תפקיד חייה – ראיון מיוחד עם עדנה חלבני

היא עבדה חמישים שנה במשרד ראש הממשלה, עוד מימיה של גולדה מאיר, וראתה מקרוב מהלכים היסטוריים ומשמעותיים שהשפיעו על מדינת ישראל המתפתחת. בעשורים האחרונים הייתה אחראית על ביקורי ראשי ממשלות ישראל בחו"ל ועל ביקוריהם של מנהיגי העולם בארץ. אלבום התמונות שלה גדוש בתיעודים נדירים שלה עם שועי עולם, ובעזרת לא מעט כריזמה וחוצפה ישראלית היא הצליחה להסתנן גם לאירועים הסגורים והמאובטחים ביותר. עדנה חלבני, מהנשים המשפיעות בארץ, מספרת על העבודה הקשה והמרגשת, על המחירים האישיים ועל אמה, שהייתה בשבילה מקור גדול להשראה

"בואי, תעלי אליי לדירה. את לא מבינה איזה בלגן היה אתמול בטוויטר", אומרת לי עדנה חלבני בטלפון. היא התקשרה בעודי ברכב, בדרך לפגישה שקבענו בבית קפה. התזמון: ימים ספורים לפני הבחירות.

כמי שפרשה לא מזמן, לאחר חמישים שנות ותק במשרד ראש הממשלה, וכיהנה מאז 1996 כראש אגף ביקורים וקשרים בין־לאומיים, היא נחשבת לבעלת פרספקטיבה שיש רק למעטים. אמש כתבה חלבני ציוץ על ראש הממשלה הנוכחי (טרם הבחירות, כאמור) יאיר לפיד, ודבריה הכו גלים והביאו לפניות של לא מעט גופי תקשורת.

הווייז מאותת שהגעתי ליעד, וחלבני מחכה לי בחניית הבניין (בכל זאת, לא פשוט למצוא חניה בתל אביב). היא בולטת בנוף, שערה הבלונדיני מסודר בקפידה, אודם כהה לשפתיה ושמלה מחמיאה ומחויטת לגופה. אנחנו עולות למעלה, אל הדירה שאליה עברה לאחרונה מירושלים.

"אני עולה עכשיו לשידור בתוכנית של בן כספית וינון מגל", היא מסבירה, ולאחר מספר שניות ממלמלת, ספק לי ספק לעצמה, "חשבתי שכשאצא לפנסיה יהיה לי שקט, אבל זה לא קרה".

היא באוויר, מדברת אל קהל המאזינים. די מהר מתפתח ויכוח בין מגל לכספית: מגל מאוכזב מכך שחלבני לא מתנגדת ללפיד כפי שהשתמע מדבריה בטוויטר. "אתם רוצים שאני אבוא לשם לפשר ביניכם?" היא שואלת. 

"אוי, רבים וטובים כבר ניסו", אומר כספית בייאוש. "פישרתי כבר בין ראשי עולם, בין נתניהו לפוטין", היא עונה בביטחון. מגל מבין שמכאן לא תצמח הישועה, והריאיון מסתיים. חלבני לא מתרגשת לרגע, ויושבת בנינוחות לדבר איתי, עד הפגישה הבאה שנקבעה לה.

 מימי גולדה

בצעירותה הייתה חלבני ספורטאית, אלופת ירושלים בהתעמלות מכשירים. את עתידה ראתה בווינגייט. בית הספר, לעומת זאת, לא עניין אותה. "כל המבחנים הפסיכוטכניים שעשיתי כילדה הראו שיש לי יכולות מאוד גבוהות, המורים אמרו לאמא שלי 'היא מחוננת, גאון, אבל היא לא לומדת. היא עצלנית'. אני היפראקטיבית עם בעיות קשב וריכוז, ולא היו אבחונים בזמנו".

כשהגיעה לצבא ביקשה לשרת כמדריכת ספורט, אך בקשתה נדחתה. "אמרו לי: 'את תהיי קצרנית של הרמטכ"ל', כי בתיכון למדתי קצרנות בבית ספר מקצועי. אמרתי שאני לא רוצה והעבירו אותי להיות כתבנית של קצין חינוך ראשי. בכיתי המון, אבל לא הייתה לי ברירה", היא נזכרת.

חלבני שירתה ככתבנית בקריה, תפקיד ששיעמם אותה למדי, עד שהגיעה תפנית מפתיעה: ביום בהיר אחד מזכירתו של ראש ענף הדרכה והסברה הייתה חולה, וראש הלשכה שלו הביא את חלבני לשבת במקומה. בלשכה התרשמו מאוד מיכולותיה, "ראש הלשכה אמר: 'הבחורה הזו היא משהו לא רגיל'", היא משחזרת, "הציעו לי לחתום קבע בסיני לשנה, ולהיות קצינה בלי קורס קצינות. הסכמתי, והייתי אחראית על לשכת קצין החינוך בסיני".

