יונה קפח חורכת את הרשת וכובשת את במות הסטנדאפ ברחבי הארץ, מופיעה בטלוויזיה ודואגת לרווחת הציבור ולשמחתו. בין לבין, הסטנדאפיסטית הדתייה מתעקשת לשמור על שפה נקייה, לא לרדת על הקהל שלה, להתרחק מציניות ולהראות את החיים כפי שהם.
בדרך לריאיון עם יונה קפח דמיינתי לעצמי מפגש עם צעירה כריזמטית בעלת מלאי בלתי מוגבל של ביטחון עצמי, אולי אפילו פאסון מחוספס. בתור כוכבת עולה שהצליחה להגיע מהאולפנה ללב זירת הסטנדאפ הישראלי, הנחתי שמדובר באחת שעומדת ברחוב כמו על הבמה. אך המציאות, כמו תמיד, הפתיעה.
לקח לי יותר מרגע להבין שהבחורה החייכנית וארוכת השיער שניגשת לעברי היא אותה יונה קפח המוכרת מהמסך. היא הושיטה יד מעט בביישנות, על רקע ערמות חציר וסוללה של נשות מקצוע שתפעלו את הפקת הצילומים, והציגה את עצמה. כבר אז, עוד לפני שהתחלנו לדבר, התחלתי להבין את סוד קסמה.
סיפור סינדרלה
מדובר בסיפור סינדרלה קלאסי. עד לפני כארבע שנים הייתה קפח אנונימית שעבדה מדי יום במחלבה במושב נחלים. היום, בגיל 34, היא קומיקאית מצליחה ומוכרת, מאחוריה כבר שתי עונות בתוכנית הטלוויזיה 'ערב עם שי שטרן', היא מופיעה בתוכנית 'מה שתגידו', ממלאת אולמות עם מופע סטנדאפ מצליח משלה שכתבה יחד עם עדי אשכנזי, ויש לה עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות.
אילו הייתן שואלות אותה לפני כמה שנים על קריירה בתחום הסטנדאפ היא הייתה צוחקת עליכן – ולא מהסיבות הנכונות. "תמיד הייתי המצחיקה, השטותניקית, אבל בחיים לא חשבתי על זה כעל מקצוע", היא מסבירה כשאנחנו מתיישבות בסלון הדירה הפצפונת ומלאת השיק שלה ושל ניסו, בעלה הטרי.
מה חשבת שתהיי?
"לא חשבתי. הייתי נשמה אבודה עם הפרעות קשב. אבחנתי את עצמי, כן?", היא מחייכת. "חוויתי את הלימודים באולפנה לא רק כקשים, אלא הייתי ממש חרדה מהם. מגיל 16 אני עובדת, עברתי מלא עבודות כי חיפשתי את עצמי. כל החברות שלי, בלי עין הרע, קליבריות, כל אחת עם קריירה מרשימה, ורק אני עוד לא הבנתי מה אני עושה בחיים האלה. אפילו ברמה הזוגית – כולן כבר נשואות עם משפחות, את יודעת איך זה במגזר הדתי".
"היה לי קשה להיות רווקה"
את ניסו, בעלה, היא הכירה בגיל שלושים. תחומי העניין המשותפים והאהבה להומור גרמו להם לשמור על קשר ואפילו לנסות להפיק סדרת רשת יחד, אבל שלוש שנים חלפו עד שהשניים הבינו כי יש פה פוטנציאל לזוגיות ולבית. אוצר מתחת לגשר, כפשוטו. לפני כארבעה חודשים הם עמדו תחת החופה.
איך התמודדת עם החיפוש וחוסר הוודאות?
"עד גיל 24 בכלל לא חשבתי על זוגיות. ואז התחלתי להירשם לאתרי היכרויות ולצאת לדייטים. היו תקופות שהייתי ממש בתוך זה, והיו תקופות שבכלל לא הייתי מנסה. עד גיל 28 לא היה לי שום לחץ ונהניתי מהחיים. בגיל 28 התחלתי לחשוב שאולי לא אמצא, אולי אישאר לבד".
לקחת את זה בהומור?
"לקחתי בהומור ומאוד צחקתי על זה, אבל ביני לבין עצמי, בסוף, היה לי מאוד קשה להיות רווקה. בעיקר הפחד שאולי אני לא אמצא את המכסה שלי. אבל ידעתי שזה עוד יכול לקרות, ושזה גם בידיים שלי. זה מבאס כשזה לא קורה, כשכולן סביבך בזוגיות ואת לא מבינה למה רק לך זה כזה קשה".
המקצוע שלה כסטנדאפיסטית לא הקל על המצב. "יש דיבור בסצנה של הסטנדאפ, שלנשים מצחיקות קשה יותר למצוא בן זוג", היא מסבירה. "הרבה מהמגזר הדתי שללו אותי באתרי היכרויות. שאלו 'מה את עושה?' וכשכתבתי 'סטנדאפ' מיד ענו, 'זה לא ילך בינינו. בהצלחה'. זה לא מתאים להרבה, העמידה על הבמה, העבודה בערבים, תשומת הלב והחשיפה".
