כשהייתה בת 17 היא קיבלה את הבשורה שאף אחת לא רוצה לשמוע: אין לך רחם. כמה שנים העבירה במחשבה שלא תזכה להתחתן ולהקים משפחה, אולם הקב"ה תכנן עבורה אחרת. בריאיון גלוי לב מספרים בני הזוג אוריה ומשה קליין על הדרך המיוחדת שעברו כדי להכיר זה את זה, על הבחירה להקים משפחה עם מבט מלא אמונה, ועל גיוס ההמונים עבורם שהתפוצץ ברשת

מה שהגוף צריך עכשיו זה שמש של שבט. שמש נמוכה, רכה, כזו שאפשר לשבת מולה עם כוס תה, ולתת לה לגעת בעור כמה דקות ביום. בלי לעשות מזה עניין. פשוט להיות

היא בחרה להתחבר ללב וללמוד את שיטת מעגל ההקשבה. היא יוזמת חיבורים בין מגזרים (״רק באחדות ננצח הכול״) ומשדכת שידוכים (״כל בית שנבנה הוא בית מקדש קטן״). שרון אדם מספרת על חיים של שליחות, על השבת שהפכה לזמן של שקט ומשפחה, ועל אימהוּת לשלושה בנים, בהם גם הזמר המצליח בישראל, עומר אדם

רננה מאיר כהן
את רננה מאיר־כהן (27) פגשתי בשעת ערב, אחרי הרדמה ארוכה של ילדיה. פעולת ערב שגרתית שלאחרונה היא נאלצת לעשות לבד, מאז שאור, בעלה, התחיל שירות קבע בתור רב צבאי בחטיבת הנח"ל. את שגרת יומה ואת דעותיה מקפידה רננה לתעד ברשתות החברתיות, כמו גם את הזיכרונות מאמה, דפנה הי"ד, שנרצחה בפתח ביתם בעתניאל. החודש היא מציינת עשר שנים לפיגוע, או כמו שאמרה מיד בפתח הריאיון בציניות האופיינית לה: "השנה מתקיימות חגיגות העשור".

״כל אחת אומרת איזה פריט לבוש מייצג אותה״, כך פתחה המנחה את סבב ההיכרות בלימודי הסטיילינג שבהם הוכשרתי. מפגש ראשון, ואני עוד לא בדיוק מכירה את השפה הזו, שקושרת בין בגדים לרגשות באופן כה טבעי ומובן.

היא לא מתרגשת מביקורת, ומזמינה את מתנגדיה לנהל דיון ענייני. חשוב לה להצביע על המחירים שגובה הקריירה מאימהות, ולדבריה הפמיניזם בן זמננו פוגע קודם כול בנשים עצמן. עורכת הדין צפנת נורדמן מאמינה בצדקת הדרך, פועלת בכלים משפטיים ונלחמת בטחנות הצדק, עד לבג"ץ

כשבר קופרשטיין נחטף לעזה, אמו ג'ולי צנחה לתהומות של פחד וחוסר ודאות. אבל מתוך אמונה עיקשת וחברות לא צפויה שהפכה לעוגן, היא מצאה את הכוח להילחם, להחזיק את משפחתה ולחבר את עם ישראל לבורא עולם. כעת, לאחר שבר שב הביתה, היא לא מתכוונת לעצור, ומבקשת שנמשיך להפיץ את האור – אבל מתוך אהבה

את שלמה ושני פרייהן אני פוגשת בסלון ביתם בישוב לשם. מבט ראשון על הזוג המואר שיושב מולי אינו מסגיר את מה שעובר עליהם בחודשים האחרונים – התמודדות רפואית מטלטלת שמלווה בניסיונות ובניסים גדולים. 

כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ
שֶׁבַּלַּיְלָה סָפַר מַזָּלוֹת,
שֶׁקָּרָא אֶל בּוֹרְאוֹ
מִתּוֹךְ הַכִּבְשָׁן,
שֶׁאֶת בְּנוֹ עָקַד –
הָיָה סָבִי…

איך כולנו צריכים מד כזה ללב, לנשמה, לתפילה, שיראה לנו ישר – דקירה אחת, חמש שניות, תפילה ותוצאה: מי את? מה טוב לך? את רואה את ההשפעה? זה מקפיץ לך את הלב?