הפריך את הדת וביטל אותה. הגעתי להבנה שגם החילוניות יושבת על מערכת אמונות, ולמעשה לא ניתן לברוח מאמונה".
במהלך לימודיו בחוגים לפילוסופיה ולהיסטוריה באוניברסיטה העברית, פגש הרב ניר סטודנטים דתיים רבים, אך לדבריו הם עשו מעין "הפרדת רשויות" בחייהם: למדו את התכנים באקדמיה מחד גיסא, קיימו אורח חיים דתי מאידך – ולא יצרו כל מפגש בין השניים. "הסברתי לעצמי שהם תקועים עם מטען מהילדות שהם לא מצליחים להשתחרר ממנו, אך כיוון שזה לא מזיק, זה גם לא נורא. הם היו מנומסים, עם מראה מערבי מודרני, ומלבד הכיפה נראו בדיוק כמו שאר הסטודנטים".
הדברים קיבלו תפנית כשבשנת לימודיו השנייה הוא פגש אדם ששבר את התבניות הרגילות. "הוא היה עם כיפה גדולה, פאות וזקן. המראה והנוכחות שלו הרגיזו אותי מיד. הוא אתגר אותי. הדתיים האחרים מאוד נזהרו מולי ולא דיברו יהדות לידי, אבל ממנו לעומת זאת הדיבור על התורה והאמונה נטף כל הזמן. זה לא היה בצורה מטיפנית – הוא פשוט חי ונשם קודש בכל רגע, זאת הייתה השפה שלו. לא הייתה אצלו הפרדת הרשויות שהכרתי מאחרים".
ניר, הסטודנט האתאיסט, מצא עצמו בשיחות ארוכות ומעמיקות שערערו את תפיסת עולמו: "זה היה משבר גדול". השבר הוביל למסע רוחני ארוך שעבר דרך דתות המזרח, הנצרות, הניו אייג', המיסטיקה והמדע.
אחרי כל הסיבובים האלו, מתי הגעת סוף סוף ליהדות?
"רק אחרי שלוש שנים החלו כל החיצים להצביע, להפתעתי הגמורה ואפילו לזעזועי, על היהדות. לרגע לא חשבתי למצוא את מקומי ביהדות, אבל גיליתי שיש בה שילוב מדויק של כל מה שחיפשתי: תוכן מיסטי רוחני גדול מאוד ולצידו, ללא כל סתירה, משהו מאוד מקורקע וברור לגבי גבולות החיים, שבא לידי ביטוי בעולם ההלכה.
"באותה תקופה חוויתי גם התפכחות כואבת סביב כל נושא המתירנות המינית והתפוררות המחויבות בעולם המערבי". הנחמה, אומר הרב ניר, נמצאה בזוגיות היהודית: "מושג הברית – הברית הזוגית, הברית של העם מול אלוקיו, ברית הערבות ההדדית – כל אלו נתנו מענה למה שהולך ומתפורר בעולם המודרני. היהדות הציבה גבולות ברורים, מה שבהרבה תנועות רוחניות מאוד חסר".
הגילויים ששינו את עולמו הובילו אותו למעבר מרחביה לנחלאות, שם פגש את העולם הדתי ביתר שאת והחל ללמוד תורה ולחוות את השבת.
עברת מסע מפותל שהוביל אותך לבסוף לדת שסלדת ממנה יותר מכול. איך הייתה התחושה?
"התחושה הייתה של גילוי גדול, של אוצר שהיה קבור ממש תחת המיטה. הרגשתי כמו הארי פוטר שהסתירו ממנו את השייכות שלו במשך שנים רבות", הוא אומר בהומור.
היו בך תהיות על הדרך שעברת?
