יצאנו ביום שישי מוקדם בבוקר ליפו, כשהעיר עדיין מתעוררת והשמש מטילה אור זהוב על הרחובות הציוריים. נפגשנו בדירה קסומה להתארגנות, כשמסביב קפה חם, פירות טריים ואווירה של אחווה נשית. האתגר היה ליצור לוקים מאותו הצבע שיהיו מחוברים לאישה שלובשת אותם – לא תחפושת, אלא דרך להעצים את האישיות שלה. בדים שונים, שילובי מרקמים וטקסטורות וגוונים מדויקים – כל פרט נבחר בקפידה.
בחרתי דווקא במתולתלות, כי הן מוסיפות ייחודיות שעוד לא הייתה אצלי בין דפי המדור, וכנראה הגיע הזמן שלהן! אז קבלו אותן: רחלי שלזינגר (21) – מדריכה באולפנת דולב, ציון ארציאל (21) – לומדת ייעוץ וריקוד, מרגלית הדסה (22) – מורה למחול וסטודנטית, הדסה סעדה (24) – סטודנטית, ואמונה ארציאל (21) – גננת.
"אז מה זה בשבילך להיות מתולתלת?" שאלתי אותן, והן ענו תשובות מפתיעות.
ציון: "מי שמתולתלת יש לה אופי ייחודי, אני אוהבת את התלתלים שלי ולא הייתי מחליפה אותם. כיף שבכל יום יש צורה אחרת לשיער, מה שיוצר עניין".
מרגלית: "השיער הוא אפיון הדמות שלי. תלתלים דורשים השקעה, אבל התוצאה שווה. הם מיוחדים וטבעיים, מתנה משמיים".
לעומתן, רחלי מעידה על עצמה: "כשהייתי ילדה לא הסתדרתי עם השיער. היה לי מורכב לסדר אותו בכל בוקר ושנאתי אותו. בכיתה ח' עשיתי החלקה, עד שהתגעגעתי לטבעי שלי וחזרתי לתלתלים אחרי ארבע שנים. מאז, ביני ובין השיער שלי יש סיפור אהבה. בכל מקום מחמיאים לי על השיער וזאת חוויה ממש נעימה".
אמונה אומרת שתלתלים זה משתלם: "בזכות השיער שלי אני מזהה את עצמי מהר בתמונות עם הרבה אנשים".
לכל משתתפת חיברתי צבע המשדר מסר ועומק: רחלי – כחול עמוק ושקט, מלא אלגנטיות. מרגלית – סגול מסתורי, מלא נשמה ורוח. ציון – אדום עוצמתי וחי. הדסה – ירוק טבעי ורענן. אמונה – צהוב מואר ומלא חיים.
כשהפקנו את הצילומים ברחבי יפו, נדהמנו לראות איך כל צבע מדבר בשפה שלו, ואיך התלתלים משתלבים בטבעיות עם הגלים של הבדים, עם הרוח, עם העיר החיה מסביב. סיפור של נוכחות, של ביטוי עצמי, של חגיגת נשיות במלוא הדרה.
המשך הכתבה בגיליון אדר תשפ"ה,
קרדיטים:
צילום: בת שבע פז
הפקה וסטיילינג: מלי סגל – מלילבוש
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
