באופן רשמי, טווח הגילים של הקוראות שלנו הוא 99-18, אבל אנחנו יודעים היטב שאת המגזין תופסות גם נערות צעירות יותר, שימצאו עניין בטיפים לטיפוח או במדור החברות הטובות, כשהאחים הקטנים שלצידן נהנים בינתיים מהמגזין הבן – אותיות וילדים.
ואי אפשר שלא להתייחס לקוראים השקופים שלנו, הלא הם הגברים. על אף שהם לעולם לא יודו בכך וגם לא יענו על שום סקר, אנחנו יודעות שמאוחר בלילה אתם מפלחים את הגיליון שמונח לצד המיטה. כן כן, אני מדברת בדיוק עליך, שקורא ברגע זה את השורות האלה. אל דאגה, אנחנו מבטיחות לא לגלות לאף אחד!
והנה עוד כמה נתונים מעניינים על פילוח המאפיינים של הקוראות שלנו, על פי הנתונים שעולים מן הסקר:
גיל ממוצע: 47
סטטוס משפחתי: 93% נשואות, 2.5% רווקות, 1.8% גרושות, 2.3% אלמנות
ממוצע ילדים: 4.8, ויש גם 13 בקהל!
אזור בארץ: 16% צפון, 18% דרום, 35% מרכז, 30% יהודה ושומרון
סוג יישוב: 54% עיר, 39% יישוב, 5.5% מושב, 1.5% קיבוץ
לימודים ושירות לאומי
איפה למדת בתיכון?
אם את מכירה מקרוב מושגים כמו חמשושית, הכתרה, רבנית פורים ושמיני, את בחברה טובה. מחצית מהקוראות שלנו הן בוגרות אולפנה, כולל מגורים משותפים עם חברותיהן לספסל הלימודים (כי מה יותר כיף מאשר לאכול ארוחת בוקר, להתפלל, ללמוד, להמשיך ללמוד בחדר לבגרות, לשחנ"ש עד אור הבוקר ולקום לעוד יום כזה עם החברות שלך, במשך ארבע שנים?), 11% למדו באולפנית, שזה כמו אולפנה, רק בלי הקטע הזה של לישון יחד, 29% למדו בתיכון דתי ו־10% בתיכון ממלכתי. כך או אחרת, שנות התיכון העליזות יהיו לנצח השנים המעצבות של חיינו.
היכן שֵׁירַתְּ?
בגזרת השירות למדינה אפשר להצביע על מגמה ברורה, עם 73% לטובת השירות הלאומי, שעדיין נחשב לגוף המרכזי לבנות במגזר הדתי־לאומי. בחינוך הפורמלי, הבלתי פורמלי, בבריאות, בשירותים הממשלתיים ובגרעינים התורניים – בנות השירות הלאומי נותנות את הלב והנשמה. 11% שירתו שירות צבאי, ועברו מסע של טירונות והיכרות מקרוב עם תנאי שטח, המיטות הצבאיות הידועות לשמצה, היררכיה פיקודית וחוקים נוקשים לגבי לק, שיער ועמידה בזמנים, ו־14% לא שירתו בכלל, ויצאו ישירות אל החיים.
תורה, חדשות ותוכן
באיזו תדירות את לומדת תורה?
כלל ידוע הוא, שגם אם יהיו 48 שעות ביממה, לא נספיק חצי ממה שרצינו באמת. בשנים העמוסות ביותר בחיינו אנחנו חולשות גם על הבית, הזוגיות (מי אמר דייטים על הספה בערב עם כוס יין וערמת כביסה?), הקריירה שנמצאת בשיאה, ילדים לחנך, חברות לצאת להתאוורר איתן מדי פעם, הגשמה עצמית דרך קורסים וסדנאות, והנשמה? מה איתה?
מתברר שיותר מחצי ממנויות פנימה קובעות עיתים לתורה ומכניסות ללו"ז השבועי העמוס לימוד פעם בשבוע. 26% מכן מגדילות לעשות וקובעות לימוד פעם ביום. קצר או ארוך, זה לא משנה, העיקר הקביעות. 8% מהמשיבות לומדות פעם בחודש, ו־13% רק לעיתים רחוקות מכך.
כיצד את לומדת?
הדרכים רבות ומגוונות: 46% אחוז מהמשיבות העידו שהן הולכות לשיעורים פרונטליים – הרצאה, שיעור או לימוד משותף, כזה שאולי יש בו עמדת קפה ומאפים מנחמים, ואפשר להתחבר יחד לדברים ולדון עליהם פנים מול פנים. 47% מעדיפות לשמוע את השיעור שלהן בדרכים, בנהיגה בדרך לעבודה או בריצה בלילה – דרך פודקאסט או שיעורים מוקלטים.
בנוסף, 51% לומדות גם מספר, כשהן יושבות אחת על אחת עם עצמן, קוראות, לומדות ומפנימות בזמן ובמקום שלהן, ו־11% לומדות בחברותא, כי אין כמו לדון ולהתנצח על דברי תורה, ולהעלות בקודש את חיי היומיום, הכביסות, הילדים והעצבים מהעבודה – בשעה של לימוד עם חברה טובה, מדריכה או עם בן הזוג. ככה זה כשיש שניים, עם מחלוקת מבורכת לשם שמיים.
איך את מתעדכנת בחדשות?
נראה שמאז שבעה באוקטובר, כולנו מחוברים לחדשות דרך הווריד. מכל עבר תוקפים אותנו מבזקים וידיעות מתפרצות ומערערים את עולמנו. אם פעם היית פותחת את הבוקר עם מודה אני והצצה לשעון המעורר, בשנתיים האחרונות הדבר הראשון שקפץ אל העיניים בבוקר הוא איפה הייתה תקיפה ולא מעט שמות שהותרו לפרסום לצערנו. החדשות בישראל הן קצת כמו הכביסה שבסל שלך – משהו שאף פעם לא באמת נגמר, וגם אם חשבת שהגעת לתחתית – תמיד תקפוץ ידיעה חדשה.
אז בין אם זו תקיפה היסטורית באיראן או הודעה דרמטית על סופה שתפקוד את ישראל (או כמו שקוראים לזה בשאר העולם: גשם), אף פעם לא ישעמם פה. 46% מכן הצביעו שהן צורכות את התוכן שלהן דרך אתרי החדשות השונים, שזו צריכה מבוקרת יחסית, וניתנת לשליטה ולבקרה. 40% דרך הווטסאפ, בערוצים השונים או בקבוצות עדכונים, 29% הצביעו על אפליקציות החדשות, רובן עם מערכת פוש ששולחת ידיעות חמות בזמן אמת, לעיתים שלא לצורך. 16% מהטלוויזיה דרך האולפנים השונים, ו־6% מהטלגרם – אפליקציה שפרצה לחיינו במלוא עוצמתה במלחמה, והביאה הרבה ידיעות אמיתיות מהשטח שלא דווחו באמצעי התקשורת הרשמיים, אך גם הרבה מידע ללא צנזורה ומראות זוועה שלא היינו צריכים לראות.
על כל פנים, החדשות תמיד יהיו כאן, אנחנו מדינה קטנה ומשוגעת בלב המזרח התיכון, ולכל הצדדים יש אינטרס להשאיר אותנו מתוחים לקבל את הפוש הבא. אולי עכשיו, עם שוך המלחמה, זה הזמן להיפרד מכמה מקורות שמכניסים סטרס מיותר לחיינו, ולצרוך תוכן שירים לנו את מצב הרוח.
קרדיט: טל ביסמוט
המשך הכתבה בגיליון שבט תשפ"ו,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן
