חמצון הוא תהליך טבעי שבו מולקולת חמצן יוצרת תגובה כימית עם מולקולות אחרות. החמצון מתרחש בעולמנו בכל רגע ורגע ביצורים חיים ואפילו בעצמים דוממים. החלדה של ברזל, השחרה של אבוקדו שנחתך או אפילו שריפת הדלק באוטו – כולם תהליכי חמצון. החמצון מתרחש גם בגופנו ואחראי על הפקת אנרגיה בתאים, תהליכים במערכת החיסון ואפילו תהליכי הזדקנות. אפשר לומר בהכללה שהחמצן שנמצא סביבנו הוא למעשה מקור חיותנו, והוא גם הסיבה להזדקנותנו. ממש כמו הלהבה שבנר שמאפשרת לו לבעור מחד ומאידך מכלה אותו.
בלי להיכנס להסברים כימיים מפורטים, כדאי לדעת שמכיוון שמולקולת החמצן היא מולקולה חסרת יציבות יש לה נטייה ליצור רדיקלים חופשיים. הרדיקלים החופשיים הם מולקולות מאוד לא יציבות בגלל מחסור באלקטרון, והן מגיבות מהר מאוד עם מולקולות אחרות. באופן ציורי אפשר לדמות אותן למולקולות שמחפשות יציבות ולכן תרות אחר מולקולות שאינן יציבות דיין כדי לחטוף מהן אלקטרון ולהתייצב. אלא שאותה מולקולה שנחסרה הופכת כעת בעצמה לרדיקל חופשי, וממשיכה לחפש מולקולה לא יציבה ולתקוף אותה וכן הלאה. כך למעשה נוצרים נזקי החמצון.
כאמור, תהליך החמצון הוא חלק מהחיים ואף חיוני לנו, אבל כמו כל דבר בעולמנו המידה כאן מכרעת לטוב או לרע. באופן טבעי הסביבה הקיומית שלנו עשירה בחמצן, וממילא תיווצר בתהליכי החיים שבנו שרשרת חמצונית. אולם יש משתנים נוספים שגורמים למידה מרובה של חשיפה לרדיקלים חופשיים, מה שמאיץ את תהליכי החמצון בגופנו וגורם לתופעות נוספות כמו הזדקנות מואצת, פגיעה בכלי הדם, מחלות לב, שבץ, סרטן, מחלות זקנה כמו אלצהיימר ועוד.
למשל, כל קרינה אלקטרומגנטית שמקיפה אותנו – הטלפונים הסלולריים, המחשב הביתי, קווי החשמל והאנטנות סביבנו – מכילה אטומים בעלי מטען אנרגטי שתוקף את גופנו ברדיקלים חופשיים. גם חשיפה תמימה לשמש ולזיהום אוויר שנוצר בתהליך של שריפה מטעינה אותנו ברדיקלים חופשיים. בקטגוריה זו נכללים כלי רכב, מפעלי זיקוק, סיגריות או כל מדורה שמשחררת עשן לאוויר. וכמובן, גם האוכל שלנו מועשר ברדיקלים חופשיים. כל טיגון, אפייה שמשחימה את המזון ובעיקר בשר על האש ומזונות מעושנים מהווים מצבורי ענק של רדיקלים חופשיים שנכנסים לגופנו.
דרך התיקון
ראינו שהסיבה לנזקי החמצון היא החיפוש הבלתי נלאה אחר היציבות שמתקבלת באמצעות חטיפת אלקטרון מכל מולקולה שאינה יציבה דיה, אשר הופכת בעצמה לרדיקל חופשי ברגע שנלקח ממנה האלקטרון. מסיבה זו הפתרון הפשוט ביותר הוא להוסיף למשוואה אלקטרון עודף וכך לעצור את שרשרת הנזק. ואכן, נוגדי חמצון הם חומרים המכילים מולקולות בעלות אלקטרון עודף.
ישנם מאות סוגים של נוגדי חמצון הקיימים במזון, אך נוגדי החמצון הבאים ידועים כחזקים ביותר:
ויטמין C – מצוי בעיקר בפירות הדר, פלפל אדום, גויאבה, תותים, כרוב וברוקולי. חשוב לדעת שוויטמין C נהרס במגע עם חום או חמצן, ולכן כדאי לצרוך את המזונות הללו כשהם חיים ולא מבושלים.
בטא קרוטן – מצוי בעיקר בירקות ופירות כתומים כמו גזר, דלעת, בטטה ואפרסקים, וגם בעגבנייה, גמבה וברוקולי.
ליקופן – נוגד החמצון האדום שמצוי בעגבנייה ובאבטיח. חשוב לדעת שערכו מוכפל עם הבישול, ולכן רוטב המבוסס על רסק עגבניות מכיל יותר ליקופן מעגבניות טריות.
ויטמין E – מצוי באבוקדו, זרעים, אגוזים, ירקות עליים ירוקים ודגים.
סלניום – מצוי בדגנים מלאים, ביצים, שום ואגוזי ברזיל. ארבעה אגוזי ברזיל ביום מהווים את כל התצרוכת היומית הנחוצה. אולם חשוב לא לעבור את הכמות הזאת, כי ביציאה מהמידה הסלניום נעשה רעיל.
תרכובות פוליפנוליות – מצויות בעיקר בפירות יער, ענבים, תפוח ודובדבנים, ובברוקולי, כרוב, בצל, יין אדום ותה ירוק.
ברגליים יחפות
דרך נוספת, מופלאה ופשוטה לאזן את המרדף הבלתי פוסק אחר עודפי אלקטרונים היא הליכה ברגליים יחפות על האדמה, בחוף הים או על דשא רטוב.
בשל הבדלים בין האטמוספירה העליונה ובין האדמה, כדור הארץ הוא מקור טבעי של אלקטרונים. כל ברק שמופיע בשמי הארץ טוען את האדמה בכמות עצומה של אלקטרונים. כשאדם הולך יחף על פני האדמה – ולא עם סוליות סינתטיות שמבודדות את הגוף מהמטען החשמלי שאצור בקרקע – אזי מתרחש תהליך של העברת אלקטרונים חופשיים מהאדמה לתוך הגוף. אם מרטיבים את הרגליים או הולכים על קרקע רטובה, ההולכה משתפרת ומצליחים לאגור עוד אלקטרונים.
