מוריה זעירא (54), אמא לשמונה ילדים וסבתא לשני נכדים, נשואה לישראל. גרים בכיכר דיזנגוף, מקימי ראש יהודי בתל אביב
מקום אהוב בארץ
ירושלים, שם נמצא האוויר הכי נקי בארץ. יש בה אנרגיות אחרות. כשמגיעים אליה רואים את הטוב שבה. אני מחכה שבית המקדש ייבנה, וכשאני מתהלכת בירושלים מרגישה שהגאולה קרובה.
שבת בשבילך
מאז שעברנו לתל אביב שבת היא השיא של השבוע ושל השליחות, אור ענק. קשה מאוד להסביר במילים מה קורה פה בשבתות. אנחנו חלק מתשע משפחות של ראש יהודי שפותחות את ביתן בשבת. הכול סובב סביב השבת, וההכנות אליה מתחילות מיום שלישי. כל שבת אנחנו מארחים יותר משלושים איש. התפילה מאוד מרגשת, מרוממת, משמחת ומרקידה את הלב. אני מרגישה בשבת השראת שכינה. יש חבר'ה שזו הפעם הראשונה שלהם בבית הכנסת. זו משפחה ענקית שמגיעה הביתה.
תפילה שאת אוהבת במיוחד
קבלת שבת. יש בה אור מיוחד, קדושה והתעלות. הניגונים עצמם, הריקודים והאש של כולם בעיניים כשהם מתפללים ושרים בקבלת שבת, זה שיא השיאים בשבילי.
זיכרון ילדות משמעותי
כשהייתי בחופש בין כיתה ו' לז' ההורים שלי החליטו לעבור לימית כדי לעצור את הנסיגה, ולמדתי בבית ספר חילוני בגלל סיבות לוגיסטיות. אולי אז נזרע הגרעין הראשון לראש יהודי. זו הייתה שנה מאוד עוצמתית גם במפגש עם האנשים וגם במשפחה. הגירוש עצמו לצערי נשאר לי כטראומה כאובה מאוד עד היום.
תל אביב
לפני שעברנו לגור כאן, כשהייתי מגיעה לכאן לשבת ספרתי את השעות עד לעזיבה. והיום, לעיר עצמה אני עוד לא מחוברת, משתדלת לראות את היופי שבה, אבל האנשים פה ומה שהם עוברים עם החירות לבחור – אני פשוט מאוהבת בהם.
קירוב לבבות
כל מפגש או חיבור בעיניים הוא רגע מכונן של קירוב לבבות, הלב שלי לא מתעייף מזה. כל פעם מחדש נוגע לא נוגע. זה חיים של רגעים קסומים. זכיתי שאני פה. סיפור אחד שנחקק לי הוא של בחורה שהכרתי שהייתה בתהליכי תשובה וערב שבת אחת ראיתי אותה עצובה ובוכה, והיא סיפרה לי שהיא נאלצה לחלל שבת. נתתי לה את החיבוק ואמרתי לה שממשיכים הלאה והכול בסדר. שלוש שנים אחרי אני עדיין זוכרת. מה שאנשים עוברים פה, זו זכות להיות כאן לידם.
עם ישראל 2023
הוא בצירי משיח, אין לנו ברירה אלא להתברר. הקב"ה מרים אותנו קומה, ואנחנו צריכים להחזיק חזק ולשמור על האמת ועל הקב"ה. בסוף מה שקורה פה באחד על אחד, בשיח, בחיבור לערכים, זה השינוי. אלו צירים כואבים, אבל זו זכות להיות בדור הזה שמברר את צירי הגאולה.
דמות שהיית מתחלפת איתה ליום אחד
הרב שמואל אליהו. האור שהוא מפיץ, הכוחות, האמת והאנרגיות שלו. מצד אחד הוא נוגע בגבוה ומצד שני הוא כל כך איתנו. הייתי רוצה לחוות את זה כדי לדעת לאן לשאוף.
נקודת מפנה בחיים
המעבר לתל אביב. גדלתי באלון שבות, ואני ובעלי היינו ממקימי מעלה חבר. החיים שלי היו סביב התנחלויות, וכל מה שקשור לתל אביב היה מעבר להרי החושך, בחיים לא חשבתי שאעבור לשם. עם הזמן בעלי התחיל עם ראש יהודי וניסה במשך 18 שנה לשכנע אותי לעבור. הייתי באה לשבת בתל אביב ובורחת. ואז הייתה לי הארה פנימית עם בירור מאוד עמוק, והחלטתי שאני קופצת למים. אחרי שהחלטתי הסתערתי על המשימה. זה היה כרוך בירידה בתנאים, לפני כן היה לנו הכול, אבל הנשמה רצתה להוסיף עוד טוב בעולם. זו שליחות משפחתית, ועם כל האורות יש פה הרבה מורכבות משפחתית.
