שאלי את הרופאה
כותבת: ד"ר שרון אסרף, המרכז הרפואי מעיני הישועה
הכותבת היא רופאת נשים בכירה באגף נשים ויולדות ורופאה אחראית במרפאת פרינאום במרכז הרפואי מעיני הישועה
כותבת: ד"ר שרון אסרף, המרכז הרפואי מעיני הישועה
הכותבת היא רופאת נשים בכירה באגף נשים ויולדות ורופאה אחראית במרפאת פרינאום במרכז הרפואי מעיני הישועה
בחשוון, אחרי כל סערת החגים של תשרי, נוחת עלינו שקט ללא מאמץ. יש מי שמרגישה בו ריקנות, ויש מי שרואה בו הזדמנות. בעיניי, זהו הזמן להשריש – לנטוע עמוק את מה שאספנו בחגים
אחרי החגים כבר כאן, ומתחילים לחזור לקצב של שגרה. למרות ששגרה זו מילה שמאוד מוזר לי להשתמש בה בזמן שהרוחות עדיין סוערות. כל יום עדיין מלווה במחשבות על החטופים, והלב עם המשפחות החסרות ברחבי הארץ. בתקווה שעד שתקראו את המילים האלה, המלחמה כבר תהיה מאחורינו וכולם יחזרו בריאים ושלמים.
החיוך והעיניים המאירות אינם מסגירים את עולמה הסוער של מור שעל, האישה שהפכה למושיעה של דיירי הרחוב. בשיחה פתוחה היא מספרת על הפרויקט הקטן שהתחיל בקורונה והפך לעמותת חסד, על האנשים שנכנסו לה ללב (וגם שברו אותו לא פעם), ועל ההתמודדות עם החושך הפנימי שבתוכה מול האור שהיא ממשיכה להפיץ
הן הכירו כשנענו למודעה של המנהל הקהילתי באחת השכונות בירושלים, וארבעת המפגשים המכוננים קשרו ביניהן קשר אמיץ שלא היה נעשה אילולא הקושי המשותף. שלושתן עברו מזמן את שנות השלושים לחייהן, הן אימהות לילדים בוגרים, ואחת מהן אפילו סבתא לנכדים ולנינים. הן מצליחות מאוד, כל אחת בתחומה, אך לשלושתן מאפיין משותף שאינו נראה לעין: הן סובלות מהפרעת קשב וריכוז משמעותית – והן גילו זאת רק אחרי גיל 40.
בשמחת תורה תשפ"ד נקראו חיילי הרבנות הצבאית למשימה הקדושה – טיפול בחללי המלחמה.
בזמן שהם יצאו לשטח, הנשים שנשארו בבית היו שותפות מלאות לאתגר: מהכנת חלות לשבת ועד יצירת מרחב עוטף לבני זוגן, שחיפשו נחמה בין הימים הקשים. אך כשהמחיר הכואב נחשף, הן הבינו שצריך לעשות יותר, ויצאו לפעול גם בזירה הציבורית, למען הכרה וליווי.
כעת הן מדברות מתוך תחושת שליחות על הצורך במערך תמיכה משפחתי ובטוחות שהחוסן הלאומי מתחיל מהבית.
המשפט ״יש לך אותך״ מהשיר שכתבה הודיה חיוט, הפך שגור בפינו מאז פרוץ המלחמה. נראה לי שבכל מעגל עיבוד או כתיבה, המוטו הזה מונח באגביות בין שלל משפטי העצמה. אני רוצה רגע לעצור ולהדגיש כמה בעיניי, במיוחד עבור נשות מגויסים, המשפט הזה הוא לא ״על הדרך״, אלא הוא הדרך עצמה.
כיצד משפיע החושך על מצב הרוח שלנו? מה חוללה המצאת הנורה לאנושות? ומה תפקידו של האור שנגנז לעתיד לבוא? // עם כניסתו של שעון החורף וריבוי שעות החשכה, נכנסנו לתוך האפלה הסמיכה, והבאנו תגליות חדשות, תובנות עמוקות וניצוצות של אור // פרויקט חורף
כבר מהצעד הראשון שלי במתחם של בתיה בעין הוד, הרגשתי שנכנסתי לעולם אחר. היו שם…
נראה שלולא המלחמה הייתה הדסה בן ארי ממשיכה לגדל את שבעת ילדיה במרחב הפרטי, מבלי לצאת מאזור הנוחות. אך הטלטלה שפקדה את חיינו הובילה אותה ליזום פרויקטים ולהוציא לאור את קולה האישי. עם צאת ספרה 'מה אתה יודע על געגוע' היא מדברת על אהבה, על מה שנסדק אצלה ואצל אלמנות המלחמה ("המנטוריות שלי"), ועל משאלת הלב לבנות קומה חדשה בעם מתוך הסיפורים