אחרי שנים של הצלחה ושגשוג בעולם העסקים הגברי והקשוח, רותי לבייב יליזרוב הרגישה איך הקב"ה מושך אותה לשליחות חדשה שמטרתה לשים את האישה היהודית במרכז. היא למדה, העמיקה וגייסה מובילות דעה מהמיינסטרים של התקשורת הישראלית, עד שמצאה את עצמה בלב סערה ציבורית, מותקפת מכל כיוון אפשרי. בריאיון אישי, חשוף ונוגע היא מספרת לראשונה על התהליך האישי שעברה, על החשיבות של שיח גלוי בנושא טהרת המשפחה, על החזרת הכוח לידיהן של הטובלות ועל זכותה של כל אישה לבחור.
בחודש סיוון האחרון יצא לאוויר העולם מיזם בשם "שעשני אישה", ששם לעצמו למטרה להביא את בשורת טהרת המשפחה, מהותה, יופייה וסגולותיה לכל אישה שרוצה ללמוד ולהתחבר. ההשקה החגיגית התקיימה בביתה של רותי לבייב יליזרוב, יוזמת הקמפיין, שלא העלתה בדעתה את ההדים שהמהלך יעורר.
כחודש אחרי שהושק המיזם, שנשא את הסלוגן "זה היום שלך", ובאמצעות קמפיין עתיר תקציב וסלבריטאיות מהשורה הראשונה, התעוררה סערה גדולה בנושא. בכתבת טלוויזיה בתוכנית 'גיא פינס' בקשת 12, "נחשף" פרט שהיה ידוע וגלוי מראש: הפרזנטוריות של הקמפיין קיבלו תשלום על השתתפותן בו ועל השיתוף הפומבי בחוויותיהן מהמקווה ומשמירה על טהרת המשפחה.
הרוחות סערו, התגובות ברשת לא איחרו לבוא, כלי תקשורת שונים המשיכו לדון בנושא, והסערה התקשורתית לא שככה במהירות. מן הצד החילוני נשמעו זעקות על "הדתה", מילים כמו "מיסיון" ו"כפייה דתית" נאמרו בפאתוס. בושם חדש או רכב מהפכני אפשר להציג על שלטי חוצות באיילון, אבל שמצווה תקבל כזו במה? זה כבר לא במקום. גם מהצד הדתי הייתה התקוממות עזה. קולות רבים ביקשו להשאיר את המצווה הרגישה הזו במקומות מוצנעים יותר, לדבר עליה בעדינות וברגישות ולא בפומביות מוחצנת. הקושי עם הצגת הטבילה כאירוע פסטורלי ואטרקטיבי צף גם הוא, ונשים ביקשו לומר בקול שהן מקיימות מצווה זו למרות ועל אף הקושי, מתוך מחויבותן להלכה ולא כחלק מקמפיין ממומן.
בסופה של הסערה, המנצחות הגדולות היו רותי לבייב יליזרוב וברכה שילת, יוזמות הפרויקט, שביקשו להעלות על נס ולהביא מצווה מרכזית ומשמעותית כל כך לקדמת הבמה. מה יש להן להגיד על הטענות שנשמעו במרחב הווירטואלי והתקשורתי? המון.
בשיחה עם רותי, בביתה שבסביון, אני שומעת ממנה על הדרך האישית והמפותלת, שהובילה אותה לעסוק באחד הנושאים הבוערים ביותר בחייה של כל אישה שומרת מצוות.
רותי (41) היא אשת עסקים, מדריכת כלות ויועצת זוגית ומינית. היא מתגוררת בסביון עם בעלה אפי ושבעת ילדיהם. היא נולדה וגדלה בבני ברק, כבת שלישית מתוך תשעה למשפחת לבייב המוכרת.
