כותבת: ד"ר שרון אסרף, המרכז הרפואי מעיני הישועה
הכותבת היא רופאת נשים בכירה באגף נשים ויולדות ורופאה אחראית במרפאת פרינאום במרכז הרפואי מעיני הישועה

בחשוון, אחרי כל סערת החגים של תשרי, נוחת עלינו שקט ללא מאמץ. יש מי שמרגישה בו ריקנות, ויש מי שרואה בו הזדמנות. בעיניי, זהו הזמן להשריש – לנטוע עמוק את מה שאספנו בחגים

המשפט ״יש לך אותך״ מהשיר שכתבה הודיה חיוט, הפך שגור בפינו מאז פרוץ המלחמה. נראה לי שבכל מעגל עיבוד או כתיבה, המוטו הזה מונח באגביות בין שלל משפטי העצמה. אני רוצה רגע לעצור ולהדגיש כמה בעיניי, במיוחד עבור נשות מגויסים, המשפט הזה הוא לא ״על הדרך״, אלא הוא הדרך עצמה.

יש רגעים שנחרטים עמוק, כמו יולדת שבעלה פיקד באותו זמן על מבצע בעזה ושמע בטלפון איך בנו נולד. “בכיתי יותר מהתינוק. הרגשתי שאני עדה לחיבור עוצמתי בין חיי היומיום ובין הגורל הלאומי שלנו

מכירה את הדמות המצוירת שרצה רצה וגם כשנגמרת האדמה והיא חצתה את שפת הצוק היא ממשיכה לרוץ ורגליה נושאות אותה באוויר. ואז מגיע רגע אחד של מודעות שבו היא זורקת מבט קטן כלפי מטה רק כדי לקלוט שנגמרה כבר האדמה כפי שהיא הכירה אותה והיא קולטת שהיא בעצם רצה באוויר. ברגע הזה היא עוטה מבט של הבנה ואז בדרך כלל מתרחש אחד מהשניים, תלוי בגרסה, או שהדמות מצמיחה כנפיים ועפה לה או שהיא צוללת מטה.
זה תמיד מצחיק משום מה.