זו ילדותי השניה

ילדים רצים קופצים ושמחים בלי להסתכל לאחור, בלי לחשוב אם מישהו ראה אותם. חופשיים. ואנחנו? מתי נלמד קצת מהילדים שלנו על חופש אמיתי? שיראל פלק בטור אישי.

אני מקנאה בילד שלי.
לא נעים להודות בזה. הקטנצ’יק הזה כולה בן שנתיים וחצי ואני מקנאה בו לאללה.
למה? כי הוא רץ, ונופל וקם בלי להביט לאחור.
הוא לא חושב אם מישהו ראה אותו או אם כואב לו.
הוא צוחק את הצחוק הכי משוחרר שיש, נטול דאגות.
הוא מאושר מקוביית שוקולד או מלראות את סבתא שלו (בצדק).
הוא לא חושב מחשבות מיותרות ולא מוטרד מכלום.
מביאים לו אוכל, וממתקים, ושתיה, משכיבים אותו לישון, משחקים איתו כל הזמן,
הוא לא חייב לאף אחד כלום, וסה”כ החיים שלו תותים.
ואני מוצאת את עצמי מסתכלת עליו ופשוט מקנאה. איזה חופש, איזה כיף! רק לצחוק וליהנות כל היום, בלי דאגות.
ומה איתי?
אני כל היום עסוקה בלחשוב איך אסגור את החודש, והאם אצליח בעבודה או שאהיה גרועה והבוס שלי יתבאס עליי,
ואם זה לא הדאגות על הפרנסה אז זה דאגות על הילדים ואם לא דאגות על הילדים אז אני מקנאה במי שיותר יפה ממני או חכמה ממני או מוצלחת ממני,
ואם זה לא זה אז אני נעלבת כשאומרים לי משהו לא במקום ואם זה לא זה..
טוב, הבנתם – בחורה.
ובא לי פשוט לעצום את העיניים יום אחד, להתעורר בתור ילדה חמודה בת שנתיים וחצי,
ורק להינות מהשמחה והתמימות הפשוטים האלה.

לבחור להיפגע ולהיעלב פוגע רק בי. אילוסטרציה

אבל מכיוון שהבנתי לאחרונה שכנראה זה לא יקרה ולא יחליפו לי חיתול עד שאגיע לגיל תשעים, החלטתי (בהחלטה שמן הסתם תתנדף לה עוד שעה) לשנות גישה.
פעם פגשתי איש חכם אחד, טוב נו, זה לא פעם, זה אבא של בעלי. מדובר באיש חם שאין דברים כאלה.
שמח, טוב לב, שיכולים לצחוק עליו והוא רק יצחק. ואנשים אחרים יכולים להצליח יותר ממנו והוא יסתכל עליהם ורק יפרגן. יש לו איזו תכונה מופלאה כזאת של להסתכל על הטוב ולבטל את האגו.
כמו ילד.
וברגע שפגשתי אותו הבנתי שזה תלוי בחירה.
אם אדאג כל היום לפרנסה – אז מעבר לזה שיצמחו לי שערות לבנות מהר יותר, כנראה לא יקרה עם זה כלום.
ואם אחשוב כל היום על מי שפגע בי או מי שיותר מוצלח ממני – אז מעבר לזה שרק אערער את הביטחון העצמי שלי ואתבאס על עצמי – שום דבר טוב לא יצא מזה.
זו לא גדולה להיות ביקורתיים וזו לא גדולה לבחור להיעלב. זה רק פוגע בי כשאני עושה את זה.
ואם אהיה עם עין טובה על כולם, יהיה לי טוב יותר בחיים. כי שום דבר לא יזיז לי.
אז היום אני מסתכלת על הבן המתוק שלי, שקרוי גם בשם סבא שלו,
מתוך הרצון הכי עמוק שלי שיקבל את נקודת המבט שלו והאופי הזה, ומתפללת שיגדל להיות איש טוב, עם עין טובה ושמחה אמיתית.
ומתפללת שיום אחד אצליח וגם אני אדבק בדבר הזה.
ובינתיים? אני סתם מקנאה בו.

אודות הכותב/ת

Avatar

5 תגובות

  1. Avatar
    משתמש אנונימי (לא מזוהה) בתאריך

    יפה מאוד!
    הלוואי עלי חותן כזה…:-)

  2. Avatar
    זאב בתאריך

    איזה כתבה יפה, כל הכבוד על היכולת לרצון להשתנות .

  3. Avatar
    אני מקנא בכם! בתאריך

    איזה כיף לילד שלך שאת מסתכלת בצורה כל כך חכמה על החיים שלכם!

כתוב תגובה