היום הרת עולם: עיבוד לידה הפך לתופעה ישראלית נפוצה

את בבית עם תינוק קטנטן, בן מספר שבועות או חודשים, אבל חלק ממך נשאר בחדר הלידה, ממאן לשכוח? את בהיריון נוסף וזיכרונות הלידה הקודמת לא מאפשרים לך לשמוח ולצפות? זוהי מציאות חייהן של נשים רבות, אבל היא לא גזירת גורל. עיבוד לידה, המצאה ישראלית המבוססת על שיטות מוכרות לטיפול בטראומה, מולידה נשים מחדש, מאפשרת להן להתמודד עם זיכרונות כואבים, להבין את הסיבות להליכים רפואיים שנדרשו לעבור ולמסגר מחדש את חוויית הלידה שלהן, תוך קבלת העתיד והלידות הבאות בזרועות פתוחות

איור: רינת גילבוע

לידה היא פלא. בין חדרי הלידה מתרחשים ניסים בכל יום, בכל שעה. וכשפוגשים ניסים, אי אפשר להישאר אדישים.

לאחר לידת בני השני חשתי טלטלה גדולה. הגוף והלב שלי היו המומים מהחוויה, שהרגישה כמו תאונת דרכים ללא נפגעים. עברתי לידה טובה, פשוטה, בלי שום התערבויות רפואיות ובלי עכבות ויצאתי ממנה עם תינוק יפהפה בידיים, אך בהרגשת ריקנות גדולה. לא יכולתי להסביר לאיש, ובטח שלא לעצמי, מה קרה. לא הבנתי.

אחרי חצי שנה, כשהסכמתי לקבל ביני ובין עצמי את העובדה שאני צריכה מישהו לפרוק בפניו את החוויה שעברתי ולהבין למה אין לי שקט, הלכתי לעיבוד לידה. אותה אישה מדהימה, שמרואיינת פה בכתבה, הקשיבה לדברים שעברתי באותן שעות, חיבקה את הכאב שלי, וגילתה לי אז סוד גדול – לידה היא השער לחיים, אך בה בעת, יש בה גם מפגש עם המוות. והמפגש הזה, שהצמית אותי, הפך מאז בשבילי לתזכורת לנס הגדול שקרה לי, שנכנסנו אז שניים ויצאנו שלושה. שמתוכי, נולדו חיים חדשים בעולם. וכשבוראים משהו, לא נשארים אותו הדבר.

“הרגשתי כשלון”

“כל הזמן הרגשתי תחושת כישלון על כך שילדתי בניתוח קיסרי, הרגשתי שזאת לא הייתה באמת לידה. רציתי לידה טבעית, רציתי ללדת באופן טבעי גם בפעמים הבאות, לעבור את החוויה הזאת”, מספרת עדי חן צוברי (27), שילדה את בנה הבכור לפני כשנה, בלידה קשה ומטלטלת.

“לא ידעתי מה קורה לי ומה אני מרגישה”. עדי חן צוברי. צילום: נטע-לי מסורי

ממרחק הזמן, ולאחר תהליך עיבוד לידה שעברה, היא מסוגלת לספר את סיפור הלידה שלה ממקום אחר, ואפילו עם חיוך לפרקים. “ההרדמה עבדה”, היא משחזרת את תחילתו של הניתוח הקיסרי אליו נכנסה לאחר לידה ארוכה בת יומיים וחצי, אינספור זירוזים ואפס התקדמות. “לא הרגשתי את הכאב אבל הרגשתי את הסכין, מהחרדה והחלחלה צעקתי: ‘אימאל’ה, אני מרגישה, הפסיקו!’, תוך שנייה אחד האחים שם עליי מסיכת חמצן ושקעתי בשינה. אין לי מושג מה קרה, לא הספקתי להבין יותר מדי וכבר הכניסו אותי להרדמה מלאה”.

תחושת חוסר הוודאות נמשכה גם בחדר ההתאוששות, רגעים ספורים לאחר שפקחה את עיניה. “התעוררתי לקול קריר של אחות שהייתה בכלל לא נעימה. זה היה ערב שבת, הייתי לבד, לא ידעתי איפה המשפחה שלי, איפה התינוק שלי והאם הוא בסדר. שתי אחיות ממחלקת יולדות הגיעו לקחת אותי לחדר, גם הן היו קשוחות ולא נעימות. הייתי עוד אפופה מההרדמה, אבל התחושה הייתה מעליבה מאוד, למה הן מתייחסות אליי ככה? רק כשהגעתי לחדר ראיתי את אימא שלי מחויכת ומוארת, שאלתי אותה ‘הכול טוב? הכול בסדר?’ והיא אמרה לי ‘בטח, יש לך מלאך מתוק’. לקח לי הרבה זמן להאמין שהתינוק שלי בריא ושהכול בסדר”.