"אחת השאלות הראשונות שעלו לי כשכבר גיליתי את עולם האמונה נגעה למטרה שלשמה חוויתי את אותן שנים בעולמות כל כך מרוחקים. התשובה היחידה שיכולתי להגיע אליה הייתה שהשנים ההן נטעו בי כלים שמאפשרים לי לעשות חיבור בין העולמות. הקדוש ברוך הוא שיקע אותי במ"ט שערי חילוניות, ובחלוף הזמן התברר לי שזו הייתה השקעה שלו בי. כך הוא הכין אותי לשליחות שלי, כדי שאוכל להנגיש את היהדות ולהגיש אותה בשפת האם שלי, החילונית־מערבית".
פניית הפרסה הלא מתוכננת אל היהדות הולידה חיכוכים בין הרב ניר לאביו. "בכתביו ובהומור שלו אבא שלי היה מאוד מתירני ולא מעודן, אך הדבר הנורא היה שבעקבות הביקורת שלי הוא דווקא הלך והקצין. הבנתי שבאופן פרדוקסלי אני זה שגורם להקצנה, והחלטתי לקיים מה שהתורה אומרת – פשוט לכבד אותו, ולתקן את עצמי. כל מה שמפריע לי, כואב לי או מעורר אצלי ביקורת – אנתב לעבודה על עצמי".
העבודה העצמית והאיפוק השתלמו. "נוצר שינוי גדול שגרם לו להירגע ולהתחיל להקשיב. בעומק ליבו הוא פחד שאנתק קשר, וכשהוא ראה שלא רק שזה לא נכון, אלא ההפך קורה, ואני מגיע לשבתות ושומר שבת לצד אורח החיים שלהם – הוא מאוד נרגע. כשנעמה נכנסה לתמונה הכול נעשה פשוט יותר. הוא התחבר אליה מהרגע הראשון. בשנותיו האחרונות הוא מאוד התרכך ונפתח, נהנה לראות את הילדים שלנו גדלים הרחק מהמסכים ואמר לנו הרבה פעמים שהוא מעריך את הדרך שלנו".
ניר ואביו דידי מנוסי ז"ל
בהיסח הדעת
רחוקה שנות אור מבית גידולו של ניר, נעמה נולדה וגדלה במעוז הציונות הדתית, למשפחה תורנית ביישוב בית אל. "למדתי באולפנה בעפרה, בתוך ציבור מאוד אידאולוגי, מלא ערכים של אהבת הארץ, אהבת התורה ואהבת עם ישראל, ועם זאת הרגשתי חוסר. היה חסר לי הדיבור האישי עם הקדוש ברוך הוא והמקום לנפש".
בשנים האחרונות המהפכה החסידית חלחלה למיינסטרים של הציבור הדתי־לאומי, אך נעמה פגשה את החסידות הרבה לפני שהדבר הפך לנורמה מקובלת. כבר לפני שני עשורים עסקה בתחום, והייתה למעשה בין המלמדים הראשונים שפתחו צוהר להגות החסידית.
איך הגעת לעולם החסידי?
"התחתנתי בגיל עשרים ואחת, ובגיל עשרים ושלוש מצאתי את עצמי גרושה עם ילד. זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת בשבילי, הייתי סטודנטית שנושאת בעול הפרנסה. באחד הימים ישבתי עם עצמי וניסיתי לדמיין כיצד תיראה השגרה שלי לאחר שחיי יעלו על המסלול. דמיינתי את עצמי נשואה, יושבת בבית בלילה כשהילדים כבר ישנים, ושאלתי את עצמי מה אבחר לעשות בשעות השקטות שלי. התשובה שעלתה בי הייתה שאבחר ללמוד חסידות, ואז אמרתי לעצמי: אם כך – את יכולה להתחיל כבר עכשיו!"
נעמה הלכה בעקבות תביעת הלב: "מדי לילה ישבתי ולמדתי. גיליתי אז את רבי נחמן, את ספר התניא, את רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ועוד ספרים יסודיים של גדולי החסידות. הלכתי לחנויות במאה שערים וביקשתי שייתנו לי ספרי פירושים חסידיים לתורה. נפעמתי מתורה שמחוברת לפעימות הלב ומלאה ברגישות אנושית. מצד אחד מלאת כבוד לאדם, ומצד שני מלאת כיסופים לאין־סוף. הרגשתי איך התורה הזו מפעילה אותי ומרפאת את כאביי".
