שותפות לרעיון
"עד עכשיו לא הבנתי כמה עוצמות קיימות בנו כעם. ידעתי שאנחנו משהו מיוחד, אבל לא ידעתי עד כמה" מספרת חמדה בתה של רעות צימרמן בראיון למדור אם ובת
כתבות מאת: שרה פני עוזרי
בנות דרוקמן
לפני למעלה מעשור התראיינו אצלנו במגזין יסכה, אלישבע וברוריה לבית דרוקמן וסיפרו על פינוי חדריהן לאורחים כדבר שבשגרה, על לילות הסדר הציבוריים בישיבה ועל אבא שלא נח לרגע למען כלל ישראל. ממשבר הגיור ועד פרס ישראל דרך האירועים הקטנטנים היומיומיים הן מסכמות עשרות שנות עשייה עם לב שלא מתכוון להפסיק לפעום.
להתרגל אליך שוב
ברגע שנכיר בכך שטבעי להיתקל בקשיים בתקופת המעבר הזו בין המילואים לשגרה, נוכל לגשת אליהם ולפתור אותם בנחת
מקדימות את זמנן
יום הולדת הוא זמן טוב להסתכל אחורה על הדרך שעברנו, וגיליון יום הולדת הוא זמן מצוין להיזכר בכמה מהכתבות הגדולות שנכתבו פה. בין הכתבה הראשונה עם חנן והדסה בן ארי אחרי הפריצה הגדולה לריאיון עם החוקרות שחקרו את החיסון לקורונה כשכולנו עוד חשבנו שמדובר בשפעת עם יחסי ציבור – חזרנו לכתבות המגזין שהקדימו את זמנן
זורעות בדמעה
"הארץ משוועת, הגיעה עת לטעת", אומר השיר המפורסם, אך השנה מצאו את עצמם משקים רבים בדרום מתמודדים עם משבר לא פשוט בעקבות המלחמה, ולא ברור אם יוכלו לשתול לקראת העונה הבאה. בצל גידולים שנפגעו מרקטות, עזיבה המונית של פועלים תאילנדים, פינוי מהבית ואבדות בנפש, החקלאיות בעוטף עזה נאחזות באדמה ומאמינות שלמרות הכול, החקלאות הישראלית תנצח
"כל החיים עשיתי מה שהבנתי שנכון וצריך להיעשות, למשפחתי ולעם ישראל."
היום, כ' שבט תשפ"ד, בצער רב התבשרנו על פטירתה של הרבנית שרה דרוקמן. לפני כשנתיים יחד עם ביתה ברוריה ביננפלד הן התראיינו למדור אם ובת אצלנו במגזין.
נִפצח בתקווה
ברגשות מעורבים אני כותבת על פריחה, התחדשות, חג לאילנות, יום הולדת לפנימה וגם לי. בדרך…
רחוקה מהבית, השביל לחזור נמחק
החל מרגעי חוסר הוודאות הראשונים בשמחת תורה, דרך הגילוי על מכרים וחברים שנהרגו, ועד הפינוי לבית מלון לתקופה בלתי ידועה: הצלמת יעל בוחבוט, תושבת בני נצרים בדרום, שמצלמת בימי שגרה נופים בעוטף ומשפחות, תיעדה רגעים קטנים וגדולים שעברה עם בני משפחתה מאז שהחלה המלחמה | יומן מסע
ישראל שלהן
"אני בארץ משנת 1969, חווינו פה מלחמות, אבל תמיד ידעתי שישראל היא המקום הכי בטוח בשביל העם היהודי. היום הזה בעוטף ישראל שינה הכול"
אישה עם לב מלא רסיסים
בכל השיחות שאני עושה עם הלוחמים הגיבורים שלנו, הם אומרים: תבלו! אל תיתנו להם לנצח את היופי של החיים בישראל