הדימוי של המצחיקה והקלילה שדבק בה, הקשה עליה להעמיק גם מפגשים שנוצרו באופן טבעי. "תמיד הייתי ב־friend zone, לקח לי המון זמן להסתכל על הנשיות שבי. בסוף הצחוקים זה מה שאת משדרת. גם עם ניסו – הכרנו שלוש שנים וזה אפילו לא עבר בראש", היא אומרת בכנות.
ואז מה קרה פתאום?
"הוא טס לחודש למקסיקו בקורונה. הוא נפש חופשייה ואמר שאין מצב שהוא נשאר פה בסגר. שם לא היו סגרים ומסכות. בסוף הוא נשאר במקסיקו שנה וחודשיים. אני הייתי פה והמשכתי לצאת לדייטים. יצאתי עם בחור שלושה־ארבעה חודשים, והיה בו המון מה'צ'ק ליסט' שלי, הוא היה מתוק, ג'נטלמן, רגיש, משקיע, הוא גם קיבל את המקצוע שלי. אבל לא נפתח לי הלב. הייתי יושבת בדייטים ואומרת לה': למה אתה עושה לי את זה? תן לי להרגיש".
בין לבין, הקשר עם ניסו נשמר בעיקר סביב העיסוק בהומור. "פתאום ניסו היה מתקשר אליי ממקסיקו, ובשיחה של עשר דקות היו המון צחוקים. הייתי מספרת לו על התוכנית של שי שטרן, והוא היה מציע שאתאמן עליו בטלפון. הייתי עושה עליו חזרה, מנתקת והולכת לישון שמחה".
קפח לא מטייחת ולא משקיעה מאמצים מיותרים בניסיונות להסתיר את מכאובי החיים. היא מדברת בגלוי על התמודדויות שרבים מעדיפים להדחיק. רווקות מאוחרת ורגשי נחיתות הם רק קצה הקרחון. לאחרונה היא פרסמה פוסט אישי מאוד ובו שיתפה בהפלה שעברה. הפוסט הכה גלים והביא לכמויות בלתי נדלות של תמיכה ותגובות.
השיתוף הזה היה מאוד לא טריוויאלי. לרוב האינסטינקט במצבים כאלו הוא דווקא להסתיר. מה הניע אותך?
"התחושה שקיבלתי מסביב הייתה שלא צריך לדבר על זה, ולא אהבתי את זה. מה הבושה? מה הסוד הגדול? כשהלכתי לעשות את הגרידה, הרגשתי כמו בתוך סרט נע – רק איתי בבוקר היו עוד עשר נשים. זה משהו שהוא יומיומי, הייתי מרגישה הרבה יותר נורמלית אם הייתי יודעת שהמון נשים עוברות את זה.
זה לא מכביד?
"אני לא אשקר – אני הולכת בסופר ופתאום ניגשים אליי אנשים זרים ואומרים לי 'בעזרת ה' זה עוד יקרה'. זה משהו מאוד אינטימי שכולם יודעים עלייך במרחב, ואת אומרת וואלה, זה אני פרסמתי, אין לי את מי להאשים. הייתי אומרת שמספיק לי שעזרתי לאחת, אבל כתבו לי מאות שהן הרגישו לבד בתקופה הזו ותודה על הפוסט. לא באמת בא לי שכולם ידעו, אבל בסוף אני מאמינה שאנחנו פה ברשת גם מתוקף איזושהי שליחות".
קפח מאמינה מאוד בשיקוף של המציאות החוצה, וזה חלק מהאג'נדה שלה כיוצרת. "אני לא מתייפייפת לפני שאני מצלמת סטורי. פעם הצטלמתי עם מנת שווארמה, ואחותי אמרה לי, 'למה את מצטלמת כמו מוסכניק?' יורדים עליי המון, אומרים לי להיות ייצוגית, אבל אלו החיים. זאת אני. חשוב לי להראות שלא הכול נוצץ. אני לא אעקוב אחרי מישהי שכל היום מעלה חופשות ותמונות שלה במסעדות. אני אצלם גם כשנקרעה לי השקית של הזבל ועכשיו אני מנקה את הפח, כי אלה החיים בסוף, בואו לא נחיה בסרט".
לסיום, מאיפה השם יונה?
"על שם סבתא שלי, אמא של אבא, שנולדתי ממש בסוף השבעה שלה. אמא שלי הרגישה שמתבקש שהיא תקרא לי על שמה. אני מאוד אוהבת את השם יונה. נעים להיות קצת מחוץ לקופסה".
כתבת: רקפת גרוס
קרדיט צילום: אביטל הירש למגזין פנימה
הכתבה המלאה בגליון אדר תשפ"ג של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן.
