מי אמר שלהפריח בועות סבון במרפסת זה פחות שווה מלבלות שעות בתור האין־סופי לאריות בספארי? ומי חשב שהקרטון של המשלוח מאתמול יכול להפוך לחללית מרהיבה ומרתקת? מצפה כוכבים או קייטנת חלל זה נחמד, אבל גם מחנה משמיכות וממזרנים על רצפת החדר יכול להפוך לחוויה זכורה לטוב.
מחפשות המלצות חמות לימי הקיץ החמים? לפניכן יומן מסע מאטרקציות שונות, בדרגות קושי והשקעה מגוונות, שתוכלו להוציא אל הפועל בחודש הקרוב. נסו את זה בבית – זה בדוק.
הנה באה הרכבת
רמת השקעה: אימהות שוקעות
הכנה מראש: לא כאב ראש
מיקום: תחנת הרכבת הקרובה למקום מגורייך
עלות: כרטיסי נסיעה ונשנושים לדרך
ילדים אוהבים רכבות. זה מרעיש, זה מגניב, זה מהיר.
מבוגרים לא פעם סולדים מרכבות. הם, לעומת צאצאיהם, זכו להתוודע ללוח הזמנים המתעתע של רכבת ישראל. זו שאין לה חלופה ויכולה לאחר או לשבות מתי שבא לה.
על אף הזיכרונות הטראומתיים מימי ראשון של האולפנה והשירות הלאומי, שבהם חוויתי ברכבת בעיקר דוחק, צפיפות וחבטות רנדומליות מקיטבגים של חיילים, החלטתי לקחת את הילדים לנסיעת מבחן בכלי התחבורה הנחשק. ארזתי מים, אוכל ואופטימיות מהולה בחשש. הילדים מצידם התרגשו עד השמיים, אני מצידי פחדתי שהחוויה הזאת תיצרב אצלם לעד כטראומה, כזו שתעובד בהרחבה על ספת הפסיכולוגית בעתיד.
אך הנה בא היום, הרגע והשעה, ועלינו על רכבת. לא רק שהיא הגיעה בזמן (!) – אפילו מצאנו מקום בקלות (!) והתחלנו בנסיעה. לא אשקר, ההתרגשות של הילדים הצליחה להדביק אפילו אותי. הרגשתי כאילו גם אני נוסעת בפעם הראשונה, מגלה את עושר הנופים החולפים ושומעת את קול שקשוק הגלגלים הייחודי. ברגע של התלהבות כמעט קפצתי יחד איתם על המושבים המרופדים, עד שנזכרתי שאני בת שלושים.
האמת? לא היינו צריכים יעד לנסיעה הזאת. הנסיעה עצמה, כולל ההמתנה לרכבת ברציף והחלפה אחת – היו חוויה בפני עצמה. כשהגיע הכרטיסן, הילדים שלפו לו בגאון את כרטיסי הנייר שלנו (רב־קו זה למתקדמים), ובכל פעם שהודיעו בכרוז על התחנה הבאה הם התעניינו בשם והעלו גם אצלי כמה שאלות (למה יש כל כך הרבה תחנות בתל אביב? מי היה סבידור? והאם מישהו באמת גר בבית יהושע?)
זו הייתה גם הזדמנות נהדרת לדבר על מגוון הנופים השונים שיש לנו בארץ: הרים ועמקים, מדבר, ים גדול וימה קטנה, ים המלח, הרבה שדות ואדמה, בתים קטנים ובניינים גבוהים, והכול בארץ קטנה שאפשר לנסוע בה מצפון עד דרום תוך שעות ספורות, כולל תחנת ריענון בדרך. הנסיעה ברכבת (בשעות ובימים נוחים) היא חוויה בפני עצמה. אני ממליצה לחרוש את הארץ לאורכה עם הילדים, כשהנסיעה עצמה היא היעד.
מחפשת בילוי קרוב וזמין, שלא דורש יותר מדי היערכות או השקעה?
ביניים: החול והים
רמת השקעה: אימהות בינוניות וסבירות
הכנה מראש: לא כאב ראש
מיקום: חוף הים הקרוב לביתך
עלות: דלק ואוכל
כמי שגדלה בקריות, חוף הים אינו זר לי. ימי שישי של ילדותי היו זמן מושלם לקפיצה קצרה לחוף עם אבטיח וענבים, וחזרה מהירה לפני שבת, יחד עם ארבעה קילו חול במקומות שהשתיקה יפה להם.
ילדיי מכירים את הים יותר מרחוק, ולאחרונה החלטתי לתקן את המצב. ביום קיצי אחד יצאנו לחוף הקרוב. ארזתי בקטנה – מכולה עם פירות, חטיפים, כריכים, שתייה, מגבות, בגדי החלפה, שמפו, מברשת שיער, קרם הגנה, משקפי צלילה, כלים חד־פעמיים, שמיכה לחוף, שמיכה לאוטו, כיסאות חוף, מטקות, כלי חפירה ודלי – ויצאנו לדרך.
הילדים התרוצצו על החוף, בנו ארמונות ומגדלים, אמרו רק חמישים פעם בדקה "אמא תראי מה בניתי" ועוד ארבע מאות פעם ביקשו שאקח אותם למים ואז נחזור לחוף ואז שוב למים. עקבנו יחד גם אחרי עפיפונים צבעוניים, והענקנו ניקוד לשחקני החוף הישראלי שפינגפנגו את עצמם לדעת.
הילדים, כמובן, לא נגעו בכמויות האוכל שהבאתי, ורק רצו ארטיק במחיר מופקע. חזרנו עייפים אך מרוצים, עם ארבעה קילו של חול, בנוהל.
לעוד רעיונות בגיליון תמוז תשפ"ג של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן
