MISS פטל

תכירו את מירי פטל, די ג'יי דתייה, צבעונית ומגניבה שעושה מהפיכה של שמחה ומפזרת אור ואהבה באירועים שהיא מארגנת לנשים. היא רוקדת, מתקלטת, מלמדת ובעיקר שוברת הרבה סטריאוטיפים על דתיים, נשים, מסיבות וכל מה שביניהם

את מירי פטל אי אפשר לפספס. מצוידת בכיסוי ראש אופנתי שנראה למרחוק, תכשיטים צבעוניים וחיוך זורח, יוצאת הגברת פטל להאיר את העולם בתקווה להפוך אותו למקום מאושר ומחובר יותר דרך המוזיקה.
פטל היא די ג'יי ירושלמית צבעונית, תוססת ודתייה בת 29 , ששוברת סטריאוטיפים מכל הכיוונים בנינוחות, קלילות וביטחון.

היא גרה בעין כרם, נשואה שנתיים לאבישי עורך הדין, ומתקלטת במסיבות הנשים שהיא מארגנת ותופסות יותר ויותר תאוצה עם מאות ואף אלפי רוקדות. בשנתיים האחרונות היא גם עומדת בראש קורס תקלוט מיוחד לנשים בלבד, שאותו ייסדה ומתקיים בבית אליאנס בירושלים.
״הכוונה שלי בתקלוט היא להיות צינור מחבר של הרגע, לעורר את הרוקד הפנימי, ולשמוח מהקיים מולי כעת״.
תקלוט הוא עולם אקלקטי של מי שאוספת כל מיני יכולות וכישרונות ומחפשת איך לפתח אותם.
"נדרש לכך הרבה מולטיטסקינג, כי צריך לעשות המון דברים במקביל", היא מסבירה. "זה לא רק ללחוץ על כפתורים. צריך חשיבה אסוציאטיבית, חוש קצב, שהמוזיקה תעשה לך שמח בלב והרבה אינטליגנציה חברתית".
פטל, אגב, הוא שם משפחתה המקורי מבית, ולא שם במה מגניב ומעורר תיאבון.
"אומנם מאז התחתנתי, אבל לא שיניתי את השם. נכון לעכשיו אני אמורה להיות מירי דרעי".

לתקלוט נדרשת אינטלגנציה חברתית גבוהה, מירי פטל. צילום: דאפי ספונר

אין כניסה לאלכוהול
תשכחו ממה שחשבתן על מסיבות, המסיבות של מירי פטל הן משהו אחר לחלוטין. ממוזיקת עולם לא מוכרת עד למוזיקה חסידית קצבית וכל מה שביניהם.
במסיבות הנשים הללו העיקר הוא הריקוד והשמחה, ויש בהן את כל מה שיכול לאפשר את זה: צ'אי שופ עם מרקים חמים וטעימים בחורף ופירות ומשקאות קרים יותר בקיץ (הכול ביתי וכשר), מכירת תכשיטים ובגדים יד שנייה מלאי סטייל, הרבה מוזיקה טובה שתכניס את כולן לאווירת החיות והשחרור ועוד כל מיני פינוקים מגניבים שמתחדשים בכל פעם.
"במסיבות שלי יש תאורה פשוטה, כי העיקר הוא לבוא לרקוד". לאלכוהול אין כניסה, כי החזון שלה הוא ליצור "אירוע עם שמחה טבעית".
"אני מציעה לכל אחת שמתכננת לבוא למסיבה להבין מה היא מצפה לחוות שם, וכשהיא רואה את זה ברור מול העיניים – לשחרר, ולהגיע עם לב פתוח וסקרנות למה שייווצר".

מספר העוסקות במלאכה בעולם הדתי כיום הוא טיפה בים לעומת הביקוש. "התרגלנו לכך שנשים דתיות יכולות לרקוד רק בחתונות. יש נשים רבות שמחפשות לרקוד גם בעוד הזדמנויות, אבל באווירה מתאימה ובעלת תוכן, לא סתם הוללות ושחרור". לכן רוב המסיבות שהיא מארגנת מתאגדות סביב ציוני דרך משמחים בלוח השנה שלנו.
פטל מדגישה פעם אחר פעם את עולם הריקוד, שמלווה אותה מילדותה.
"כל התיכון רקדתי, ובכלל כל הסיפור של התקלוט הגיע מהמקום של הריקוד ולא מהמקום של המוזיקה".
עולמה הפנימי העשיר גורם לך לרצות לטעום קצת את טעם השחרור והחיבור לעצמך. היא מיטיבה לנסח את רגשותיה ותחושותיה באופן מדויק, ובתוך חייה הגועשים ומלאי הצלילים היא יוצרת גם מרחבים של שקט.
"תמיד היה לי צד כזה, של לעשות דברים בחוץ בצורה אינטנסיבית ומצד שני גם הרבה שקט. האני החיצוני והפנימי הם שתי דמויות שמשלימות זו את זו בעיניי, ולא הייתי יכולה אחרת".