ההתאוששות מהניתוח הייתה קשה, לבנה של עדי הייתה צהבת והאשפוז בבית החולים ארך יותר מהרגיל. גם לאחר החזרה המיוחלת הביתה, היא המשיכה להתמודד עם קשיים רבים. “ביום הראשון בבית הרגשתי רע, הקאתי בלי הפסקה, הגוף שלי פשוט פלט החוצה את כל החומרים שנכנסו אליי בימים שלפני, כמות מטורפת של פיטוצין, אפידורל וחומרי הרדמה מהניתוח. סבלתי מבחילות, הקאות, סחרחורות וכאבי גב שנמשכו גם חודשים אחר כך. במקביל – היה לי תינוק לטפל בו ושאלות כמו האם להניק או לא. בשבועיים הראשונים לא יכולתי בכלל להריח אותו, כשרק קירבו אותו אליי הייתי רצה מייד להקיא. לא ידעתי מה קורה לי ומה אני מרגישה”.

הגאולה הפרטית של עדי הגיעה מכיוונה של קבוצת פייסבוק לנשים אחרי לידה, שם ראתה פרסום של יעל גריינר, דולה ומיילדת, שהזמינה נשים לפיילוט של עיבוד לידה בשיחה טלפונית. הן קבעו זמן, והעמיקו יחד בשאלות על הלידה, על דימוי הגוף, על זוגיות ומשפחה. בשיחה של שעתיים, שהתקיימה שמונה חודשים לאחר הלידה, מעידה עדי כי קיבלה כלים וחיזוקים רבים בנוגע לחוויה שעברה.

לצד השמחה על התינוק, נשאר פצע פתוח מחווית הלידה. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

מדובר בסך הכול בשעתיים, מה קרה שם בעצם?

“עלו שם רגשות ודברים קשים שעברתי, פתחנו את הסיפור הזה והרגשתי פתאום כל כך הרבה תחושות, כל כך הרבה דברים שהדחקתי, נפלו לי הרבה אסימונים שגרמו לי לרצות לבכות. קיבלתי הכרה לכך שעברתי שם משהו, משהו פסיכי, ובאמת סבלתי. קיבלתי נחמה והקשבה, הבנתי גם כמה אנשים טובים ומדהימים מקיפים אותי, גיליתי כל מיני דברים שבעלי עבר תוך כדי בלי שידעתי והערכתי אותו על כך.

התהליך הפיג לי את הפחד מלידה נוספת. עד אז ראיתי סביבי חברות שנכנסו שוב למעגל של ההריונות והלידות ואני כמו תקועה בחוויה שלי, פתאום הגוף שוב נפתח לרצות היריון נוסף, לעבור את זה שוב. אחרי חודשים של פחד, כאב ותסכול, ראיתי פתאום אור בקצה המנהרה. היום אני יודעת שגם אם אגיע שוב לקיסרי – אדע שאני שולטת בסיטואציה. יעל נתנה לי טיפים וכלים פרקטיים איך להתמודד בשטח, ועם איזו מחשבה להגיע”.

המצאה ישראלית

עיבוד לידה הוא תחום טיפולי שהגיע במקור מעולמות הטיפול בנפגעי טראומה ונפגעי פעולות הטרור. מפתיע לגלות, אך מדובר בהמצאה ישראלית לחלוטין. דורית קרייזר (54) היא חלוצת התחום הטיפולי הזה שמתמקד לראשונה בנשים לאחר לידה. לאחר שחקרה ופיתחה את השיטה, התחילה להעביר אותה הלאה בארץ ואף בעולם. 

חלוצת השיטה בישראל ובעולם, דורית קרייזר. צילום: שני נחמיאס

קרייזר, מיילדת, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים חקרה את נושא התחקור (debriefing) במסגרת עבודת התזה שלה ב-1999. מדובר בכלי טיפולי אותו טיפח הפסיכולוג והפסיכואנליטיקאי סטיבן מיטשל בשנות ה-70, ונועד לסייע להלומי קרב, נפגעי תאונות דרכים ונפגעי פעולות טרור. קרייזר התאימה את הגישה לנשים שעברו לידה טראומתית, וביססה על כך את המחקר שלה.

“פיתחתי כלי לטיפול ממוקד וקצר מועד לנשים שעברו חוויית לידה טראומתית. מה שמיוחד בכלי הזה הוא שזה מעין פולו-אפ, מעקב של אישה לאחר הלידה”, מסבירה קרייזר, “האישה מספרת במילים שלה מה היא עברה והרגישה, ובאמצעות שיחה ומתן מידע אובייקטיבי על הלידה היא עובדת על עיבוד החוויה ומקבלת תפיסה של האירוע מכיוונים נוספים ומפרספקטיבה אחרת. המחקר שלי הוכיח שלאחר מכן האישה לומדת לחיות עם החוויה שעברה, רואה צדדים נוספים ומקבלת כוחות וראייה חיובית לגבי הלידות הבאות שלה. הרבה פעמים הטיפול נוגע בנקודות נוספות בחייה ואני משתמשת בכלים שלי כפסיכותרפיסטית, בכלים של הדרכה הורית וגם בידע שלי כמיילדת וכמי שיודעת בדיוק מה קורה שם בחדר הלידה”.

מתי הכי כדאי לעבור עיבוד לידה?