עם הזמן והפז"ם בתחום, היא החלה להעביר סדנאות המבוססות על כלים מתורת הנפש החסידית. אל הסדנאות הגיעו, בין היתר, חברים של ניר. הם סיפרו לו על המרצה המרתקת בתחום החסידות, ומשהו בו נדלק.
"ביקשתי לפגוש אותה", משחזר ניר, "אבל חבריי סירבו להכיר בינינו. הם חשבו שאנחנו לא מתאימים. בלית ברירה חזרתי לדרכי החיזור המוכרות לי, והשגתי את מספר הטלפון שלה", הוא אומר בחיוך.
למורת רוחו של ניר, התברר שלא רק חבריו סברו שהם אינם מתאימים – גם נעמה עצמה חשבה כך. באותה תקופה, היא מספרת, הייתה לה תמונה מאוד ברורה של האדם שאיתו היא מבקשת להקים בית, וניר לא תאם את השבלונה. "הוא התקשר אליי והציע שנתחיל להיפגש. הוא פנה פעמיים, ובשתיהן עניתי שזה לא נראה לי מתאים. הייתי גרושה עם ילד וחיפשתי גרוש עם ילדים. לא היה נראה לי סביר שאפגש עם רווק", היא מספרת.
ממרחק הזמן, מוסיף הרב ניר, שני הסירובים הראשונים של נעמה היו מדויקים. נקודת החיבור שלו ליהדות עוד לא הייתה מבוררת לעומק, והמסע העצמאי שלו דרש ממנו פניוּת. "היו לי שני משפיעים בתקופה ההיא, האחד חסידי והאחר ליטאי. הרגשתי משיכה גדולה לשני העולמות, אך לא הצלחתי להכריע ביניהם. הייתי רץ בין המשפיע האחד לשני ושואל אותו מה הוא משיב על טענות האחר. לא הצלחתי להכריע בין השניים, זה היה מאוד מבלבל".
צילום: אילה יבגי
מתי הגיעה ההכרעה?
"כשהגיע חג השבועות ושמעתי שיעור בחסידות. הבנתי שמשהו במנגינה הזו יותר נכון לי, יותר יושב על הלב. במוצאי החג עמדתי להתקשר לזוג שרצה להכיר לי בחורה, והחלטתי שבפעם השלישית והאחרונה אני מנסה לפנות לנעמה, ואם היא תסרב – אני ארפה ואחפש את זיווגי במקום אחר".
אותו חג היה אבן דרך גם עבור נעמה. "למדתי בחברותא את פרק חלק במסכת סנהדרין", היא נזכרת, "ולמדתי שמשיח בא בהיסח הדעת. כל הלילה התבוננתי בשאלה, מה פירוש היסח הדעת? למה צריך לשחרר את הדעת על מנת לקבל את הגאולה? כשהגיע הטלפון של ניר במוצאי החג עלתה בי התורה הזו ואמרתי לעצמי: 'תסיחי קצת את הדעת! כל הזמן יש לך ציורים מי צריך להיות האיש שלך. הקדוש ברוך הוא שולח לך רווק צעיר ובעל תשובה. אולי הוא יהיה בן הזוג שלך?'"
ניר היה אז בן 29, שנים ספורות בתשובה, נעמה הייתה בת 26, לאחר מספר שנים של חיפוש פרק ב', ומשיח אכן בא בהיסח הדעת. "נפגשנו ומאז לא נפרדנו", נעמה מחייכת. "בט"ו באב התארסנו, ולקראת סוף אלול התחתנו".
קרדיט תמונה ראשית: אילה יבגי
הכתבה המלאה בגליון אלול של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן
