שומרת אחותי: לילי בן עמי עושה מהפיכה באלימות במשפחה

בערב האחרון לחייה נפגשה מיכל סלה עם אחותה לילי בסדנת נשים במושב הולדתן בית זית. יחד הן חלקו חוויות, שאיפות וחלומות. רגעי שפיות אחרונים של אחיות בלב ובנפש, שנגדעו שעות לאחר מכן, כשמיכל נרצחה באכזריות מצמררת בידי בן זוגה אלירן מלול, לעיני בתם התינוקת.

"במהלך הסדנה הסתכלתי במשך שתי דקות לאחותי בעיניים. חשבתי לעצמי שמעולם לא הסתכלתי כך בעיניים שלה, וכמה היא יפה וחזקה וכמה אני אוהבת אותה ורוצה להתקרב אליה", מספרת בן עמי על השעות האחרונות בחייה של מיכל. "בדרך הביתה דיברנו על כך שהיא מסיימת חופשת לידה ומתחילה עבודה חדשה. היינו מוארות, שמחות ומאושרות. ואז מיכל תפסה את הטלפון ואמרה לי שאלירן לא מצליח להרדים את התינוקת ושהיא צריכה לחזור הביתה. זה היה נשמע הכי 'בנאלי' ורגיל. שעה וחצי אחרי כן היא כבר הייתה מתה".

הרצח של מיכל סלה, עובדת סוציאלית מסורה, היכה בזעזוע מדינה שלמה. על פי כתב האישום, באוקטובר 2019 דקר אלירן מלול את מיכל לעיני בתם, שהייתה אז בת שמונה חודשים. הוא שהה עם סלה והתינוקת במשך 17 שעות לאחר הרצח ואז יצא לשכנים וביקש עזרה. לדברי בן עמי, מלול סירב שיבדקו אותו בזירת הרצח והשוטרים נענו לבקשתו ונתנו לו מורפיום. בדיעבד, לא ניתן היה לדעת אם היה תחת השפעת אלכוהול או סמים. בחקירות שיגיעו בהמשך יטען מלול שמיכל היא זאת שפגעה בו. עד לנקודת הרצח, משפחתה של מיכל עדיין לא ידעה כי בן זוגה של מיכל היה אלים, נקמן וקנאי באופן קיצוני גם כלפי בנות זוגו הקודמות.

"לפני שהוא רצח אותה מיכל הייתה בפיג'מה, היא הניקה. היא נרצחה במקום הכי בטוח, בבית שלה. האיש הראשון שהיה צריך לשמור עליה הוא שפגע בה", אומרת לילי בכאב, ומשחזרת את תסריט האימים שעבר עליה ועל בני משפחתה.

"אבא שלי התקשר ואמר שאבוא לבית של מיכל. כשהגעתי הרחוב היה חסום והיו ניידות משטרה. לא עלה לי בראש תסריט של אלימות. הגעתי לבניין של מיכל, הרמתי את הסרט של המשטרה וניסיתי לעבור, אבל שוטר עצר אותי והשפיל מבט. דודה שלי היא זאת שאמרה לי שאלירן הרג את מיכל. לא האמנתי. הלכתי לשוטר ושאלתי אם הוא בדק לה דופק. הוא אמר שכן".

"כמו שחקנית בסרט אימה"

דקות אחרי בשורת האיוב על מות אחותה האהובה, כשהיא רואה את אמה הנסערת מחזיקה את הבת של מיכל, לילי מבינה שהיא צריכה לקחת את המושכות. היא לוקחת את התינוקת הקטנה בידיה ומודיעה לאחיה על הטרגדיה שפקדה אותם.

"הרגשתי שאני חלק מסרט אימה. השכנה החליפה לתינוקת את החולצה שהייתה מלאה בדם. השוטר אמר לנו ללכת מהמקום כי מגיעה תקשורת, ואני נכנסתי לאוטו, התקשרתי לאיש שלי, בכיתי והתחלתי להתקשר לכל האחים. כל הסיטואציה הייתה קשה מנשוא. משהו שאי אפשר להכיל. כל הגוף כאב לי".