לאחר שחרורה החלה לעבוד במשרד החינוך וחיפשה עבודה אחרת. חברה שלה נסעה במקרה בטרמפ עם יושב ראש הלשכה של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, סיפרה לו עליה, והוא התלהב וביקש ממנה להביא את חלבני ללשכה. 

"הגעתי והוא אמר לי: 'תראי, עובדים פה ימים ולילות'. עניתי לו: 'אני עובדת עכשיו רק ימים. לילות היו לי מספיק בסיני'". למרות זאת, בכירים בלשכתה של גולדה הבחינו בכישרונה הרב של חלבני ובחרו לגייס אותה ללשכת ראש הממשלה. במשך השנים התקדמה לתפקידי מפתח בכירים ביותר והייתה מהדמויות המשפיעות במקום.

במקביל להתקדמות בלשכה, כיהנה חלבני גם כיושבת ראש ועד העובדים, ולא בחלה בצעדים קיצוניים על מנת לשפר את תנאיהם. "הייתי מאוד חזקה, משוגעת", היא צוחקת. "עשיתי המון הפגנות במשרד על תנאי השכר של העובדים, עד כדי כך שראשי ממשלות לא הגיעו למשרד – סגרתי להם את הלשכה והם פחדו להגיע".

המחאה, כך מסתבר, התעוררה לאחר שעובדי משרד ראש הממשלה גילו שעובדים זוטרים במשרדי ממשלה אחרים מרוויחים הרבה יותר מהם. "ראש הממשלה בזמנו, יצחק רבין, שהיה גם שר הביטחון, הביא ללשכה שתי מזכירות זוטרות ממשרד הביטחון, שהרוויחו פי שלושה מהמזכירה הבכירה שישבה איתנו. זאת משום שבמשרד הביטחון, בשונה ממשרד ראש הממשלה, היו הטבות ושכר ייחודי. באתי ומחיתי על כך שיש איפה ואיפה. היו מלחמות, ובסופו של דבר השגתי לעובדים הרבה הטבות בשווה כסף – שעות נוספות, אחזקת רכב, דרגות, שכר חד־פעמי ועוד".

לתפקידה כמתאמת טיסות ראש הממשלה לחו"ל הגיעה ב־1996, בעקבות הזעזוע הרב וחשבון הנפש שחולל רצח רבין. החשש שאירוע כזה עלול להישנות הביא לשינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לאבטחת ראשי ממשלה, כולל אבטחת ביקוריו בחוץ לארץ.

מסביב לכדור

חודשים ספורים אחרי כניסתה לתפקיד הגיעה טבילת האש האמיתית של חלבני, כאשר בנימין נתניהו נכנס לראשונה אל משרד ראש הממשלה וביקש לנסוע לביקור מדיני באירופה, ולעבור בשלושה יעדים שונים.

"לא אשכח את הנסיעה ההיא", אומרת חלבני. "לפני רצח רבין השגרירות הייתה מוצאת מלון בתיאום עם קצין הביטחון ולא היו בודקים בציציות. כעת ראש הממשלה רצה לנאום במקומות, להיפגש עם יהודים בבית כנסת, והיו מלחמות עולם עם אנשי אבטחת אישים, כל דבר הם פסלו. זה היה מטורף". 

העבודה מלהיבה כמו שהיא נשמעת, או שבשלב מסוים התרגלת?

"בשלב מסוים כבר לא יכולתי לסבול את זה", היא אומרת בכנות. "תראי, הייתי בתפקיד 26 שנה. ב־2018, למשל, לא הייתי בארץ כמעט 140 יום. הייתי חוזרת, הופכת מזוודה עם בגדי חורף, נוסעת לחצי הכדור השני ולוקחת בגדי קיץ, זה היה מטורף. כמה אפשר לשאת את זה? 26 שנה לא היו לי חיים".

 בחדר הסגלגל

מתוקף תפקידה פגשה חלבני לאורך השנים מנהיגים רבים מרחבי העולם. תמונות עם ביידן, מרקל, הילרי קלינטון, פוטין, טראמפ ונשיא איחוד האמירויות הן רק חלק קטן מאוסף התמונות המרשים שבאמתחתה. 

איך התחושה לפגוש את האנשים האלו במציאות? קרה לך שפגשת מישהו וחשבת שיש פער בין איך שהוא מוצג בתקשורת למי שהוא באמת? 

"כן, למשל אובמה. ביבי לא אהב את אובמה, אבל אני מאוד אוהבת אותו, הוא איש מדהים. ארגנתי את הביקור שלו בארץ, והאנשים שלו כנראה אמרו לו את זה. הוא ניגש אליי ואמר: 'את הכנת את כל הביקור, אני יודע את זה, ותודה רבה'. כשהגעתי הביתה מאוחר יותר חיכה לי זר פרחים ענק בשם האמריקאים. זה מראה מי האיש". אישיות נוספת שזכורה לחלבני לטובה היא ג'ורג' בוש הבן. תמונה שלהם מהחדר הסגלגל בבית הלבן ממוסגרת ותלויה בדירתה.

