הנעה לשינוי

"אז איך היה לך מאז הפגישה האחרונה?" שאלה הדיאטנית את אירית.
"הייתי ממש גרועה. אכלתי דברים שלא הייתי אמורה לאכול, וחרגתי מכל מה שהסברת לי במפגש הקודם".
הדיאטנית הקשיבה לדבריה, והתחילה למסור לה את המלצותיה.

אירית עצרה אותה בחוסר סבלנות- "אני חייבת שתעמידי אותי במקום, לכן אני מגיעה אליך. את צריכה לומר לי כמה שלא הייתי בסדר, רק כך אוכל להתיישר ולהצליח לאכול נכון!"

את כל ההתרחשות הזו ראיתי כצופה מהצד, הייתי דיאטנית מתלמדת בתקופת הסטאז' והגעתי למרפאות בכדי לצפות בטיפולים תזונתיים. כאשר יושבים מן הצד, הרבה יותר קל לראות לעומק את הדברים.
פתחתי זוג עיניים גדולות. מה הולך כאן עכשיו?  אירית מלקה את עצמה ומעוניינת בעוד שותפה שתסייע לה במלאכה.

במהלך השנים כדיאטנית נתקלתי מדי פעם במטופלים כאלו,
המצפים מהדיאטנית להיות דמות סמכותית שמעבירה ביקורת ונוזפת כאשר הם חורגים מההנחיות. אך האמנם זה תפקיד הדיאטנית? ובכלל, המושגים הללו של "אסור", "מותר" "חייב" נשמעים כמתאימים לשוטרת ולא לדיאטנית.

אנשים שכועסים על עצמם ומחפשים דמות סמכותית שתצטרף להלקאה העצמית, מנסים כך להניע בכוח את עצמם לשינוי, מבחוץ. היינו יכולות לחשוב שאמנם השיטה הזו אינה נעימה, אבל לפחות תניב תוצאות.

אני יכולה לומר מניסיוני שאם יש הצלחה בדרך הזו, היא תהיה מוגבלת מאוד בזמן. אז מהי הדרך הנכונה? איך אפשר להגיע אל שינוי אמיתי ויציב?
השינוי הנכון מתרחש מתוך תחושה של כבוד והערכה לעצמי, כאשר אני מובילה את עצמי מתוך מחשבות טובות על עצמי.

איך נצליח להניע את עצמנו מבפנים?

השלב הראשון בכל מסע ארוך הוא להבין לאן אנו צועדים, ולמה לנו להתאמץ לשם כך.
אני שואלת את המטופלות שלי שאלה פשוטה: למה את מעוניינת בשינוי של התזונה שלך? מה לדעתך יקרה כאשר תצליחי להתמיד בו?

אולי המטופלת הגיעה אליי כי היא מעוניינת לחיות ולאכול טוב יותר בכדי לשמור על הבריאות שלה. אולי רופא המשפחה הפנה אותה לדיאטנית בגלל בדיקות מעבדה לא תקינות, והיא רוצה לעשות מה שתלוי בה בכדי לשפר, בכדי להיות בריאה יותר. אולי היא רוצה להעניק לילדים שלה הרגלים נכונים וטובים לחיים.
אולי היא מעוניינת להרות ויודעת שהתזונה היא חלק חשוב בשיפור הפוריות.

התשובה נמצאת בתוכנו. רק אני יודעת מדוע אני רוצה שינוי, ואף אדם מבחוץ לא יוכל לענות במקומי.

השלב הראשון לשינוי נכון ואמיתי הוא לשאול שאלות, ולענות כמה שיותר תשובות. אחרי כל תשובה שתעני לעצמך- תמשיכי לשאול שוב  "ואז, מה זה ייתן לי?". אם למשל התשובה הראשונה שעולה בראשך היא "כי הרופא אמר לי כך", המשיכי לשאול, "ואז, מה יהיה אם אשנה את מה שאני אוכלת?".

כשתגיעי לתשובה שתרגיש לך נכונה – כתבי אותה ביומן, או על פתק והניחי בארנק. זה בהחלט יכול להיות הדבר שייתן לך עידוד ברגעי משבר בהמשך הדרך.

דרך צלחה!