תמיד כדאי לטפל בסמוך לזמן האירוע, כך שהוא פחות נצרב בתודעה ונמנעים חודשים ושנים של סבל. נשים רבות מרגישות שחוויית הלידה עצרה את כל היכולות שלהן, שהחיים שלהן נעצרו, שהן לא יכולות להמשיך לתפקד באופן שהן היו רוצות כאימהות, כבנות זוג. הן מתמלאות בפחדים ובחששות מהלידות הבאות, מתוך חשש שלא יוכלו לעבור את זה שוב. הניסיון מלמד שהנשים האלה מרגישות שהן קיבלו את החיים במתנה, ביכולתן לעכל ולעבד את החוויות שלהן ולהמשיך הלאה. הכלי הזה לא סתם נותן כוחות, אלא זהו מפגש מעמיק ומלמד מאוד שמאפשר לנו לראות את החיים ב-360 מעלות, ולא רק מנקודת המבט של חוויה אחת בחיים”.

את הכלי הטיפולי והייחודי הזה הפיצה קרייזר בין מאות מיילדות במהלך השנים, היא העבירה קורסים למיילדות בבתי חולים רבים ברחבי הארץ, וגם בתי חולים בהולנד ובטאיוואן מטפלים בשיטה שלה. כיום היא מטפלת בקליניקה פרטית וממשיכה להעביר קורסים למיילדות. “כשאישה עוברת עיבוד לידה עם מיילדת בסמוך לזמן הלידה, היא יכולה לתקן את החוויה עוד טרם השחרור מבית החולים, ולצאת הביתה עם תינוק ועם רווחה נפשית”.

“בשבילנו זה יומיומי, אבל נשים יכולות לחזור הביתה בלי לסגור את המעגל הזה”. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

הצוות המקצועי חי לידות יום-יום, אבל לאישה זאת יכולה להיות חוויה משנת חיים”, אומרת קרן צדיק, מיילדת מוסמכת בבית החולים הדסה עין כרם. “לפעמים הכול קורה בלחץ ואנחנו לא פנויים להסביר כל דבר ורצים פתאום לניתוח בהול או לוואקום. בשבילנו זה יומיומי, אבל נשים יכולות לחזור הביתה בלי לסגור את המעגל הזה, כשהן ממשיכות לעבד את החוויה בראש. פרטים שהנשים לא יודעות הן משלימות באופן אוטומטי באינפורמציה שאינה נכונה בהכרח, וכך נוצר להן סיפור לידה מעוות ולא טוב. הן לא מבינות מה קרה להן. חוויה שאינה מעובדת עד הסוף יכולה להביא לחרדות, פחדים וחששות מהלידה הבאה וכן לסיכון מוגבר לדיכאון אחרי לידה”.

צדיק הייתה זאת שהביאה את תחום עיבוד הלידה להדסה עין כרם, במסגרת פרויקט מחלקתי שערכה. היא ארגנה הדרכה למיילדות וכיום כמחצית מנשות הצוות מוסמכות לטפל בעיבוד לידה. הטיפול ניתן בחינם ליולדות במחלקה, ולאחר הלידה מיידע הצוות את היולדת ואת המלווים שלה על האפשרות לקבלת הטיפול. “מיילדת שיודעת בדיוק מה קורה בחדר הלידה ורואה בסיכום הלידה מה נעשה ומה לא, יכולה לאפשר ליולדת את סגירת המעגל הזאת”, אומרת צדיק.

מה כולל הטיפול?

“האישה מספרת את הסיפור שלה בלי הפרעות או התערבויות, מההתחלה ועד הסוף, אנחנו רק כותבות ומסמנות לעצמנו נקודות שדורשות הבהרה. כשהיא מסיימת לספר אנחנו מסבירות מה היה, מה נעשה ולמה, אם צריך מערבים גם את הצוות שהיה בלידה וסוגרים את כל הקצוות. אנחנו מעצימות אותה מאוד על כל מה שהיא הצליחה לעשות בלידה. אחד הדברים שעולים כל הזמן בתשאולים אלו רגשות האשמה, כמו: ‘אם לא הייתי לוקחת אפידורל זה לא היה קורה’, כל מיני תחושות שאין להן בסיס במציאות. לפעמים באמת עשינו טעויות ואנחנו לומדים לתקן, לפעמים כל מה שהיולדת צריכה זה לדעת שהמסר יועבר הלאה לצוות כדי שאותו הדבר לא יקרה גם אצל נשים אחרות, מעבר לכך שזה עוזר ליולדת, זה עוזר גם לנו להשתפר ולשפר את העשייה שלנו.

“לא כל אישה זקוקה לאותה התייחסות”, מסכמת צדיק, “אך כל אישה זקוקה לעדינות ורגישות. אנחנו מתייחסים לכל מקרה לגופו ומשתדלים לתת את המענה. ההתייחסות האמיתית לתחושות שעולות ומתן הלגיטימציה המלאה אליהן הם עולם ומלואו. נשים חוזרות הביתה אחרי סגירת מעגל והן פנויות להיות אימהות ורעיות ולחזור לחיי השגרה שלהן”.

 

אודות הכותב/ת

Avatar

כתוב תגובה