ראית אנשים שהשתנו במהלך תפקיד, אחרי שהם קיבלו כוח ומעמד?

"כן, אבל משרת ראש ממשלה היא באמת אחד התפקידים הכי קשים שיש בעולם. אי אפשר, לדוגמה, למתוח ביקורת על ראש ממשלה שפתאום עובר בבוקר ולא אומר שלום. הראש שלו עמוק בדברים אחרים".

לא רק על נשיאי ארצות הברית נותנת חלבני את חוות דעתה. גם על ראשי הממשלות האחרונים, בהם, כאמור, יאיר לפיד, היא מתחה ביקורת ברשתות החברתיות. את נפתלי בנט, לעומת זאת, היא חיבבה: "נורא אהבתי לעבוד איתו. הוא הקשיב, הוא העריך, הוא איש נחמד. למרות שאני לא שותפה לדעות שלו, אם הוא היה מתמודד הייתי בוחרת בו".

בשונה משרים וחברי כנסת רבים שהכירו את חלבני בגלל הצטרפותם לנסיעות של לנתניהו לחו"ל או מביקורים בלשכה, בנט נכנס לתפקידו כשאין לו מושג מי היא. "הייתי כבר שנתיים מעל גיל הפנסיה, נשארתי בתפקיד לבקשת ביבי, ואז הגיע בנט. אמרתי לראש הסגל של בנט שאם הם חושבים להביא מישהו אחר, שלא ירגישו לא בנוח. ראש הסגל ענה לי שאף אחד לא ייתן לי ללכת.

"רצה הגורל, ותוך שבוע מכניסתו ללשכה הודיעו שנשיא הונדורס מגיע לארץ לפתוח שגרירות. נכנסתי לתדרך את בנט לקראת הביקור, ותוך כדי הפגישה ראש הסגל נכנס ואמר לבנט: 'אתה יודע מי זאת? זו האישה הכי חשובה במשרד'. בנט שמע שאני עובדת שם כבר 49 שנים, הוא עצמו היה אז בן 49, והיה בהלם", היא מחייכת. "דיברנו והוא שאל אותי אם אני יכולה לעשות לו טובה ולכתוב לו על נייר מה ההמלצות, התובנות והרעיונות שאני יכולה לתת לו מניסיוני כדי שהוא יהיה ראש ממשלה טוב.

 "הפגשתי בין פוטין לנתניהו"

חלבני מינפה את התפקיד שלה הרבה מעבר לגבולותיו. "אני תמיד הולכת צעד קדימה. ביבי היה אומר: 'אני יודע שהיא משוגעת, אבל תנו לה, היא יודעת לעבוד'". 

באחת הפעמים יזמה חלבני פיוס בין נתניהו לפוטין באירוע גדול שהתרחש בארמון האליזה בצרפת בזמן משבר בין ישראל לרוסיה. "הגיעו כל ראשי העולם וראיתי שנשיא רוסיה לא מביט בכלל לעבר ראש הממשלה". לקראת סיום האירוע הייתה חלבני נחושה להפגיש ביניהם. היא התחקתה אחר תנועותיו של פוטין ואמרה לנתניהו לפנות ימינה כדי שהשניים ייתקלו זה בזה. "הפגשתי ביניהם. לפוטין לא היה לאן לסגת. שניהם נעמדו והתחילו לדבר, ואני צילמתי אותם". פוטין ונתניהו התיישבו במקום לפגישה, ואחרי רבע שעה קמו ולחצו ידיים. התמונות שחלבני צילמה הופיעו במהדורות החדשות על רקע דברי הכתבים, שסיפרו שנתניהו אמר שהפגישה הייתה טובה ומועילה.

מחיר אישי כבד

לצד העבודה המספקת והמפגש עם שועי עולם, העבודה האינטנסיבית גבתה מחלבני גם מחיר. לפני שנים אחדות חלתה בסרטן, והמשיכה להכין את הביקורים במקביל לטיפולים שעברה. "עברתי טיפולים ונסעתי להכין ביקור, כי לא היה מי שיעשה את זה. הרופאה שלי אמרה לי, 'כל הכבוד, אבל איך את עושה את זה?'"

לא חשבת להחליף תפקיד? 

"לא, גם אי אפשר היה להחליף". 

ההקרבה והמסירות של חלבני במשך השנים היו יוצאי דופן. "אח שלי נפטר, ואני הייתי בפריז בביקור ראש המשלה שם, ולא הייתי בהלוויה. בעלי היה על ערש דווי בשערי צדק, מונשם ומורדם, והייתה אז שביתה של משרד החוץ, וראש הממשלה רצה לנסוע לפולין – מדינה שבקושי היינו בה – ובגלל השביתה של משרד החוץ נסעתי. כל רגע התקשרתי לבית החולים ואמרו לי 'גברת, הוא עדיין בחיים'", כאב חד מבליח בעיניה. "בערך חודש לאחר מכן הוא נפטר".

הכתבה המלאה בגליון כסליו של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן. 

קרדיט: רקפת גרוס

צילום: רות שרעבי