"זה היה סיוט שאת מוצאת את עצמך שחקנית ראשית בו", היא משחזרת את הרגעים, שמטלטלים אותה גם ממרחק הזמן. "אחותי נרצחה ואני הפכתי לעדה במשפט רצח. בשבעה הגיעה אלינו מטפלת הומאופתית. הייתי מרוסקת ואמרתי לה שכל כך כואב לי שהלוואי שהייתי יכולה לדלג על השנה הזאת, כי אני לא יכולה לשאת את הכאב, ומצד שני אני לא רוצה לדלג על השנה כי רק אתמול הייתי עם מיכל ואני לא רוצה להתרחק ממנה".

במהלך השבעה החליטו בני משפחתה של מיכל שהתינוקת תגדל אצל האחות ליאת ברמת הגולן. "ליאת לקחה על עצמה לטפל בילדה עוד בשבעה, והיא זאת שהרדימה אותה כל לילה. כיום התינוקת היא הבת של ליאת וירדן לכל דבר. היא יודעת על מיכל ויודעת שיש אמא של למעלה ואמא של למטה".

בן עמי מצידה הפכה להיות נציגת המשפחה מול המשטרה, הפרקליטות והתקשורת. בעל כורחה היא זו שנאלצה לזהות את גופת אחותה. "כשזיהיתי את מיכל, איש מחברה קדישא בא והגיש לי את טבעת הנישואין. ראיתי טבעת זהב דקה ש'הוא' נתן לה, ולא יכולתי להסתכל עליה. הכל התערבב. עמודי התווך שהחזיקו את העולם התמוטטו. האמון בטוב האדם, האמון באנשים הכי קרובים. פחדתי על ההורים שלי ועל הילדים שלי. בהלוויה אמא שלי אמרה שזאת בעצם ההלוויה שלה עצמה. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה, ומאז הרצח הוא בוכה כל יום. לא נתפס שזה קרה לבת שלו. הוא היה אבא מגונן ושמרן מאוד, תמיד אמר לא לחזור מאוחר הביתה".

"אם זה קרה לנו זה יכול לקרות לכל משפחה", היא מוסיפה בכאב. "שלושה ימים לפני הרצח מיכל והרוצח ישבו איתנו אצל ההורים, והיו צחוקים ושמחה. ארבעה ימים אחר כך אותו דשא הפך לחצר השבעה של ההורים שלי".

מאז הרצח בן עמי מקדישה כל דקה מזמנה לפורום שהקימה. מתוך כאב השכול היא בחרה לעשות הכל כדי למנוע את הרצח הבא. הסלוגן שמלווה את הפורום הוא 'יהי זכרה מהפכה', והמטרה שלה היא לעורר מודעות לנושא בכל דרך אפשרית ולקדם יוזמות חברתיות וממסדיות שישנו את תמונת המצב של רצח נשים בידי בני זוגן בישראל. בפגישת הזום היא מעודדת את הצוות שלה לעשות הכל ובגדול. "אין 'אי אפשר' בפורום מיכל סלה", זה המשפט ששגור בפיה מאז החליטה לקחת על עצמה להיות בחזית המאבק.

"אני עשיתי תאונת דרכים עם הרֶשע", היא מסבירה את הבחירה הלא קלה. "כשעושים תאונת דרכים עם הרוע הטהור הזה, כמו עם מי שרצח את אחותי, התגובה של אנשים נורמליים היא להתכנס פנימה, ללקק את הפצעים כדי להירפא ולהמשיך הלאה. קשה לבוא ולנבור בדבר הזה, וזאת הסיבה שהרֶשע מצליח. התגובה הנורמלית היא להתבייש ולשתוק. וזה המזון לרשע. הרוצח רוצה שאני אשתוק.