"הבית שלנו תמיד היה פתוח, כל הזמן היו אורחים ואנשים שנכנסו ויצאו", היא מספרת. "אבא היה הרבה בחו"ל בגלל העסקים שלו, אבל הגיע בכל סוף שבוע הביתה. להורים שלי היה כלל: לא משנה מה קורה ואיפה הם נמצאים בעולם, בשבת הם תמיד עם הילדים".
הרגשת לאורך השנים שמסתכלים עלייך או מתייחסים אלייך שונה כי את "הבת של"?
"כילדה לא הרגשתי יוצאת דופן. היינו הרבה אחים והיה לנו אחד את השני. בגיל 12 עברנו לבלגיה ואני חזרתי לארץ לבד בגיל 15 כי רציתי לעשות בגרויות והיה לי קשה בבלגיה. ישר אחרי התיכון התחלתי לעבוד ב'אפריקה ישראל', חברה המתמחה בנדל"ן. הייתי בחורה צעירה מאוד, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שלשם של אבא שלי יש משמעות".
"העובדה שאני הבת של לב לבייב פתחה לי את הדלת לעולם העסקי, אבל ברגע שנכנסתי חובת ההוכחה הייתה עליי, והיא הייתה אפילו גדולה יותר משל אנשים אחרים. הסתכלו עליי בזכוכית מגדלת והייתי צריכה להוכיח את עצמי מאוד, להראות שאני נשארת ועושה את העבודה בזכות עצמי ולא שמעסיקים אותי בגלל אבא שלי. עבדתי קשה מאוד והצלחתי".
רותי התקדמה מהר בחברה בזכות עבודתה המאומצת, והצליחה מאוד בתפקידיה כמנהלת השיווק של קניון רמת אביב, כמנכ"לית הקניון ובהמשך כמנהלת חטיבת הקניונים כולה. תוך כדי עבודתה למדה לתואר ראשון ושני בשיווק ומנהל עסקים, הכירה את בעלה אפי יליזרוב, נישאה והפכה לאמא לשניים.
באותה תקופה, כשהיא במרוץ מטורף של לימודים, עבודה, בית, משפחה וזוגיות, הרגישה רותי שהיא חייבת לעצור. במקביל לתנועת הנפש שביקשה הפוגה, קיבלו היא ובעלה הצעה לתפקיד באנגליה. הם החליטו להיענות בחיוב, ארזו את הפקלאות ואת שני ילדיהם ועברו ללונדון.
במשך כעשר שנים התגוררה המשפחה בשכונת המפסטד גרדן סאמר, משם ניהלו בני הזוג מגוון של עסקים פרטיים, מימשו חלומות והתפתחו אישית, מקצועית ועסקית. "השנים בלונדון היו מדהימות", נזכרת רותי בגעגוע. "מצאנו את מקומנו בקהילה שאהבנו והתחברנו לאנשים מאוד. יש לנו משם חברים שהם כמו משפחה ממש".
צמחת בעולם עסקי וגברי מאוד. איך התגלגלת לעיסוק בתחומים נשיים כמו טהרת המשפחה, זוגיות ומיניות?
"לא רציתי ולא תכננתי לעסוק בתחומים האלו, אבל הקב"ה קרא לי וסלל עבורי את הדרך. הרגשתי שהוא פותח בפניי את הדלת ואומר לי: צריכים אותך כאן, תיכנסי".
רותי מדברת על הנושא בשמחה ובעיניים בורקות. ניכר כי מלווה אותה תחושה עמוקה של שליחות. "בסופו של דבר הסיפוק מלראות זוג שמגיע לקליניקה מרוחק ולא מחובר ויוצא ממנה, אחרי תהליך, מגובש וכשבני הזוג מקבלים ומבינים זה את זה, הוא סיפוק שאי אפשר להשוות אותו לסיפוק במישור העסקי. כשאני רואה את התהליכים שזוגות עוברים אני מקבלת המון כוח להמשיך ולעשות את מה שאני עושה, גם אם התחום פחות רווח".
"לא רציתי ולא תכננתי לעסוק בתחומים האלו, אבל הקב"ה קרא לי וסלל עבורי את הדרך."
רותי לבייב יליזרוב (צילום: אביטל הירש למגזין פנימה).
מנפצת סטיגמות
הלימוד המחודש והמפגש המכונן בענייני טהרת המשפחה, הפיחו חיים במצווה שעד אותו היום נעשתה כמצוות אנשים מלומדה. רותי מתארת נקודת מפנה משמעותית, שיצרה אדוות של שינויים אישיים ומקצועיים המשתקפים בחייה עד היום.
"עד אז עשיתי את מה שחייבים כמו שלימדו אותי, בלי לשאול שאלות, בלי להתעמק, בלי להתחבר, ופתאום מתוך הלימוד הבנתי מה היכולות והכוח של המצווה הזו, הבנתי איזה זמן תפילה ענק יש כאן ואיך כשמתחברים הכל נראה אחרת. הרגשתי הארת פנים".
דבר גרר דבר, ואחרי אותו מפגש פנו לרותי שכנות וחברות שביקשו סיוע בלימוד וביצוע הלכות טהרת המשפחה. מהר מאוד היא מצאה את עצמה מלווה נשים למקווה, לומדת ומלמדת את ההלכות ומחברת נשים לעצמן ולמשפחתן. שמה עבר מפה לאוזן, עד שהביקוש הכריע את הכף ורותי הלכה ללמוד הדרכת כלות בצורה מסודרת.
היא הוסמכה להדרכה על ידי ארגון גג של הקהילות היהודיות־אותודוכסיות של בריטניה, ועל תעודת הסיום שלה חתום לא אחר מאשר הרב יונתן זקס זצ"ל, רבה הראשי של בריטניה לשעבר, שנפטר לפני כשנה וחצי ולכתו היכה גלים גם בארץ.
לאחר סיום הלימודים החלה רותי לקבל כלות שאינן שומרות תורה ומצוות להדרכה לקראת החתונה, ומשם התגלגלה גם ללימודי מיניות וזוגיות, מתוך הבנה שכל אחד מהתחומים הללו משפיע על האחרים. במקביל, בביתה פנימה, רותי ובעלה הופתעו לראות איך הקשיים של בנם מתפוגגים. היא מתארת איך אפילו בבית הספר אמרו לה: "אנחנו לא יודעים מה את עושה איתו אבל זה עושה טוב, תמשיכי". והיא המשיכה.
אחרי עשור בלונדון חזרו רותי ומשפחתה לארץ. גם פה היא המשיכה לעסוק בשליחות שקיבלה על עצמה, ובמקביל להדרכת כלות פתחה קליניקה לייעוץ זוגי ומיני.
אל הקליניקה שלה, היא משתפת בעצב, מגיעים לא פעם זוגות בני 50 פלוס שבוחרים להתגרש ברגע שהילדים יוצאים מהבית. שגרת החיים השוחקת ושנות גידול הילדים עברו עליהם ללא השקעה ובנייה זוגית, והפרידה היא תוצר לוואי מתבקש. "עצוב לראות אותם ואני מרגישה שזה פספוס לחיות ככה. זוגיות היא לא מתנה משמיים, צריך בכל יום לעבוד עליה".
החופש לבחור
אני חוזרת לדבר עם רותי על המיזם "שעשני אישה" שעורר סערה גדולה. במסגרת המיזם נערכו מספר ראיונות רשת בנושא טהרת המשפחה, בהנחיית יעל בר זוהר ובהשתתפות סלבריטאיות, כמו מבקרת האוכל מיכל אנסקי ומשפיענית הרשת שי מיקה, ששיתפו בחוויות אישיות שלהן מהמצווה. המשתתפות קיבלו תשלום של עשרות אלפי שקלים על השתתפותן, וזכו לביקורת חריפה על מסחור ערכים וכפייה דתית.