ההתחלה
פטל גדלה בשכונת רמות בירושלים, לאם אמריקאית ולאב ישראלי ממוצא עירקי, שאחרי 20 שנות נישואין התחיל לחזור בתשובה. "אני הצעירה מבין ארבעת הילדים בבית, כך שאני די ספגתי את רוב החזרה בתשובה של אבא".
"רק אני חזרתי בתשובה מבין הילדים", היא מספרת, "אימא ואבא עדיין באותו פורמט. אימא שלי היא אישה נפלאה ולא שומרת מצוות אבל מכבדת, ואבא שלי גם מאוד מכבד אבל דתי, וזה מצב מורכב. אני שמחה שבחרתי מישהו שהעולם הרוחני שלו משותף לשלי".

תמיד רקדתי, מירי פטל. צילום: דאפי ספונר

בעוד שאר אחיה למדו באורט רמות, פטל עברה לבית הספר של התנועה הקונסרבטיבית תל"י, שבו יש תגבור של לימודי יהדות. "רוב הילדים מגיעים לשם מבתים חילוניים, אבל יש שם קצת יותר פתיחות ליהדות מאשר במקומות אחרים".

לאט ובהדרגה היא החלה ללכת בעקבות אביה. "לעניין החברתי הייתה כאן משמעות מכרעת. כשהתחלתי לשמור שבת באמצע כיתה י' מערכת הלימודים אפשרה לי את זה, כך ששם הייתה ההתחלה שלי".
בסוף כיתה י"ב החליטה לעשות פנייה חדה יותר אל העולם הדתי והלכה למדרשת 'באר' שבירוחם.
עם הגרעין של המדרשה היא התגייסה לצבא לתפקיד מש"קית הוראה, ולאחר מכן חזרה להדריך במדרשה. במקביל היא לא זנחה את אהבתה לריקוד ולמדה בהאנגר אדמה שבמצפה רמון. "רקדתי שם וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות ממש טוב שגם בנות המדרשה ירקדו. אח שלי, שתקלט כתחביב, הכיר לי את תוכנת התקלוט ולימד אותי קצת מה צריך לעשות, ואז עשיתי לבנות שתי מסיבות. זה היה ממש מוצלח וחשבתי לעצמי 'נראה לאן זה יתגלגל'".

לבחור את הקופסה
אחרי תקופת המדרשה-צבא- מדרשה והמחול שביניהם, פטל החליטה שהגיע הזמן לפסק זמן מיוחד במינו ועשתה "שנת רצון", שכשמה כן היא.
"זו שנה שבה עשיתי המון דברים שרציתי והסתקרנתי לגביהם בלי לברור אותם. בסופו של דבר זו הייתה בשבילי שנת בירור".
בסוף שנת הרצון פטל החלה להתלבט מה ללמוד – האם ללכת בעקבות הלב שלה וללמוד מחול, ואם כן אז היכן. היא צמצמה את לבטיה בין האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובין מכללת אורות. "בשלב הזה כבר הייתי דתייה, ואמרתי לעצמי שהמקום המתאים בשבילי הוא רק עם נשים. אבל אז, כשהלכתי לאורות, הרגשתי לא שייכת בכלל".

החיים נתנו לי לימונים ויצרתי מהם לימונדה, מירי פטל. צילום: דאפי ספונר

חברה חכמה שליוותה אותה עוד מימי ירוחם אמרה לה: "תראי, בכל מקרה את תהיי מחוץ לקופסה – בין אם תהיי באורות ובין אם תהיי באקדמיה. אז פשוט תבחרי את הקופסה". זה עזר לה להבין שבכל מקרה היא לא מחפשת להיות חלק בצורה מלאה, "אני רוצה לקחת דברים מסוימים שמתאימים לי, וזהו". כך היא התחילה ללמוד בחוג לתנועה באקדמיה, ובזכות הרקע הרחב שעמו הגיעה ללימודים, לימודיה התקצרו והיא סיימה עם תעודת הוראה ופרס על כוריאוגרפיה בידיה.
באקדמיה היא הקפידה להיות לבושה בדרך שבה אוטומטית תהיה מזוהה כאישה דתייה, "עטופה מכף רגל ועד ראש".
"כשהלכתי ללמוד באקדמיה אימא שלי אמרה לי, מתוך מקום מגונן ואוהב, שאף אחד לא הולך ללמוד לעומק את התחביב שלו – 'את הרי לא תהיי בלרינה'. בזמנו עניתי לה: 'תודה רבה על החיזוק, אבל את תראי שייצא משהו טוב
מזה שאני הולכת אחרי דברים שעושים לי טוב'".

ומה ההורים שלך חושבים על המקצוע שלך היום?
"הם מבסוטים. הם בעיקר מופתעים מזה שהחיים נתנו לי לימונים ויצרתי מזה לימונדה. אחרי שסיימתי את האקדמיה בהצלחה אימא שלי אמרה שהיא מורידה בפניי את הכובע".

***

הכתבה המלאה במגזין אדר א' בפנימה
להצטרפות מהירה וקבלת מתנת הצטרפות שווה במיוחד הקליקי כאן

אודות הכותב/ת

כתוב תגובה