"אחרי הרצח של מיכל שחזרתי מאות פעמים את המפגשים שלי איתו, את ההתנהגות שלו, ולא ראיתי כלום. כולם היו בטוחים שהוא מקסים. הוא היה הראשון שקם לעזור ולדבר בנועם. כזה 'טוב לב'", היא אומרת בחיוך מר. "ניסיתי להבין מה עבר על מיכל, איך לא ראיתי כלום? האם אפשר היה להציל אותה? במשך חצי שנה חקרתי את הנושא. ישבתי עם מומחי אלימות, והתשובה הכי קשה הייתה – כן. אפשר היה להציל את מיכל".

מהחקר שלה בנושא גילתה בן עמי כי על פי מומחים לאלימות במשפחה, כמחצית מהנרצחות לא חוו אלימות פיזית קודמת. לגברים האלימים יש דפוס פעולה זהה, ועל כן ניתן לזהות את הסימנים ואת תמרורי האזהרה מראש. אולם גם מיכל סלה, עובדת סוציאלית בהכשרתה, לא הכירה את תמרורי האזהרה ולא ידעה שעליה להיזהר.

"לפני הרצח של מיכל לא הכרתי אישה אחת שחוותה אלימות. אחריו פנו אליי נשים בכירות, שופטות ומגישות טלוויזיה שחוו אלימות במשפחה. אשת מקצוע שהכרתי אמרה לי שגם היא לא סיפרה למשפחה. שאלתי אותה למה, והיא אמרה שזה כמו פגיעה מינית, שהיא התביישה ממה שבן הזוג עשה לה. שאלתי אותה מה היה גורם לה לספר, והיא ענתה שיש שלוש שאלות שצריך לשאול כדי לגרום לאישה לדבר: טוב לך? את מאושרת איתו? את מפחדת ממנו?"

"גם אם מיכל הייתה משתפת אותי במתרחש בזוגיות שלה ובקנאות האובססיביות שלו היא הייתה נרצחת", מבהירה לילי. "כי ככל הנראה אני הייתי מזדעזעת מהקנאה שלו ואומרת לה לקחת עורך דין ולהתגרש. אז היא הייתה הולכת אליו הביתה, אומרת לו שהיא רוצה להיפרד, והוא היה רוצח אותה. מי מתארת לעצמה שפרידה מבן זוג יכולה להיות סכנת חיים? מתברר שכל המומחים לאלימות במשפחה יודעים את זה. כשיש אובססיביות בקשר אסור להיפרד לבד. אני שואלת, למה הידע הזה לא קיים? כשיש חפץ חשוד כולם יודעים לזהות אותו. למה לא יודעים שצריך להתייעץ עם מומחי אלימות במשפחה? למה אנשים לא מכירים את המספר 118?"

הצלת חיים במשרה מלאה

קשה שלא להתפעל מבן עמי. אישה כריזמטית ועוצמתית, יזמית ופעילה חברתית בנשמתה. כשהייתה בת 24 הקימה רשת תינוקיות בקמפוסים ומערך תומך להורים סטודנטים, בהמשך קידמה מהלך לאיגוד מורי הקבלן בישראל והייתה עסוקה בעשייה ציבורית. אולם דבר לא משתווה למהפכה שחוללה בנוגע לאלימות כלפי נשים. מיד לאחר הריאיון שלנו היא ממהרת לפגישה עם שופט לענייני משפחה שביקש להיוועץ איתה. "אנחנו מתכננים לעשות לשופטים השתלמות על אלימות במשפחה", היא מספרת. היומן שלה עמוס בפגישות עם אנשי משרד הביטחון והשב"כ, והיא בקשר צמוד עם משרדי הממשלה במטרה לקדם אכיפה נגד בני זוג אלימים באמצעים שונים, כמו אזיקים אלקטרונים.

