בשמחת תורה תשפ"ד נקראו חיילי הרבנות הצבאית למשימה הקדושה – טיפול בחללי המלחמה.
בזמן שהם יצאו לשטח, הנשים שנשארו בבית היו שותפות מלאות לאתגר: מהכנת חלות לשבת ועד יצירת מרחב עוטף לבני זוגן, שחיפשו נחמה בין הימים הקשים. אך כשהמחיר הכואב נחשף, הן הבינו שצריך לעשות יותר, ויצאו לפעול גם בזירה הציבורית, למען הכרה וליווי.
כעת הן מדברות מתוך תחושת שליחות על הצורך במערך תמיכה משפחתי ובטוחות שהחוסן הלאומי מתחיל מהבית.
בבוקר שמחת תורה הסתערו מחבלים רבים על קיבוץ כרם שלום, כשמולם עומדים רק חברי כיתת הכוננות וכוח צבאי קטן, שנלחמו בעוז רוח ובגבורה עילאית ושניים מהם נהרגו. אחרי שנה, הוריו של עמיחי ויצן הי"ד, הרב יוסי ורחל ויצן, מספרים על חייו מלאי השליחות, ומתחייבים להמשיך את רוחו הגדולה, מתוך אמונה שאנחנו בדרך לגאולה
ילדים עם צרכים מיוחדים חווים מצבי מצוקה יותר מילדים רגילים. האזעקות, השינויים בשגרה והלחץ הכללי שהביאה איתה המלחמה מזמנים להם ולבני משפחתם התמודדות מאתגרת אף יותר משל כולם
משפחות רבות שהיו אמורות לעבור השנה לבית חדש מצאו את עצמן ללא אפשרות להתקדם בשל המשבר המתמשך בענף הבנייה שהחל מאז פרוץ המלחמה. מדוע זה קורה? ומה צפוי לנו בהמשך?
"אנחנו ישנים מעט מאוד בלילה, וכשמתעוררים בבוקר מפחדים לפקוח את העיניים. אנחנו זוכים לראות אור יום, כשעומר לא ראה אור יום כבר כל כך הרבה ימים. כששותים קפה, כשמתרחצים או כשיוצאים להליכה – אנחנו כל הזמן זוכרים אותו. הוא שם בכל פעולה שאנחנו עושים במהלך היום"
איך יוצאים אל המקווה כשברקע נשמעות אזעקות? איך מתארגנים לטבילה כשבעלך רחוק ואת לא יודעת מתי הוא ישוב? שתי טובלות ושתי בלניות משתפות בגילוי לב על האתגר הגדול של טבילה בתקופת המלחמה