מאחורי המיזם, יחד עם רותי, עומדת גם ברכה שילת, יזמית ופעילה במיזמי חינוך, מוסיקה ומנהיגות נשית. השתיים שיתפו פעולה בעבר בפרויקטים רבים, ולפני כשנתיים החלו לשקוד יחד על היוזמה הנוכחית. כוונותיהן, מיותר לציין, היו רחוקות מאוד מאלו שיוחסו להן באמצעי התקשורת השונים.
איך נולד המיזם?
"כאחת שמתעסקת הרבה עם כלות חילוניות, אני רואה ויודעת כמה חשוב לדבר את הדברים, לתת מילים, מקום וכוח לכל אישה להתחבר למצווה החשובה הזו, שהיא הבסיס של הבית, הבסיס של האישה. לא סתם היא נקראת 'טהרת המשפחה' ולא 'טהרת האישה', כי היא משפיעה על כל המשפחה".
"בתקופת הקורונה הייתה נשירה גדולה במספר הנשים הטובלות. זה התחיל כמובן מפחד אמיתי של נשים להידבק, אבל בהמשך חלקן ראו שהשמיים לא נופלים וקל יותר לא ללכת למקווה. אחוז גדול מהטובלות הפסיקו להקפיד על טבילה, ואנחנו הבנו שההתרופפות בהקפדה על המצווה מגיעה מחוסר חיבור והבנה של משמעות הטבילה".
חלק מרכזי במיזם היה מיפוי מקוואות ברחבי הארץ על פי תו תקן מוקפד שנוגע לנראות, לרמת הניקיון והאסתטיקה ולשירות שמקבלות הטובלות. "אנחנו כבר לא נמצאות ברוסיה הקומוניסטית וצריכות להתחבא או ללכת לנהר מרוחק כדי לטבול. הגיע הזמן שכל אישה במדינת ישראל תוכל לטבול בחוויה מקסימלית ונעימה, כמו בספא", רותי אומרת נחרצות.
מי שעומדות מאחורי מיזם 'שעשני אישה': רותי לביב וברכי שילת.
גם במקוואות יפים ומטופחים, המון פעמים נשים יוצאות בתחושות קשות ואפילו בבכי, בגלל ביקורת ויחס לא נעים מהבלניות. אתן מנסות ליצור שינוי גם במישור הזה?
"אנחנו מקיימות סדנאות לבלניות, כדי שהחוויה איתן באמת תהיה טובה ונעימה", אומרת רותי תוך שהיא מודעת לעובדה שאין דרך לפקח על מה שקורה ברגע האמת במפגש של כל אישה עם הבלנית. "אבל יותר מזה, אנחנו רוצות לתת את הכוח לנשים עצמן. כשאישה תדע את ההלכות ואת תפקיד הבלנית הכוח יחזור לידיים שלה. היא תוכל לבחור את מידת המעורבות של הבלנית ולא להיות בחוסר אונים מולה כי היא לא יודעת מה מותר ומה אסור. המצווה היא על האישה והבלנית שם כדי לעזור לה לקיים אותה בצורה הטובה והנעימה ביותר עבורה".
הסערה הגדולה שהתעוררה בתקשורת וברשתות החברתיות בעקבות הקמפיין נסובה בעיקר סביב סוגיית התשלום לסלבריטאיות, בטענה כי הכסף ששולם להן מעמיד בספק את אמיתות החוויות האישיות והמרגשות לכאורה, שבהן בחרו לשתף.
"הנשים שהשתתפו בסדרת הרשת נבחרו בקפידה, מתוך החיבור האישי והעמוק שלהן אלינו ולמיזם", אומרת רותי נחרצות. "סדרת הרשת שנוצרה שיקפה את סיפור חייהן האישי והזוגי כפי שסופר בכנות על ידן". רותי מוסיפה כי התשלום שקיבלו המשתתפות היה עבור ימי הצילום והזמן שהוקדש לטובת הקמפיין, וכי המחיר תואם את המקובל בשוק ואף נמוך ממנו. חשוב לציין שמדובר בנשים המצטלמות תדיר לקמפיינים כאלה ואחרים תמורת סכומים גבוהים בהרבה.
