הקריירה הטלוויזיונית של מיה מרלנג'ון החלה במגמת תקשורת באולפנית טבריה, המשיכה בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, והגיעה למסכי הטלוויזיה הנצפים ביותר בישראל. לאורך שנות עבודתה כבמאית, תחקירנית ומלהקת העמידה מרלנג'ון אמירה ערכית המייצגת את המגוון בחברה הישראלית, והיום היא מביאה אותה גם בעולם שמחוץ למסך. בריאיון אישי היא משתפת בסיפור משפחתה השזור ביצירתה, לצד הקונפליקטים שבין מימוש עצמי לבית ולמשפחה
כשאני חושבת על ה"סליחות" של תשפ"ד, אני מבינה איזה עם מופלא אנחנו. אם בשנים קודמות נלחשו סליחות בחדרי חדרים, בשנה הזאת ביקשו אנשים אצילים סליחה לעין כול
זמן היריון של בית משתנה אצל כל אחד. אצלנו זה לקח זמן. אולי כי להכות שורשים באדמה קשה לנו יותר מלהכות שורשים ברוח
היא התקבלה לתוכנית פוסט־דוקטורט בהרווארד אחרי דוקטורט במכון ויצמן, ודרכה להיות מדענית באוניברסיטה היוקרתית הייתה סלולה, אך הרצון להיות אמא שינה לה את התוכניות. היום ד"ר אביטל בק מפתחת חלב אם במעבדה, מקדמת נשים דתיות וחרדיות כיזמיות בעולם ההייטק, לומדת ומלמדת תורה, ומצליחה לחייך לאורך כל הדרך
ברגע צובט לב במגילה, כתוב על בועז: "ויצבוט לה קלי". פתאום מגיע מישהו אל האישה הלוחמת הזו ואומר לה: בואי הביתה, תנוחי, הכנתי לך משהו לאכול
בכל השיחות שאני עושה עם הלוחמים הגיבורים שלנו, הם אומרים: תבלו! אל תיתנו להם לנצח את היופי של החיים בישראל
דיצה אור מדברת עם אבינתן על החירות. אין לך עכשיו חופש, היא אומרת לו, אבל המלחמות נמצאות בדיוק היכן שאתה עכשיו: במישור תת־קרקעי ובלתי נראה. במנהרות נוהרת חירותך הפנימית, שם איש לא יוכל לכבות את האור שלך!
לאט לאט ראיתי אותן נכנסות, מהוססות, מחפשות. לאחרונה הן רק מחפשות, בכל מקום. על החולצה…
הנשים של המלחמה האחרונה הן הצבא של רח"ל, רשות החירום הלאומית. הן ידעו צער אינסופי, הן התאבלו על מה שהבינו שלא יהיה עוד, וקמו מאסונן האישי לבקש על כל הבנים ועל כל האימהות.
מה עושה לך טוב? אילו פעולות ממלאות אותך באנרגיה מחודשת בסוף יום ארוך? קוראות פנימה משתפות