רשמים מבית הספר: פרויקט מיוחד

כוח מטילדה – שרה פני עוזרי

ריח הזיעה במסדרונות, המחנק באוויר שנייה לפני שילדה זורקת הערה נבזית, הציונים הגרועים. בית ספר היסודי היה מגרש מלא מהמורות, משקעים והתמודדויות לא נעימות. אלו היו שנים לא טובות. המורים שלא האמינו בי, הילדים. בבירור הייתי נטע זר. 

כתלמיד, לפעמים אתה נקלע לכיתה שממש לא מתאימה לך, ואין אפילו מורה אחד שרואה אותך. אין כימיה, אין התאמה. וזה בדיוק מה שקרה לי. 

כיתה א' חלפה בלי שהצלחתי לרכוש את 22 האותיות. אמי שקדה במשך קיץ שלם והעניקה לי באהבה את רזי הא'־ב' ואת התשוקה לקרוא סיפורים.

אחרי כיתה א' המבלבלת והכושלת עברתי לבית ספר אחר. הכול היה חדש לי. העץ הגדול עם הענפים הגבוהים בחצר, הילדות הצוחקות במסדרונות, הבניין הקטן ואפוף המסתורין.

לא הייתה לי הפרעת קשב, אבל בגיל שבע ריחפתי, ובעיקר לא הבנתי מה רוצים ממני. מי שהצליחה לשלוף אותי משרעפיי הייתה מורה מיוחדת במינה, בעצם פיה בדמות מורה, שגם ידעה לנסוע בזמן. אין לי תמונה שלה ואני לא זוכרת את שם משפחתה, אבל את השם הפרטי שלה אני לא יכולה לשכוח.

מטילדה. והיא הייתה כל מה שהייתי צריכה.

מטילדה הייתה המבוגר הראשון שלא חלק איתי DNA משותף ובכל זאת הצליח לראות את העתיד שלי. היא נסעה בזמן וראתה שהכול יהיה בסדר, ואפילו יותר מבסדר. היא ראתה לא רק את הפוטנציאל הטמון בי, אלא גם את מה שאהפוך להיות בסופו של דבר, באמת. 

היא לא חשבה שיש לי בעיה. היא ראתה את ניצוצות השמחה, את ניצני החלומות והתקוות, לקחה אותם וטיפחה עד שהושרשו. באותה שנה לא רק שהוצאתי את התעודה הטובה ביותר במשך כל שנות לימודיי, אלא צמחתי ופיתחתי ביטחון שהחזיק אותי לעוד שנים ארוכות. 

למטילדה היו עיניים טובות וקול נעים, משקפיים, ואנרגיה של מרי פופינס. אני לא בדיוק זוכרת מה היא עשתה או מה לימדה אותי, אבל אני זוכרת בבירור שהקשבתי לכל מילה, שהגעתי לבית הספר בשמחה ושהיא חיממה לי את הלב.

בשנה שאחרי היא לא לימדה אותנו יותר, אבל אני כבר הייתי חמושה בזרעי קסם של ביטחון וצמא ללמוד. 

מאוחר יותר עברנו דירה, השארנו את העיר ואת בית הספר מאחור. וגם את מטילדה. בית הספר החדש שהגעתי אליו התגלה גם הוא כמהמורה שאצטרך להתמודד איתה.

איך אני יודעת שלא הכול היה פרי דמיוני? שמטילדה באמת אהבה אותי?

ובכן, כשהייתי בכיתה ז' פגשתי כמה חברות מאותה "כיתת מטילדה" והן סיפרו לי בהתרגשות שמטילדה חינכה אותן כשהיו בכיתה ו'. במסגרת טיול לירושלים, כשהן חלפו ליד בית הספר החדש שלי, מטילדה הצביעה על המקום וסיפרה לכולן שאני לומדת שם עכשיו.

מטילדה הייתה המורה שלי במשך שנה אחת בלבד, והייתי בסך הכול בת שבע. אבל היא הצליחה לפתוח אותי אל עולם הידע, לאהוב אותי סתם כך ולטעת בי את האמונה שאני באמת יכולה לעשות הכול. 

כישורי חיים- אריה אקרמן

חלית? נפצעת? נפלת בהפסקה? נתקע לך קוץ בקמיצה? המשרד של נאווה היה חדר המיון, ההמתנה והטיפול של בית הספר

המורה שהשפיעה עליי הכי הרבה, ובכן, לא הייתה בדיוק מורה. עבורי היא הייתה אשת חינוך שלימדה אותי רבות, אבל בפועל – היא לא נכנסה אל הכיתות ולא חילקה ציונים.

נאווה שרון הייתה מזכירת בית הספר היסודי בנהלל, ופעם, בעידן טרום הטלפונים הניידים, המזכירות הבית־ספרית הייתה מקום שוקק חיים. חלית? נפצעת? נפלת בהפסקה? נתקע לך קוץ בקמיצה? המשרד של נאווה היה חדר המיון, ההמתנה והטיפול של בית הספר.

הייתי מוצא את עצמי במשרד של נאווה לא מעט, יושב עם כוס תה ביד או עם קרח על המצח, נחבש עם יוד ופלסטרים. חוץ ממכשיר אק"ג – היה לה הכול.

ובזמנים האלה, כשישבתי אצל נאווה היקרה במשרד, למדתי את כישורי החיים האמיתיים. הייתי מביט בה מלא הערצה עת הייתה מסובבת את חוגת הטלפון, והוא היה חוזר ככה לבד מעצמו. שמעתי איך היא מדברת עם כל מיני ספקים ואנשים, תמיד בצורה נעימה, מכבדת אבל גם סמכותית. היה לה מבט טוב בעיניים, חומל אבל גם דורש.

מורים היו נכנסים תדיר לבקש משהו, והיא מעולם לא סיננה "אין לי כוח…" או "איזה נודניקית".
האמת? מלבד שמה של המחנכת שלי בכיתה ד', איני זוכר אף שם של אף מורה מימי בית הספר היסודי והחטיבה. אלו היו שנים מאוד קשות מבחינתי, שיעורים וכיתות היו עבורי סביבה עוינת, לא שמעתי ולא הבנתי כלום. הפער בין מי שאני באמת ובין מי שהרגשתי שאני, היה בלתי נתפס. הדחקתי את השנים האלו כמו טראומה, הרגשתי כישלון גדול, טיפש. ובתוך המרחב הקשוח הזה, נאווה הייתה עבורי פינה של אור, עד כדי כך שאולי העדפתי מדי פעם שתכאב לי הבטן…

לפעמים אב הבית, המזכירה, האנשים שחיים את החיים האמיתיים ולא נכנסים לכיתה כסוכני ידע, הם הם הדמויות שנותנות לתלמידים כלים להתמודד עם החיים.

מלבד מה שנתנה לי, נאווה נתנה למדינת ישראל את בנה שנפל למען ביטחונה, והיא גיבורה אמיתית.
תודה נאווה.

להמשך הכתבה הצטרפו למגזין פנימה בלחיצה כאן

מתוך גיליון אלול תשפ"ג