לא בכדי במערך לשכת הרווחה מגדירים את הרצח של מיכל סלה כקו פרשת המים. "יש לפני רצח מיכל סלה ואחרי רצח מיכל סלה. פורום מיכל סלה עשה מהפכה", קבעה מיכל חנוך אחדות, מפקחת ארצית של אלימות במשפחה במשרד הרווחה.

לפני כחודשיים התקיים 'האקתון מיכל סלה', אירוע טכנולוגי ענק בשיתוף google בבית הנשיא. במסגרתו התאגדו טובי המוחות בישראל במטרה למצוא פתרונות טכנולוגיים למניעת אלימות כלפי נשים בביתן. "מדינת ישראל אלופה בביטחון, יודעת לעצור מחבל מתאבד לפני שהוא רוצח, את אינתיפאדת הסכינים עצרנו בעזרת בינה מלאכותית, באותה דרך אפשר להציל חיים גם בתוך הבית".

כשלילי מדברת על הצלת נשים אחרות היא מתייחסת בין השאר גם לשירה איסקוב, שניצלה מרצח בעלה, אביעד משה, והשיאה משואה בטקס יום העצמאות. איסקוב העידה בעבר כי במהלך התקיפה היא נזכרה בסרט על מיכל סלה ששודר בתוכנית התחקירים 'עובדה', כך היא הבינה שהיא צריכה לצרוח, מה שגרם לשכנתה עדי גוזי לשמוע אותה ולהזעיק משטרה, מעשה שהציל את חייה.

"הצטמררתי לשמוע את זה", אומרת לילי. "דמיינתי מה היה קורה אם מיכל הייתה רואה סרט כזה. אולי היא הייתה חיה היום. השכנה של מיכל שמעה רעשים חזקים ואישה בוכה חרישית. אם היא הייתה מתקשרת למשטרה יכול להיות שמיכל הייתה חיה, כי המוות שלה לא היה מהיר. היא מתה בצורה הכי אכזרית. זה היה אירוע אלים מאוד".

אחת היוזמות היצירתיות שמקדם הפורום, ואף יצא בקמפיין מימון המונים בימים אלה עבורו, הוא הכשרת כלבי שמירה עבור נשים שמאוימות באלימות. "יש בישראל אלף נשים ששוהות במקלט לנשים מוכות", מסבירה לילי את הרציונל שמאחורי המיזם, "חייהן של נשים אלה ושל ילדיהן מלאים בפחד ובחשש תמידי מפני אלימות רצחנית. כלב השמירה יספק להן הגנה וביטחון, ובמקרה הצורך יציל את חייהן". הכלבים עוברים תהליך של אילוף מיוחד על ידי בוגרי יחידת 'עוקץ' בצבא. במסגרת התהליך הם לומדים להכיר את האישה ואת בני משפחתה, ומאומנים לזהות את האדם שמסכן את חייה כדי להציל אותה בעת הצורך.

העשייה שלך בפורום מיכל סלה מחזירה אותך בכל יום מחדש לעסוק במוות המיוסר של מיכל. הכאב לא מקשה עלייך?

"זה כואב, אבל אני מסרבת להיפרד ממיכל. הפורום כאילו משאיר אותה בחיים. מה שאני עושה בפורום זה מיכל ואני ביחד, כי אני מעולם לא עסקתי בתחומים האלה לפני הרצח. ניטשה אמר שמי שיש לו 'למה' יכול לשרוד כל 'איך'. העשייה הציבורית היא סוג של ריפוי עבורי, היא נותנת משמעות למוות המיותר של מיכל.

"כשאני שומעת שנשים ניצלות בזכות מיכל", היא חותמת, "זה מחזק אותי, זה מרפא אותי ואני לא יכולה אחרת. אני לא יכולה לשבת מנגד. אם מישהו אחר היה עושה את זה קודם, מיכל הייתה חיה היום".

 

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה אב. להצטרפות לפנימה וקבלת המגזין לחצי כאן