רעות בשבילך
שתי הבנות שלי הן האורות שלי, וגם שאר הילדים כמובן. רעות היא כמו פרח שנפתח בתל אביב, היא גילתה את עצמה בשנת השירות והתחברה לשליחות שלנו. היא מאוד מוכשרת בנגינה ומובילה איתנו מסיבות ראש חודש ומלווה מלכה שאנחנו עושים. המוזיקה שלה מאוד דומיננטית והיא מצליחה דרכה לגעת בהמון נשמות. זכינו בה ובכל הילדים. הילדים שלנו הם גיבורים.
רעות זעירא (23), מחנכת פנימייה באולפנת חמרה בבקעת הירדן
מקום אהוב בארץ
תל אביב עיר הקודש. משהו בה חופשי, אני אוהבת את האנשים וההמולה בה. בעיקר היא מאפשרת לי להיות אני בלי שישפטו אותי. אני מגלה בה את עצמי כשאני נוסעת על איילון ורואה את הבניינים והאורות והלב שלי נפתח.
שבת בשבילך
מרכז השבוע, יום סוער. המון מתרחש בשבת בתל אביב בראש יהודי. בפן הרגשי, במפגש עם האנשים, בתפילות שהן זכות וחיות. ארוחות השבת ענקיות ויש תחושה של "פני שבת נקבלה", כי רוב האנשים בתל אביב לא חוגגים את השבת, אבל מי שכן בוחר להיכנס לבית הכנסת נמצא שם כל כולו. זה השיא של השבוע.
תפילה שאת אוהבת במיוחד
תפילת הלל. הניגונים, הריקודים, הצבע הלבן וההתעסקות בצד האופטימי של החיים. יש הרבה תפילות שהן על החורבן ועל מה שחסר, אבל ההלל מתעסק בצד האופטימי של החיים.
זיכרון ילדות משמעותי
אני זוכרת ילדות שבה הלכתי יחפה ברחובות, אספתי קרשים לל"ג בעומר ושיחקתי כדורסל בחוץ עם האחים שלי. זה משהו שעד היום גורם לי ללכת יחפה ברחובות תל אביב. בסוף אני מתנחלת.
תל אביב בשבילך
בית. אני מתחזקת בה רוחנית ומרגישה שיש בה געגוע גדול לקב"ה, החיפוש וחוסר הוודאות בה מולידים משהו חי בעבודת ה' שלי ושל אנשים סביבי. זו עיר שיש בה המון כאב ובדידות, ובכל זאת אני מרגישה בה עטופה ומחובקת.
קירוב לבבות
פעם בחודש אנחנו עושות ג'ם של נשים, התוועדות נשית שבה אני מנגנת בגיטרה ואמא שלי מדברת. זה ערב של פתיחת לב ושל שירה. משהו במוזיקה שובר את כל ההבדלים בין הנשים וגורם לקירוב לבבות חזק. אלה רגעים שהם מעבר למילים, קסם.
עם ישראל 2023
אני מרגישה שעם ישראל קרוב מתמיד לעצמו. המוכנות להילחם והעוצמות מסמלים בעיניי קרבה בין אחים. רק כשיש אמוציות ועוצמות כאלו זה מעיד על הקרבה הגדולה בינינו. בסוף על האחים שלי אני אצעק הכי הרבה, הם הכי קרובים אליי ואני הכי שייכת אליהם. ומה שקורה עכשיו מעיד כמה אנחנו קרובים ושייכים אחד לשני.
דמות שהיית מתחלפת איתה ליום אחד
הרב שלמה קרליבך, כי אני מחוברת לשליחות שלו – להרבות אהבה ולהאיר את עבודת ה'.
נקודת מפנה בחיים
סוף כיתה י"ב, שיחת מסדרון עם ראש האולפנה. הייתי בתקופה שמשהו בי סירב להקשיב פנימה, לרגשות, לרצונות. התנהלתי מהראש עם המון מתח ודיסטנס עם העולם. היא הראשונה שהסתכלה לי בעיניים, ישר ללב, ואמרה את המילים: "רעות, אני לא קונה את ההצגה שלך". רק חיכיתי שמישהו אחד יראה אותי באמת. המשפט הזה שלח אותי לעבודה של הסרת קליפות של שנים. הפכתי לאדם רגיש, פנימי, חי. שנים קדימה אני יודעת להגיד שהיא המבוגר שהאמין בי. היום, כשאני מתעסקת בחינוך, זו התורה שלי: להפוך את הקליפות לשקופות ולהסתכל ישר ללב.
אמא שלך בשבילך
שני ההורים שלי מתוקים. אני מעריכה את אמא שלי ואוהבת אותה מאוד. אני לומדת ממנה על פשטות וחסד ובריאות נפשית. היא אמא בכל רמ"ח איבריה, ואחר כך היא לעם ישראל, אידיאליסטית. כל מי שאני היום שייך להורים שלי ולבית שינקתי ממנו.
מתוך גיליון סיוון תשפ"ג של מגזין פנימה. להצטרפות לחצי כאן
