חדש באתר

להרים עיניים

מאת

אמרתי לה: "תדעי לך, הדלקת הנרות שלך משמחת את ה' פי אלף יותר מהדלקת הנרות שלי. הרבי מדבר במאמרי החסידות על כך שהמלך אוהב את הציפור המדברת, את ההפתעה, לא את מה שמובן מאליו"

על נטילת ידיים

מאת

המזל של חודש טבת הוא דלי – כלי מלא במים המסמל דלות וענווה. החוש שמזדמן לתיקון בחודש הזה הוא חוש הרוגז. זה הסוד של נטילת ידיים: אני משתמשת בדלי, בנטלה, כדי לנקות ולטהר את הלב שלי, וכך מסלקת את הרוגז ומכניסה במקומו שמחה. כשמהדרים בחודש הזה במצוות נטילת ידיים, עוזרים לתקן את חוש הרוגז, ולהביא במקומו ברכה לעם ישראל.

ישראל שלהן

מאת

"אני בארץ משנת 1969, חווינו פה מלחמות, אבל תמיד ידעתי שישראל היא המקום הכי בטוח בשביל העם היהודי. היום הזה בעוטף ישראל שינה הכול"

הצד שלו, הצד שלה

המלחמה הביאה איתה מציאות של אלפי זוגות שחיים בנפרד במשך תקופה ארוכה. בזמן שהוא נלחם, ישן בשטח ודרוך אלי קרב, היא מנהלת מלחמות יומיומית מתישות לא פחות: מלבישה, מאכילה, מחתלת, ומשתדלת לשמור על שפיות. שירה ויהודה פנסטרהיים במדור אורח מיוחד, על מה שהמלחמה עשתה לזוגיות שלהם

תשובת השנה

כשאני חושבת על ה"סליחות" של תשפ"ד, אני מבינה איזה עם מופלא אנחנו. אם בשנים קודמות נלחשו סליחות בחדרי חדרים, בשנה הזאת ביקשו אנשים אצילים סליחה לעין כול

סיפורים אישיים
זכרנו לחיים
מאת

לצד שברון הלב על מותו של בנה ענר הי"ד, שירה שפירא מביטה קדימה. בתפקידה כסמנכ"לית תקומה במשרד המורשת היא מבקשת להסיט מבט מהזוועות, ומאמינה שבאמצעות הנצחה וזיכרון אפשר לרפא, לצמוח ולבטא את כוח החיים

סיפורים אישיים
ראש לשועלות
מאת

הן עזבו את מסגרות הלימודים הרגילות לטובת עבודה חקלאית בחוות, וכיום הן משלבות בין לימודים לבגרות ובין עבודה אינטנסיבית שכוללת טיפול בכבשים, שמירה בלילות ומסירות ללא גבולות. הצצה מיוחדת לפרויקט 'השועלות' מספקת תמונת מצב על בני נוער שעזבו את ספסל הלימודים לטובת חיי המעשה 

סיפורים אישיים
בד בבד
מאת

הרבנית אורה שושן ייסדה את מרכז 'חיבורים' ואת כנס בית שאן לזוגיות, ובנותיה – הודיה לוביץ ודורי שושן – יצרו את מותגי האופנה 'הודיה לוביץ' ו'אתכסיא'. בריאיון משותף הן מספרות על הבית החם והיצירתי שבו גדלו, על העשייה המשותפת ועל פריצת דרך נשית

צילום: עידית יקותיאל

מאת

סוכות, החג הכי כיפי בשנה! לחובבות מלאכת היד – זו ההזדמנות שלכן להביע את עצמכן, ליצור ולגעת בחומר. אני מזמינה גם את…

סלט לצום קל

מאת

לפני כמה שנים התארח אצלנו חבר טוב בשבת שלפני צום. לימים הוא אמר לי: “זה היה הצום הכי קל שעברתי, בזכות האוכל שאכלתי אצלכם”.

בסימן טוב

מאת

בראש השנה שעבר חוויתי את סימני החג בעוצמות שלא הכרתי קודם. עם הברכות זלגו לי הדמעות. כל אחד מהסועדים הקריא בקול את מהות הסימן וכולנו בירכנו וצעקנו יחד "אמן" בקול גדול. המילים המוכרות נשמעו פתאום אחרת. לא רק נוסח קבוע שאני מכירה עוד מהגן, אלא תחינה עמוקה, מלאה בכאב וגם בתקווה גדולה. עם דמעות בעיניים ביקשנו כולנו שייתמו אויבינו, שירבו זכויותינו, שהקב"ה ירחם עלינו ושתהיה השנה הזו מלאה אור וישועה.