"בשנת 2022, כשמדברים על הכל, מן הראוי לתת במה לכל נושא והיבט בחיי האישה, לשמוע ולהשמיע את מגוון הקולות, לפרט, לנמק ולהסביר, לנפץ את המיתוסים והסטיגמות השגויות, ולאפשר לכל אחת לבחור את מה שהכי מתאים לה". רותי קובלת על הניסיון לסתימת פיות בכל מה שנוגע ליהדות.
המון נשים דתיות דווקא התלוננו על כך שהקמפיין גורם לטהרת המשפחה להצטייר כמשהו קסום ופשוט בשעה שעבור רבות מהן מדובר במצווה קשה, ששיאה ביום טבילה שהוא לעיתים זמן לחוץ, עצבני וקשה. את מצליחה להזדהות איתן?
"טהרת המשפחה זו מצווה לא פשוטה", רותי מסכימה. "יש בה קושי ואתגר. יום הטבילה הוא לא תמיד יום קל. יש קשיים סביבו. יצר הרע חוגג באותו יום וכל מה שיכול להתפקשש קורה. אבל אני מרגישה שכדי להצליח לעמוד במצווה הזו בשמחה צריך ללמוד ולהתחבר לעומק שלה, לסגולות שלה. ראיתי על עצמי איך עשיתי אותה כמו עוד מטלה, עוד מצווה שצריך לקיים בלי הבנה של המשמעות הפנימית שלה. רק כשלמדתי והפנמתי את העומק של הטבילה, את הזמן הגדול שהיא, את החיבור שהיא גורמת לי לעצמי ואת השפע שאני מורידה בזכותה לכל הבית – רק אז הצלחתי לעשות אותה בשמחה".
מה לגבי הטענה שמדובר במצווה אישית שהצנעה יפה לה, ושאין לה מקום על שלטי חוצות באיילון או בשיח פומבי של נשים על אודות חוויות אישיות?
"אנחנו נמצאים בדור שמדברים בו על הכל. הכל חשוף ופתוח, רואים הכל ושומעים הכל. ואני אומרת לעצמי: את הדבר הכי חשוב והנושא הכי מקודש לעם ישראל אנחנו לא נצעק? לא נדבר עליו בריש גלי? זה הכי חשוב! בכל מקום צריך לדבר על זה, וכשלא מדברים אנחנו רואים שהמספרים של הטובלות רק יורדים ויורדים".
איך הרגשת, אחרי שנתיים של עבודה לשם שמיים, כשהתחילו להגיע תגובות שמאשימות אותך בכפייה דתית ובמסחור של יהדות?
"צפיתי שהנושא יעורר כל מיני תגובות, אבל אני מאוד ממוקדת מטרה. היה לי ברור מההתחלה שאני עושה את הדבר שהכי נכון וחשוב לעשות. ראיתי את הפרויקט הזה כשותפות שלי עם הקב"ה. אני משתדלת, כמו בכל דבר בחיים, להסתכל קדימה ולא להזיז את הראש לצדדים או לתת לרעשי רקע להפריע. דווקא התגובות שקיבלתי מהשטח, מנשים, היו מרגשות ונתנו לי המון כוח".
מה החלומות הלאה? לאן היית רוצה שהמיזם יגיע?
"אני רוצה שכל אישה יהודייה תוכל לקבל בצורה נגישה את כל היופי שבטהרת המשפחה, היא תחליט בסוף מה היא רוצה לעשות, אבל חשוב לי שיהיה לה מידע נכון, מדויק ופוקח עיניים. חשוב לי שתהיה לנשים אפשרות, שהן יוכלו להתחבר לטבילה ממקום שמבין את היופי, העוצמות והכלים שיש להן בידיים".
כתבת: אהבה פז.
צילום: אביטל הירש
הכתבה המלאה בגליון אב של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן.
