בבוקר שמחת תורה הסתערו מחבלים רבים על קיבוץ כרם שלום, כשמולם עומדים רק חברי כיתת הכוננות וכוח צבאי קטן, שנלחמו בעוז רוח ובגבורה עילאית ושניים מהם נהרגו. אחרי שנה, הוריו של עמיחי ויצן הי"ד, הרב יוסי ורחל ויצן, מספרים על חייו מלאי השליחות, ומתחייבים להמשיך את רוחו הגדולה, מתוך אמונה שאנחנו בדרך לגאולה
19 שנה אחרי שנעקרו מבתיהן בגוש קטיף, הן מצאו את עצמן שוב בקו האש. שלוש תושבות הגוש לשעבר מדברות על החיים "בגן עדן", על הבחירה להמשיך בחיים, ועל השאלות הגדולות שמציפות כשהצבא נדרש לחזור אל המקומות הללו, שהפכו לקיני טרור
"אנחנו ישנים מעט מאוד בלילה, וכשמתעוררים בבוקר מפחדים לפקוח את העיניים. אנחנו זוכים לראות אור יום, כשעומר לא ראה אור יום כבר כל כך הרבה ימים. כששותים קפה, כשמתרחצים או כשיוצאים להליכה – אנחנו כל הזמן זוכרים אותו. הוא שם בכל פעולה שאנחנו עושים במהלך היום"
כמעט מדי יום בחצי השנה החולפת התבשרנו על נפילת חייל בשדה הקרב, ומאחורי כל "הותר לפרסום" התגלו דמויות מופת שאינן נופלות מדור תש"ח: נערים, נערות ואנשי משפחה שהותירו הכול מאחור ויצאו להגנת המולדת. לקראת יום הזיכרון, אספנו את צוואותיהם הכתובות והלא כתובות של עשרה חיילים שבמותם ציוו לנו את החיים
הן קיבלו את הבשורה הכואבת ביותר בעודן נושאות חיים חדשים בקרבן. בזמן השבעה הן חשו תנועות עובר שנתנו קורטוב של נחמה, ואל הלידה נסעו לבד. רויטל שמיר, מיתר אליהו, אביה לובר וצוף אשחר משתפות במה שעובר על אישה שאיבדה את בעלה בזמן ההיריון, ועל החיים החדשים שנותנים כוח להמשיך, למרות הכול
בפרויקט הזה, שנרקם במערכת פנימה, התאהבתי מהרגע הראשון. הימים האלו, איך לומר, הם כמו עיסה דביקה. עצב ושמחה מעורבבים כמו בלילה של עוגת שיש, והנה פורים בפתח – מחזיר אותנו שוב לסיפור של עם ישראל, החוזר על עצמו בשינוי אדרת.
הכאב העצום של אימהות דתיות שילדיהן נרצחו או נחטפו במסיבת הטבע ביער רעים, הצטרף לכאב המוקדם יותר על בחירת הילד בדרך חיים השונה משלהן. באומץ לב הן משתפות על המסעות שעברו בשנות החינוך, על הבחירה בקשר קרוב למרות האתגרים, ועל הגעגועים שמלווים אותן מאז שמחת תורה
"הארץ משוועת, הגיעה עת לטעת", אומר השיר המפורסם, אך השנה מצאו את עצמם משקים רבים בדרום מתמודדים עם משבר לא פשוט בעקבות המלחמה, ולא ברור אם יוכלו לשתול לקראת העונה הבאה. בצל גידולים שנפגעו מרקטות, עזיבה המונית של פועלים תאילנדים, פינוי מהבית ואבדות בנפש, החקלאיות בעוטף עזה נאחזות באדמה ומאמינות שלמרות הכול, החקלאות הישראלית תנצח
החל מרגעי חוסר הוודאות הראשונים בשמחת תורה, דרך הגילוי על מכרים וחברים שנהרגו, ועד הפינוי לבית מלון לתקופה בלתי ידועה: הצלמת יעל בוחבוט, תושבת בני נצרים בדרום, שמצלמת בימי שגרה נופים בעוטף ומשפחות, תיעדה רגעים קטנים וגדולים שעברה עם בני משפחתה מאז שהחלה המלחמה | יומן מסע
אני עצמאית, כל כך עצמאית. מסתדרת לבד, אפילו עם הרכב. אבל מכונת הכביסה משמיעה רעש שאני לא מצליחה לפתור, ואני כורעת מולה ובוכה. לא ככה, אבא, לא ככה אמור להיות