"בימים ההם בזמן הזה"- סיפורי גבורה ממלחמת חרבות ברזל
ראיונות ייחודיים ועדויות מסמרות שיער על אירועי גבורה והשגחה פרטית מראשית הלחימה | פרויקט מיוחד
תגית: מלחמה
על סף תהום
לאט לאט אנחנו ניבנה, אנחנו נקום מתוך ההריסות, נתנער מעפר ונמשיך. אנחנו חייבים את זה לכל אותם קדושים שמסרו את נפשם. אין לאף אחד מושג מה באמת הולך להיות, כל מה שנשאר לנו זה להיתלות באמונה שלנו.
בית מתרוקן ומתמלא
הלב שנמתח כדי להכיל לאהוב ולחבק ולעודד את כולם, שב לבית ריק ושומע את פעימותיו מהדהדות בתוכו. הרבנית שפירא מדייקת את התנצפות הציפייה של כולנו לחזור לשגרה.
ראי רחל, הם שבו לגבולם
הנשים של המלחמה האחרונה הן הצבא של רח"ל, רשות החירום הלאומית. הן ידעו צער אינסופי, הן התאבלו על מה שהבינו שלא יהיה עוד, וקמו מאסונן האישי לבקש על כל הבנים ועל כל האימהות.
מה ממלא אותך?
מה עושה לך טוב? אילו פעולות ממלאות אותך באנרגיה מחודשת בסוף יום ארוך? קוראות פנימה משתפות
הרבנית רחל בזק: פתחו שערי שמיים
כשהשער ננעל זה אולי רק חיצונית, כי פנימית אני נועלת עליי את השער כמו שנועלים נעל. וברגע הזה של השער, פתיחת הלב, הרגע שהאור בו בוהק ויש גילוי פנימי גדול, השער הזה ננעל בתוכי, הופך להיות מי שאני
וקול דממה דקה יישמע
עמנו אינו שוחר מלחמה. אצלנו אין יריות להבעת שמחה, וראוי שגם לא יהיו יריות להבעת אבל. צלילן מעלה את טראומת הקרב
המלחמה על הבית: נשות הלומי הקרב מדברות
כשהקרבות שוככים והתותחים שוקטים, חוזרים חיילים רבים הביתה בעוד זוועות המלחמה ממאנות לצאת מראשם. נשים רבות שבעליהן היו בחזית והמלחמה הדירה שינה מעיניהן, מגלות דווקא אז שחייהן השתנו ללא הכר. התפרצויות זעם, התמכרויות, התנהלות כלכלית חסרת אחריות וקושי רגשי גדול הם מנת חלקם של הלומי קרב רבים. נשים שמנהלות מלחמה על ביתן הפרטי מספרות ומשתפות בקושי הגדול ובגעגועים העזים לבעל שאיננו עוד כשהיה
הפסקת אש
"זה לא קל בכלל, להיות בכוננות תמידית, אבל אותי הם לא יתפסו לא מוכנה." הדר זכריה, תושבת הדרום מספרת בגילוי לב על הטלטלה האינסופית בין המלחמה להפוגה