רננה מאיר כהן
את רננה מאיר־כהן (27) פגשתי בשעת ערב, אחרי הרדמה ארוכה של ילדיה. פעולת ערב שגרתית שלאחרונה היא נאלצת לעשות לבד, מאז שאור, בעלה, התחיל שירות קבע בתור רב צבאי בחטיבת הנח"ל. את שגרת יומה ואת דעותיה מקפידה רננה לתעד ברשתות החברתיות, כמו גם את הזיכרונות מאמה, דפנה הי"ד, שנרצחה בפתח ביתם בעתניאל. החודש היא מציינת עשר שנים לפיגוע, או כמו שאמרה מיד בפתח הריאיון בציניות האופיינית לה: "השנה מתקיימות חגיגות העשור".
״כל אחת אומרת איזה פריט לבוש מייצג אותה״, כך פתחה המנחה את סבב ההיכרות בלימודי הסטיילינג שבהם הוכשרתי. מפגש ראשון, ואני עוד לא בדיוק מכירה את השפה הזו, שקושרת בין בגדים לרגשות באופן כה טבעי ומובן.
ממבט של סבתא וכאמא למשפחה ברוכת ילדים, תקופת לידת הילדים וגידולם היא תקופה חולפת. אחריה יש אפשרות לממש הרבה חלומות. אבל היופי שלה הוא כל כך עשיר וייחודי
היא לא מתרגשת מביקורת, ומזמינה את מתנגדיה לנהל דיון ענייני. חשוב לה להצביע על המחירים שגובה הקריירה מאימהות, ולדבריה הפמיניזם בן זמננו פוגע קודם כול בנשים עצמן. עורכת הדין צפנת נורדמן מאמינה בצדקת הדרך, פועלת בכלים משפטיים ונלחמת בטחנות הצדק, עד לבג"ץ
אמרתי לה: "תדעי לך, הדלקת הנרות שלך משמחת את ה' פי אלף יותר מהדלקת הנרות שלי. הרבי מדבר במאמרי החסידות על כך שהמלך אוהב את הציפור המדברת, את ההפתעה, לא את מה שמובן מאליו"
המזל של חודש טבת הוא דלי – כלי מלא במים המסמל דלות וענווה. החוש שמזדמן לתיקון בחודש הזה הוא חוש הרוגז. זה הסוד של נטילת ידיים: אני משתמשת בדלי, בנטלה, כדי לנקות ולטהר את הלב שלי, וכך מסלקת את הרוגז ומכניסה במקומו שמחה. כשמהדרים בחודש הזה במצוות נטילת ידיים, עוזרים לתקן את חוש הרוגז, ולהביא במקומו ברכה לעם ישראל.
״כל אחת אומרת איזה פריט לבוש מייצג אותה״, כך פתחה המנחה את סבב ההיכרות בלימודי הסטיילינג שבהם הוכשרתי. מפגש ראשון, ואני עוד לא בדיוק מכירה את השפה הזו, שקושרת בין בגדים לרגשות באופן כה טבעי ומובן.
רגע לפני שהזמנו מקומות, הוצעה תוכנית חלופית – שימוש בערכת קריוקי שיש לנו בבית והכנת אוכל מושחת מהמרכיבים שהיו במטבח. הערב הוכתר כהצלחה מסחררת ואף אחד לא עמד עלינו עם שעון
על ספינה בלב ים, נפלה לי התובנה. בעצם, זה לא היה לב ים ולא ממש ספינה. יותר כמו שיט איטי ביותר על הנהר. ובכל זאת. התגלגלנו לשיט הזה ביום החופשה האחרון שלנו כי הרי "צריך לעשות משהו", וזה היה אולי שורש החטא.
בשנים האחרונות צמח בישראל אוסף מרשים של פטיסרי, מצפון ועד דרום. מאפים כמו "פאן או שוקולה", טארט או "פארי־ברסט" נאפים בעבודת יד ומחומרי גלם משובחים. יצאנו לפגוש את קסם האפייה הצרפתית שהיא חוויה חושית של טעמים, ניחוחות ומרקמים והופכת כל ביס לתענוג צרוף.
יש משהו במטבח האסייתי שהוא כמו יציאה למסע. מסע של צבעים, ריחות, טעמים חדים ומדויקים, איזון מופלא בין מתוק, מלוח, חריף וחמוץ. זה מטבח שמבוסס על פשטות. כמה רכיבים טריים, מחבת ווק לוהטת, תנועה מהירה של הקפצה ויש לנו את זה. בכל ביס מסתתרת מורכבות עדינה וקסומה.
